אמיתי שיף מביא את סיפור העברת המנהיגות מז’בוטינסקי לבגין
בצוואתו ביקש ז’בוטינסקי להיקבר במדינה העברית כשתוקם. בשנת 1940 הלך לעולמו בעט ששהה בארצות הברית. מותו המפתיע של ז’בוטינסקי היכה בהמוני תומכיו בארץ ישראל ובאירופה שם פעל רבות לעליית יהודים ולהזהירם מפני הסכנה המתקרבת.
ביולי 1964 זה סוף סוף קרה! כשארונותיהם של זאב ויוענה ז’בוטינסקי הועברו מניו-יורק למדינת ישראל עם נחיתתם של הארונות בנמל התעופה. את מסע הארונות ליוו בצמידות זה על זה מפקד אצ”ל יעקב מרידור ומנהל מכון ז’בוטינסקי דאז יוסף פעמוני. בסופו של מסע ההלוויה הובאו הארונות להר הרצל בירושלים. בעיתונות היומית שדיווחה על האירוע ידעו לספר על כך שראש תנועת חרות, מנחם בגין, נטל את חרבו המוזהבת של ז’בוטינסקי והכריז בקול רם:
“הריני מפקיד חרבו המקודשת לישראל של החייל ראשון ליהודה למשמרת כבוד לחרות ירושלים מדור לדור”.
ב – 1929 הצטרף בגין לתנועת בית”ר יחד עם כל משפחתו. באותה שנה שמע לראשונה את זאב ז’בוטינסקי שהגיע לנאום בתיאטרון בעיר על הזוועה המתקרבת ועל הציונות ארץ ישראל השלמה.
מנחם בגין המשיך לעלות בדרגות עד שבגיל 22 זכה להגיע לכינוס העולמי השני של תנועת בית”ר. היה זה בשנת 1935 שם בגין הצעיר הגיע עד כדי פולמוס של דין ודברים מול ז’בוטינסקי. ראש בית”ר בגין פנה אליו תוך כדי הנאום: “אדוני אולי שכח, כי בן-גוריון קרא לו ‘ולדימיר היטלר’, אבל זכרוננו טוב יותר”. על כך ענה לו ז’בוטינסקי: “לעולם לא אשכח כי אנשים כמו בן-גוריון, בן צבי, גולומב, לבשו פעם את מדי הגדודים, נלחמו יחד איתי. אני בטוח, שאם תדרוש זאת הציונות, לא יהססו ללבוש את המדים האלה שוב ולהילחם”.
שלוש שנים לאחר מכן התקיים הכינוס העולמי השלישי של בית”ר, ב-1938 בוורשה, מנחם בגין הגיע לכינוס כנציגו של הזרם המקסימליסטי-אקטיביסטי בקרב הרוויזיוניסטים. בגין שמאז מאוד התקדם ותפס עמדה היה גם דוברם על הבמה הגדולה. בנאומו הוא ביטא את עמדתם כי על התנועה לשנות את דרכיה ולעבור מעשייה מדינית אל מישור צבאי ולוחמני.
“אחרי הציונות הפוליטית והמעשית, אנו ניצבים לפני עידן הציונות הצבאית. עלינו לצבור כוח שלא יהיה תלוי בחסדי זרים”.
(מתוך דבר מנחם בגין, הכינוס העולמי השלישי של בית”ר, וורשה 1938(
באותו כינוס בגין הציע תיקון לנוסח “הנדר הבית”רי” שכתב ז’בוטינסקי. תיקונו התקבל: לאחר השורה “אכין זרועי להגנת עמי” הוחלף ל- “ולא אשא זרועי אלא להגנה” ב-“ולכיבוש מולדתי”.
ז’בוטינסקי התנגד להצעת בגין ואמר על נאומו שהוא כמו “רעש של חריקת הדלת”, אולם אהד את עקשנותו. ב-1937 נשלח בגין, בהוראתו, לבסס את התנועה בצ’כוסלובקיה, ובמרץ 1939 החליף בגין את אהרון פרופס בתפקיד נציב בית”ר בפולין.
מנחם בגין היה אחראי על למעלה מ-70 אלף צעירי התנועה בארצו. שם פגש את מי שלימים תהיה אשתו עליזה (אליציה) ארנולד שאותה פגש בבית אביה, תורם למפלגה הרוויזיוניסטית, בעיר דרוהוביץ’ בגליציה, שם השתלם בגין במשפטים. ז’בוטינסקי היה השושבין בחתונתו, שבה נכחו מאות בית”רים ומכרים.
בגין נרדף ונלכד בידי הנ. ק. ו. ד. ב-ספטמבר 1940, והובל אל כלא לוקישקי שם נחקר על תפקידו כנציב בית”ר. בחקירתו הוא הואשם בשיתוף פעולה עם “האימפריאליזם הבריטי”. בגין, הורשע על ידי “ועדה מיוחדת המייעצת לידי המינסטריון העממי לענייני פנים” על היותו גורם מסוכן לחברה, ועונשו נקבע לשמונה שנים ב”מחנה עבודה מתקן”.
ב-1 ביוני 1941 נשלח בגין לרפובליקת קומי בצפון רוסיה האירופית. הוא הגיע אל מחנה העבודה פֶּצ’ורה, ושם החל לעסוק בעבודת פרך מענה של סלילת כבישים ברחבי הטייגה הקפואה. על החקירה והשהות במחנה כתב בספרו האוטוביוגרפי “לילות לבנים”. בגין שוחרר מוקדם מהצפוי בעקבות הסכם שנחתם בין סטלין לבין ראש הממשלה הפולנית הגולה, גנרל ולדיסלב שיקורסקי, שלפיו תשחרר רוסיה את אסיריה הפולנים, ויוקם צבא פולני שיילחם לצדה נגד גרמניה.
ההתגייסות לצבא הפולני בסופו של דבר סללה למנחם בגין את הדרך לארץ ישראל.
לימים נקרא מנחם בגין להוביל את המחתרת האצ”ל. בהנהגתו התבצעו למעלה משלוש מאות פעולות. במהלך השבוע הוסיף לכתוב על בגין והאצ”ל עם חלקה הצנוע של משפחתי בה.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
