13.4 C
תל אביב
10 בדצמבר 2019
ליכודניק
יחיאל לייטר

רמון, רומי וירושלים: בין תפילות למדיניות/מאת:יחיאל לייטר

בשנת 1862 ולאחר שנה של מאמצים הצליח משה הס, ממבשרי הציונות ומאבותיה הרוחניים של תנועת העבודה, למצוא סוף סוף מו"ל ליצירתו השלישית: "רומי וירושלים". הס, בעברו פעיל סוציאליסטי רדיקלי שאף קרא ליהודים להתבולל, מבין שמאמצי העם היהודי להיטמע בתרבות אירופה נועדו לכישלון, והוא כותב: "רעיון שחשבתי שהיה קבור בליבי לעד, התעורר לתחייה מחודשת. זה רעיון הלאומיות שלי שקשור בקשר בל יינתק עם מורשת האבות והזיכרונות של ארץ הקודש, עיר הנצח, מקום לידתה של האמונה באיחוד האלוהי של החיים כמו גם בתקווה של האחווה העתידית של המין האנושי."

הס איננו מוותר על הרעיונות של הקידמה והאמנסיפציה שבעבורם נלחם שנים רבות אך הוא מגיע לתובנה שאם האמנסיפציה של יהדות אירופה לא תעלה בקנה אחד עם הלאומיות היהודית, הרי שהיהודים צריכים להקריב את האמנסיפציה למען לאומיותם.

חיים רמון, מבניה של תנועת העבודה ולכאורה מבני בניו הרוחניים של משה הס, אמר לאחרונה בהקשר של ירושלים שיהודים לא התפללו לחזור לוואלג'ה, אבו דיס או שועפת.

אבל למקומות אלה קשר לעם ישראל עוד הרבה לפני שאימצו שמות ערביים. הווואלג'ה יושב על התוואי של נחל רפאים המקראי; אבו דיס הוא במקור "בחורים", מקום בו דוד המלך עבר כשברח מאבשלום בנו; ושועפת היא למעשה מקומם של נוב עיר הכהנים וגבעת שאול, בירתו של שאול המלך.

אמר, ולא הבין את מה שאמר, שהרי אם התפילות והכמיהה לחזור לא"י היו הקריטריונים לגבי מה שניתן לוותר עליו ועל מה צריך לשמור, אזי חברון, בית אל, שילֹה ואלון מורה הם במצב הרבה יותר טוב מאשר תל-אביב, קיבוץ נגבה או אור עקיבא.

הבעיה בתוכניתו של רמון עמוקה הרבה יותר מאשר המקום בו עובר קו הגבול, היא קשורה לסדרי העדיפויות בהם הוא מאמין. אין ספק שלו משה הס היה חי היום, הוא היה מבין שירושלים, או כפי שהוא קורא לה "עיר הנצח", היא כל-כך מרכזית עד שראוי שתוכניות מדיניות (על אחת כמה וכמה כשהן באות מבית היוצר של הסכם אוסלו וההתנתקות) יוקרבו לטובת שמירתה כעיר הנצח המאוחדת.

סולם הערכים של משה הס היה ברור. דווקא כשהאנטשמיות גאתה בגרמניה הוא החליט לזנוח את שמו האירופי "מוריץ" ולשאת בגאון את שמו היהודי. אך בעוד החזון של משה הס הוביל מרומא לירושלים, צועד חיים רמון בכיוון ההפוך. ללא אמונה בערכים ציוניים ויהודיים חשובים, הוא מתבונן בירושלים ורואה בה לוח שחמט של שכונות יהודיות וערביות שאותן יש לחלק. את הערכים של הלאומיות הישראלית, שהיו פעם מקודשים גם לאבות תנועתו שלו, הוא זונח לטובת ריסוקה של ירושלים לרסיסים בעלי ניחוח קוסמופולטי.

את כל זה עושה רמון זמן קצר לאחר שחברו לתנועה, אברום בורג, פינה את מקומו במישור הציבורי וביקש לו דרכון צרפתי וזהות קוסמופוליטית. לא הייתי מתפלא אם אי-שם, כהכנה לחייו הפרטיים, מכין לו חיים רמון דרכון רומאי.

Related posts

משבירת השתיקה להודאה בטעויות/מאת:יחיאל לייטר

אריק זיו ויזר

הפחד בעיניים /מאת:יחיאל לייטר

אריק זיו ויזר

"כשמדובר באכיפת החוק- בדואי שווה יותר מיהודי "/מאת: יחיאל לייטר:

אריק זיו ויזר

הפריימריס וצפצוף הזרזיר של הציפורה לבני/ מאת : יחיאל לייטר

אריק זיו ויזר

פריצות שלטונית ופריצות גד/ר מאת :יחיאל לייטר

יחיאל לייטר

תגובה לטיעוני השווא המצדיקים ירידה מרמת הגולן/מאת:יחיאל לייטר

אריק זיו ויזר

השאר תגובה

דילוג לתוכן