23 ביוני 2024
ליכודניק
ממשלה

דברים שבוגי נשא הערב במכון ז’בוטינסקי

המשנה לראש הממשלה  העלה דברים ברוח אקטואלית

טוענים שאי היציבות במזרח התיכון נובע מהסכסוך הישראלי-פלסטיני. זה שקר גס, ולצערי גם הוא בא מתוכנו. מה שקרה בטוניסיה נובע מהסכסוך הישראלי-פלשתיני? ובמצרים? ובסוריה? אין פה סכסוך שיעי-סוני מהמאה השביעית? הם הורגים זה בזה בעיראק ובלבנון.אבל יש גורמים אצלנו מהאופוזיציה והקואליציה שטוענים שהכול במזרח התיכון קורה בגלל הסכסוך הישראלי-פלשתיני. יו”ר האופוזיציה הסבירה שאם לא המשבר הישראלי-פלשתיני, לא היה מתרחש המשט הטורקי. באמת? וכשאתם ניהלתם מו”מ עם הפלשתינים, ארדואן לא תקף את נשיא המדינה? ולא תקף את ישראל בעקבות מבצע עופרת יצוקה? הכול קושרים לסכסוך הישראלי-פלסטיני.האמת היא אחרת. משחר הציונות עוד לא קמה בצד השני הנהגה שהייתה מוכנה ללכת לפיתרון של שתי מדינות לשני עמים. הרי הם סירבו לכל הצעות החלוקה, והתגובות שלהם לכך היו מלחמה. מתקפת הטרור של ערפאת בספטמבר 2000 היא התנהגות עקבית נוכח המציאות ההיסטורית הזו. אבו מאזן לא רוצה להיכנס למשא ומתן. עם ישראל. אבו מאזן מתחמק ממשא ומתן עם ישראל, כי זה משא ומתן שאמור להביא אותו לנקודת הכרעה. היום הוא מתחמק על ידי הליכה לאו”ם. שנתיים וחצי אנחנו מחכים לו ליד השולחן למשא ומתן ללא תנאים מוקדמים, והוא לא בא. עשינו הקפאה, והוא לא בא. אז לסחוט אותנו לפני שנתיישב לשולחן? הסכסוך הוא על עצם קיומה של מדינת ישראל, כי אם הם היו רוצים, כבר הייתה מדינה פלסטינית מזמן.אנחנו אומרים: איננו רוצים לשלוט בהם. שישלטו בעצמם. אבל צריך ללמוד לקח ממה שהיה בעשרים השנים האחרונות. האם אבו מאזן מוכן להכיר בזכותנו להתקיים במדינה יהודית, כן או לא? הוא נתן לו תשובה ברורה: לעולם לא. זו התשובה שלו לנאום נתניהו, או בנאומיו שלו, והוא מסביר מדוע לא: “מדינה יהודית? לעולם לא. כי אם זו מדינה יהודית, אז מה עם זכות השיבה של הפליטים?”.הוא מתעקש על זה. ויותר מזה, הוא שואל מה עם ערביי ישראל. הוא רואה בהם את האירידנטה הבאה, כחלק מתורת השלבים. אנחנו לא ניכנס לדיון על טריטוריה, כי זה נושא שאנחנו נותנים בו ולא מקבלים דבר. האם הפלשתינים יהיו מוכנים להסכים בסוף תהליך, שכל הסדר ייחשב כסוף סכסוך וסוף תביעות? זה נשאר פתוח בגלל בעיית הפליטים וערביי ישראל. הם גם אינם מוכנים להיענות לצרכים הביטחוניים שלנו, כי הרי כל שטח שהעברנו לאחריותם הפך למדגרה לטרור וכן שיגור מחבלים מתאבדים ורקטות. כשיצאנו מעזה קיבלנו שטחים תמורת רקטות. עם הניסיון המר הזה, שכל כך טרי אצלנו, אנחנו יכולים להרשות צלפים על ירושלים? מרגמות על גילה? רקטות על נתב”ג, על גוש דן, כפר סבא, עפולה, עמק יזרעאל? הרי זו תהיה התוצאה.
