אז ככה, בואו נפרק את זה כאילו אנחנו מסבירים את זה לילד בן חמש, אבל עם טוויסט של ביקורת בוגרת, מה דעתכם?
תדמיינו את זה: זה ה-7 באוקטובר, וישראל, שהיא כמו הילד בכיתה שתמיד יודע את כל התשובות, מקבלת פתאום מבחן פתע שהיא לא הייתה מוכנה אליו. ולא סתם מבחן פתע, אנחנו מדברים על מבחן הפתעה של ממש שבו הסיכונים גבוהים מאוד – ביטחוניים מאוד.
החבר’ה החכמים בצמרת הביטחון של ישראל, תחשבו עליהם כעל מורי הכיתה – הרמטכ”ל הרצי הלוי וראש השב”כ רונן בר – הרימו ידיים והודו שטעו.
דניאל ל. בימן, חכם גדול בכל מה שקשור לטרור, אמר בעצם בדוח של CSIS שהאשמת המודיעין זה כמו להגיד שהכלב אכל את שיעורי הבית שלך – זו דרך קלה להתחמק עבור האנשים שהיו צריכים לשים לב באמת.
אז איך ישראל, הילד עם כל הצעצועים הטכנולוגיים והגדר הביטחונית המפוארת, לא ראתה את הכדור המסתובב מגיע? זה כאילו היה להם את מערכת משחקי הווידאו הטובה ביותר אבל הם שכחו לבדוק אם הבקרים עובדים. הם היו ערוכים לצרות שיגיעו מכיוון אחד והחמיצו לחלוטין את ההתקפה מהצד.
עכשיו, בואו לא נשכח את הכתבים הצבאיים, הבחורים והבחורות שאמורים לומר את זה כמו שזה, לשמור על כולם על קצות האצבעות. אבל תנחשו מה? הם שרו שירים ערש במקום להשמיע אזעקות. אז כשהם היו צריכים לחקור את הצבא, הם כמעט שמו אותו לישון שנת לילה טובה.
בסופו של דבר, זה קצת מי זה מי שטעה. האם זה היה אוספי המודיעין שלא אספו את הדברים הנכונים? הבוסים הגדולים שלא הקשיבו? או שזה היה השליחים שלא העבירו את המסר בקול רם וברור? ובואו אפילו לא נתחיל עם צוות הלוחמה בטרור – איך הם החמיצו את הכתב על הקיר?
כל העסק הזה הוא כמו סרט שאתה יודע שמשהו גדול עומד לקרות, אבל כולם בסרט מסתכלים לכיוון הלא נכון. וכמו שאנחנו יודעים, בעולם האמיתי, אתה לא מקבל הזדמנות שנייה כשעולים הקרדיטים.
אז, חברים, זה הסיפור. ישראל נתפסה עם המכנסיים למטה, ועכשיו כולם משחקים במשחק האשמות בזמן שהם מלקטים את השברים. ומה לגבי כתבי הצבא האלה? אולי הגיע הזמן שהם יעברו מסיפורי לפני השינה לחדשות קשות.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
