המלחמה הפסיכולגית – דמוגראפית של הפלסטינאים

האם סיפוח יו”ש הוא אפשרי – וזאת לנוכח המאזן הדמוגראפי המאיים על ישראל?

בזמן האחרון אנו שומעים מכל מיני כיוונים שונים את המשג את המושג ‘סיפוח יו”ש’, בעיקר כתגובה לרצון של הרשות הפלסטינאית להעביר בעצרת הכללית של האו”ם החלטה על הכרה במדינה פלסטינאית. ישנם שיקולים של בעד וכמובן, ישנם שיקולים של נגד. המאמר הנוכחי לא בא למדוד ולאזן את השיקולולים בהחלטה – בעד או נגד, אלא מטרתו היא לעסוק באחת מהשאלות המרכזיות ואולי המשמעותיות ביותר שעולות מהדיון המדובר: האם סיפוח יו”ש הוא אפשרי – וזאת לנוכח המאזן הדמוגראפי המאיים על ישראל? לפחות כמו ש’מומחים’ ו’בכירים’ מתריעים בפני ההמון יומם וליל ותחת כל עץ רענן.

את יורם אטינגר פגשתי, השבוע, בהרצאה שהעביר בקורס “דיפלומטיה ציבורית”, במרכז האוניברסיטאי באריאל.
אדם גבוה, חסון, ארשת של רצינות וחדות על פניו, שופע ביטחון עצמי. וגם ציניות כשצריך.
אטינגר הוא שגריר (בדימוס) לארה”ב, מומחה ליחסי ישראל – ארה”ב, פוליטיקה אמריקנית, המזרח התיכון והשקעות זרות בישראל. בנוסף, מייעץ לשרים וח”כים בישראל, ולמחוקקים בקונגרס האמריקני. מאמריו וראיונותיו הרבים מתפרסמים ומשודרים בישראל ובארה”ב. הוא היה ציר לענייני הקונגרס, קונסול כללי בטקסס ומנהל לשכת העיתונות הממשלתית.

אבל אולי מה שמייצג אותו בשנים האחרונות יותר מהכל, היא העובדה שהוא חבר ב”צוות האמריקני – ישראלי למחקרים דמוגרפים.”
המכון הזה, שבו שותף אטינגר, הוקם בכדי “לשבור” את הפאטליזם של הלמס”פ – הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינאית, שתפקידה, כמובן, היא לבדוק כמה פלסטינאים ישנם בין הגדה לים.
המפקד הראשון שקיימו הפלסטינאים היה בשנת 1997. אז הציגו תוצאה של 2.78 מיליון. שנה קודם לכן, ב-1996, בוצע מפקד של הלמ”ס הישראלי. באותו מפקד הוצג פער של 30% פחות מהתוצאות של הלמס”פ (שבעצמו טעה בכמה וכמה תחזיות. הפירוט בהמשך הכתבה). תוצאה חסרת תקדים בהיקפה.
מוזר, מעורר חשד? את הלמ”ס הישראלי זה כנראה לא עיניין, שכן הוא לא ניסה לבדוק את הנושא.

וכאן נכנסו לתמונה יורם אטינגר וחבריו מהמחקר הדמוגראפי. הם בדקו וחקרו את העיניין לעומק. מחקריהם בודק את מרכיבי תחזית הלמס”פ מ-1997, לאור נתונים שפורסמו מדי שנה ע”י משרדי הרשות הפלסטינית וממשלת ישראל.
המחקר הציג גילויים מדהימים שיכולים להאיר את עינינו (רצוי) בקשר למטרותיהם – ככל הנובע ממצאים אלו – של הפלסטינאים בגדה בכל הקשור למאבקים פסיכולוגיים – דמוגראפיים.