כל עוד מתחנך שם הדור הצעיר לחגור חגורות נפץ מגיל שלוש, כל נייר שנחתום עליו לא יהיה שווה. כל עוד מעריצים מחבלים מתאבדים, אין סיכוי לשלום. כל עוד מחנכים דור צעיר לזה שאין עם יהודי – אלו דברים שאבו מאזן אמר אחרי שהתחמק במשא ומתן עם אולמרט – אם הוא לא מוכן להכיר בזכויות ההיסטוריות שלנו ובהכרה שקיבלנו מהאו”ם, אז זו ההוכחה שהוא דבק בתורת השלבים ואינו מוכן בסוף הסכסוך וסוף התביעות. כל עוד זה קיים, כל הסכם הוא הסכם ביניים, הודנה. שאנחנו ניכנס למלכודות האלו?מה שעומד לנו כמבחן זה לא הכוח הצבאי, עם כל חשיבותו. מה שעומד למבחן זו יכולת העמידה שלנו כחברה. ופה לדעתי הסדקים הגדולים ביותר שלנו. כשהאיום לא קיים, הוויכוח הפוליטי יוצר בתוכנו סדקים גדולים בקיר. זו שאלה של מנהיגות וחינוך. כשאני מסתכל על מה הם הכלים החשובים ביותר כדי לחזק את החוסן הלאומי שלנו היום, זו מנהיגות שיש לה מצפן ולא פועלת לפי שבשבת רוחות, כפי שאני מקווה שרוה”מ יגיד אותה מול כל השקרים. זו מנהיגות עם מצפן ולא מנהיגות של שבשבת רוחות. להגיד את הדברים כמות שהם, כפי שאמר אותם רוה”מ בנאום בוושינגטון, ורק טוב יצא מזה. האמת נאמרה.המשטר האיראני הוא איום לא על מדינת ישראל אלא על יציבות האזור והעולם כולו. זה האיום העיקרי. המערב חייב להתעורר ולהתאגד כדי להילחם בזה. אחמדיניג’אד צריך להיות מבודד, הוא לא יכול להתקבל בעולם. זה מזכיר ימים אפלים מהמאה הקודמת. צריך סנקציות כלכליות שיעמידו את המשטר האיראני בדילמה של פצצה או הישרדות. צריך לסייע לאופוזיציה האיראנית. האופציה האחרונה היא הצבאית, אבל בדרך כזו או אחרת, המשטר האיראני והתוכנית הגרעיני שלו צריכים להיעצר. בלי זה לא יהיה שקט בכל הזירות, כולל עם הפלשתינית.
משנת 48′ ועד היום אפשר לראות שינוי באופי האיום. עד שנת 1973 האתגר היה מלחמות של צבא מול צבא. מלחמת יום הכיפורים היא האחרונה שבה אויבינו אתגרו אותנו במלחמה של צבא מול צבא. מאז לא העז מנהיג ערבי לאתגר את מדינת ישראל וצה”ל על ידי צבאו. הם לא יזמו שום מלחמה במגרש הקונבנציונאלי. מהבחינה הזו הצליחו מדינת ישראל וצה”ל ליצור קיר, אולי קיר ברזל. אבל לא קיר ברזל ששכנע אותם שאנחנו כאן לנצח.יש גורמים רבים שלא השלימו עם זכותנו להתקיים, ובחרו דרך אחרת. מבחינת הפלשתינאים, ההליכה לאוסלו היא הליכה לא כדי להגיע להסכם שלום שיתבסס על שתי מדינות לשני עמים, אלא אמצעי לקבל שטח ככל שניתן. אש”ף מדבר על הסכם אוסלו כסוס טרויאני. מבחינתם גם האמצעי המדיני הוא אמצעי למאבק. ההתנגדות שלהם היא לעצם הרעיון הציוני ולקיומה של מדינת ישראל באיזה שהם גבולות. אוסלו מבחינתם לא היה סוף סכסוך וקץ התביעות. כך הם תופסים את התהליך המדיני כדי להסיג אותנו משטחי ארץ ישראל.הם חשבו שאנחנו קורי עכביש, ושמענו כאן אמירות מפוליטיקאים שלנו שאמרו, “עייפנו ממלחמות, עייפנו מניצחונות”. התחושה הזו שידרה חולשה, והם היו משוכנעים שיש דברים בגו, שהחברה האזרחית לא תתגייס, שהמילואים לא יתגייסו, הם העצימו את הטרור והרקטות. בחומת מגן הגיע השינוי. עצם זה שהעם תמך ביציאה למהלך מלחמתי והייתה התגייסות מעבר למה שהיחידות יכלו לקלוט, מוכיח את השינוי. אויבינו התרשמו מזה. איך התנערנו, התגייסנו. איך הצבא לא היסס ולא חשש הגיע למקומות שהם חשבו שהם מקלט בטוח. האירוע הזה שם סימני שאלה גדולים מאוד מבחינתם על תפיסת קורי העכביש. מאז הצליחה החברה הישראלית לערער את התפיסה הזו בצד השני. עוד לא הגענו להכרעה אסטרטגית, אבל זו הייתה הכרעה אופרטיבית של הטרור. אני השתמשתי בביטוי לצרוב להם את התודעה, ומי שבוחן עכשיו את הדברים, רואה שהפלסטינים לא רוצים התנגדות מזוינת.אם זה היה תלוי בהם, הייתה מלחמת התשה יומיומית כדי להמאיס עלינו את הבית הלאומי היהודי. אבל זה לא המצב. הצלחנו ליצור איזושהי הרתעה. במקרה של הרקטות והטילים, ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה. יש את ההגנה שמעניקים ממ”דים ומקלטים, יש את מערכות ההגנה הפעילות כמו החץ, שרביט קסמים וכיפת ברזל, אך מדובר במערכות שעולות מאות אלפי דולרים מול טילים שעולים מאוד דולרים. וכשזה לא הולך, הולכים לדרך המדינית, ההליכה החד צדדית לאו”ם. זה מלווה במתקפת דה לגיטימציה של מדינת ישראל. השימוש היום באמצעים נגדנו, ובעיקר באמצעי המדיני ובניסיון לעשות לנו דה לגיטימציה. פה, לצערנו, הקיר שלנו מחורר. הוא מחורר כתוצאה ממה שקורה אצלנו בוויכוחים הפנימיים. הוויכוח הקשה לדעתי הוא על הדיאגנוזה. לצערי, כאשר אנחנו במשך שנים, השלינו את עצמנו שיש פה סכסוך טריטוריאלי שהחל בקווי 67′ והסתיים בהם, זה נפל על קרקע פורייה בעולם. כשמדובר במערכה כזו, חוברים פה לא מעט זרמים שתוקפים את ישראל. המרכזי הוא האסלאם הג’יהאדיסטי. העימות הזה אינו רק בין מדינת ישראל לגורמים של האסלאם הג’יהאדיסטי. אין לנו שום סכסוך טריטוריאלי עם איראן או חיזבאללה, אבל אחמדיניג’אד קורא למחיקתנו מהמפה.הזרם השני הוא הערבי הלאומני, גם בתוכנו. תפיסת עזמי בשארה וחנין זועבי היא תפיסה שטוענת שאין מקום כאן לישות יהודית במקום שצריך להיות ערבי טהור. אבל כשאליהם מצטרפים אותם גורמי מערב שחלקם נאיביים, יש בעיה. הרי הקהילה הערבית הנוצרית היחידה שגדלה במזרח התיכון היא זו שנמצאת בישראל. בשאר המזרח התיכון הם נמצאים תחת מתקפה מוסלמית. אבל יש גורמים מערביים שחושבים שיש כאן אפרטהייד.אנחנו רוצים לחיות בקהילה על בסיס ערכים משותפים, וזה נכון בכל העולם. אנחנו רוצים בסובלנות. מי שרוצה לחיות כראותו, מוסלמים, נוצרים ועוד – זו זכותם. לכן לאומיות היא לא מילה גסה, אלא אם כן היא לאומיות תוקפנית. אסלאם ג’יהאדיסטי הוא תוקפני, נאציזם הוא תוקפני, פאשיזם הוא תוקפני. ואנו צריכים להתמודד איתם.



אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר

אולי גם זה יעניין אותך

ועכשיו : נעלה עם שר החינוך לחברון

אריק זיו ויזר

הגמלאים נוגעים ברגעים הגדולים: במכביה ה-18 ייקחו חלק גם הספורטאים המבוגרים

אריק זיו ויזר

אדלשטיין ודנון : החלטת האיחוד לגבי מודיעין – מגוחכת

אלי חזן

סער : הפלשתינים מתרחקים מהשלום

אריק זיו ויזר

רק לתזכורת מי זה בנט

הרויזיוניסט

דיכטר ל”אל-ג’זירה”: “חמאס מנצל אוכלוסיה אזרחית”

אלי חזן
דילוג לתוכן