הלמס”פ, כאמור, הציג תוצאה של 2.78 מיליון פלסטינאים בין הגדה לים. בכדי להבין כיצד הם הגיעו לניפוח של 30% באוכלוסיה הערבית-פלסטינאית מספיק לצטט את חסן אבו-ליבדה – מי שהקים את הלמס”פ ועמד בראשותה עד שנת 2005 – במסיבת עיתונאים ב – באל בירה. (“הממצאים הראשוניים של הספירה” 26.2.1998): “הספירה כוללת 325,000 אנשים המתגוררים, יותר משנה, מחוץ לאדמות הפלסטיניות, אך נושאים תעודות זהות פלסטיניות, ויכולים לשוב בכל עת. המספר מינימלי ואינו מדויק, מכיוון שלא יכולנו להתקשר לכל המשפחות המתגוררות בחו”ל”. מיותר לציין שלפי הסטנדרט הדמוגראפי הבינלאומי, יש לגרוע מהספירה הדמוגרפית כל תושב/ת השוהה למעלה משנה מחוץ למדינה. יתרה מזאת, יש לספור תושבים תושבים חוזרים רק 90 ימים לאחר שובם ארצה.כאמור – הלמס”פ אינו פועל לפי המקובל בעולם. אך מדובר רק בקצה הקרחון. העיוותים הפלסטינאיים ממשיכים ומרחיקים לכת. באתר של הלמס”פ עצמו, נכתב שהם “פועלים בשיטת הדה-פקטו, אך ישנם חריגים”, כדוגמת סטודנטים שלומדים בחו”ל וכאלה שרואים בישראל את ביתם.
גם על נתוני הלידה הם לא פוסחים. נתוני הלמס”פ כוללים, משנת 2000, יותר מ – 40,000 לידות שנתיות בלתי מתועדות.       חשוב לציין שקצבת הלידה של אונר”א – לכל תינוק שני – מעודדת תיעוד. מבחינת הפלסטינאים, ישנו תמריץ לתעד כמה שיותר על לידות ומבחינת אונר”א – הדבר מבורך גם כן – מכיוון שככל שישנן יותר לידות, אונר”א עצמה זקוקה ליותר כספים ותרומות על מנת להעביר לפלסטינאים.
כמו כן, יש לזכור שכ- 1,100,000 יציאות/ כניסות במעברים הבינלאומיים מדי שנה מחייבים תיעוד, בדומה לנוכחות צה”ל והשב”כ בכפרים, בערים ובדרכים ביו”ש והקשר השוטף של ערביי יו”ש עם ישראל (מחסומים, שרותי בריאות, תעסוקה, חינוך, עסקים, טיולים, נתב”ג) – כולם מחייבים תיעוד.
מבחינת ההגירה, הנחת הלמס”פ מניחה מאזן הגירה חיובי של 45,000 לשנה מ-2001. כל בדיקה – לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה, בסוף שנת 2000 – קובעת שהתחזית משוללת יסוד לחלוטין. אין דמוגראף ישראלי שהתריע על כך מעולם.
יתרה מזאת, לפי נתוני משטרת הגבולות – לא רק שלא נכנס ערבי אחד לשטחים, מ-1997 ישנה הגירה שלילית של יותר מ – 10,000 איש לשנה, בממוצע.

וזה הזמן להבהיר – עד 1967 אכן הייתה הגירה חיובית לשטחים של 1%, כל עוד ממשלת ירדן שלטה בשטח והזניחה אותו, אך ב-1967 ההגירה השלילית של ערביי השטחים נבלמה, ודווקא בגלל ממשלת ישראל עצמה שהשקיעה בתשתיות, רפואה ובתעסוקה ביהודה ושומרון. כמו כן, מה שעוד תרם להגירה חיובית לתוך הגדה, היה הסכם אוסלו.

עוד נתון שתרם ל”ניפוח” המפקד של הלמס”פ, היא העובדה שבין 1993 – 2003, 150,000 מערביי הרשות, קיבלו תעודת זהות ישראלית במסגרת איחוד משפחות. 105,000 מהם קיבלו אזרחות משנת 1997.אותם 105,000 איש נספרו פעמיים בלמס”פ, כמו גם 210,000 תושבי מזרח ירושלים.

משנת 1992 ישנה ירידה שיטתית בשיעור גידול האוכלוסין הפלסטינאי עקב חינוך, הגירה, תכנון משפחה, עיור, גידול בשיעור הפטירה, כרסום בשיעור הילודה, שיא בשיעורי גירושים ועלייה בגיל הנישואים.נתון חשוב נוסף הוא – שיעור הפריון ביו”ש מצטמצם (תופעה שמתרחבת בכל העולם הערבי בעקבות מודרניזציה) לכיוון 3 לידות לאישה. בשנת 1967, לצורך העיניין, היחס בין פריון האישה היהודייה לזו הערבייה עמד על פער של 6 לידות. ב-2009 היחס הצמטק ל – 0.6 לידות. הירידה הזו היא כאמור תוצר של אורבניזציה ומודרניזציה שהשפיעה יותר ביו”ש מאשר בתוככי הקו הירוק.
התחזיות לגבי הדמוגרפיה בישראל מוטעות בשיטתיות. הן נוטות ליישם שיעורי פריון גבוהים של העבר בצפי עתידי, למרות ירידה מתמשכת וארוכת טווח בשיעור הפריון של ערביי ישראל. בשנת 2009, לדוגמה, שיעור הפריון הערבי, כאמור, יורד ל-3.5 לידות לאישה והיהודי (כולל “משתייכים”) עולה ל- 2.9.

לסיכום’ ע”פ נתוני המחק, הלמס”פ הוסיף למפקדו 1.34 מיליון אנשים. והסיבות:33,00 פטירות נכללו, 238,000 לידות ע”פ משרד הבריאות הפלסטינאי, 70,000 תוספות לידה, 310,000 הגירה שלילית שנכללו, 105,000 הגירה לישראל, 210,000 ערביי מזרח ירושלים, 325,000 תושבים שגרים בחו”ל, 113,000 שונות ללא רישומים.
נתוני יו”ש ועזה “מנופחים” ב-50% (2.5 מיליון ולא 3.8 מיליון).נתוני יו”ש “מנופחים” ב-70% (1.4 מיליון ולא 2.4 מיליון.)

חלוקת האוכלוסין בשנת 2009 קובעת בבירור:
הקו הירוק + יו”ש + עזה = 58% יהודים.
הקו הירוק + יו”ש = 66% יהודים.
הקו הירוק = 81% יהודים.

כאמור, הרוב היהודי יציב וארוך טווח מאז שנות ה-60. בשנים אלו, עמד הרוב היהודי מול תחילת הנסיקה חסרת-התקדים בשיעור גידול האוכלוסין הערבי. היום עומד הרוב היהודי מול ירידה מתמשכת בשיעור גידול האוכלוסין הערבי, נהנה מרוח גבית שיעור הפריון) ופוטנציאל עלייה (קריסה כלכלית, אנטישמיות, הסדר הגיור).)

בסיכומו של דבר, הממצאים של המפקד הפלסטינאי, כנראה, נועדו להלחיץ את ההנהגה וכלל המדינה הישראלית ולנסות להיאבק במדינת ישראל באמצעות מלחמה פסיכולוגית. המחקר של יורם אטינגר ויתר קבוצתו מהווה גורם קריטי ביותר בהערכות האסטרטגית-דמוגראפית של הממשלה הישראלית למול האוכלוסייה וההנהגה הפלסטינאית ולהשפעה על מו”מ עתידי והסכם פוטנציאלי עם הרשות הפלסטינאית.

גם בממצאים של הלמ”ס הישראלי, שאותו הקים פרופסור רוברטו באקי, נמצאו פגמים. פרופ’ רוברטו באקי, ז”ל, אולי הדמוגרף המפורסם ביותר בעולם, בכל הקשור ליהודים, עד היום הזה, שהוא כאמור מקור ההשראה של הממסד הסטטיסטי והדמוגראפי בישראל, העביר לדוד בן גוריון, לוי אשכול ומנהיגים נוספים, מזכר “חשאי” ב-1944 – הכולל תחזיות עד שנת 2001 – שאפיין את תפישת עולמו הדמוגרפית.
התחזית הראשונה שלו גורסת שב-2001 יהוו היהודים מיעוט של 8.8% בארץ ישראל (563,000) לצד 5,871,000 ערבים לפי תרחיש פסימי, או מיעוט של 15.9% לפי תרחיש אופטימי. תרחישים אלו היו על יסוד ההשערה שמאזן ההגירה יהיה אפס. פרופ’ באקי – איש האסכולה האירופאית המקטינה עד היום את השפעת גורם ההגירה – לא צפה עלייה מסיבית ושיטתית). מה שקרה בפועל, זה שבשנת 2008 היה רוב יהודי של 67% על 98.5% מהשטח מערבית לירדן ו-60% בכל השטח (כולל שטחים שמעבר לקו הירוק), בהשוואה ל-33% מיעוט בשנת 1947 ו-8% מיעוט בשנת 1900.חשוב מכל, המגמה הדמוגרפית היא יהודית.
הטעות של באקי, שהיה איש האסכולה האירופאית (המקטינה עד היום את השפעת גורם ההגירה) הייתה שהוא לא האמין בשום פנים ואופן שמדינת ישראל תוכל לקלוט אליה הרבה עולים, אם בכלל. באקי לא צפה עלייה מסיבית ושיטתית.
בפועל, מדינת ישראל קלטה מיליון עולים.

בנוסף, באקי טען שיהודי המזרח לא יהוו חלק ניכר מכלל העלייה וששיעור הפריון של העולים יהיה שווה לפריון הנמוך בקרב יהודי ישראל. המציאות שהשתקפה בשנת 2008 הייתה שונה. גלי עלייה גדולים בהרבה מהתרחיש האופטימי – הנמשכים בשיטתיות מאז 1882 – משדרגים בהתמדה את המאזן הדמוגראפי של הרוב היהודי, היקף חסר-תקדים של חינוך יהודי/ ציוני בברה”מ לשעבר ובארה”ב בישר את בוא אביב העלייה ובנוסף, הגירה ערבית החוצה-נטו (רוב צעיר בגיל הפריון) מאפיינת את יו”ש ועזה משנת 1950.
באקי טען, אז, ששיעור הילודה בקרב ערביי ארץ ישראל הוא הגבוה בעולם. הסיכויים לצמצומו קלושים, ורק בקרב שכבות מעטות מאד. מה שקרה במציאות של 2008 – שיעור הילודה הערבי מתמערב במהירות, וירידתו חדה במיוחד בקרב הרוב המוסלמי. הירידה בפריון האישה הערבית ביו”ש היא כתוצאה של אורבניזציה שהשפיעה יותר באיו”ש מאשר בקו הירוק. באקי לא לקח זאת בחשבון, אלא סבר אחרת.

תחזית נוספת שחזה באקי היא, ששיעור הפריון בקרב יהודים יהיה 2 ילדים לאישה, לפי תרחיש פסימי ו-3 ילדים לפי תרחיש אופטימי. הוא סבר שהיהודים אירופאיים ולכן ימשיכו את הפריון דאז, 2 ילדים לאמא, גם אם יעלו לארץ עולים מאירופה. בנוסף, סבר ששיעור הפריון בקרב ערביי ארץ ישראל יהיה למעלה מ-7 ילדים לאישה לפי תרחיש פסימי ו-6 ילדים לפי תרחיש אופטימי. מה שקרה במציאות (2008) – שיעור הפריון היהודי זוחל מעלה, הוא איננו נורמטיבי-מערבי, והוא הגבוה ביותר בעולם המתועש.
ב-1969 היחס בין פריון של אישה יהודיה וערבייה עמד על פער של 6 לידות (בתוך הקו הירוק). ב-2009 הפער כבר הצטמק ל-0.6 לידות בין האישה היהודייה לערבייה.כמו כן, הכרסום בפריון המוסלמי – להוציא את אפגניסטן ותימן – הוא המהיר בעולם. הפריון בקרב ערביי יו”ש ועזה גולש ל-4 ילדים לאישה, ובקרב ערביי “הקו הירוק” ל- 3 ילדים לאישה, כתוצאה מתהליך מואץ של עיור והשתלבות בתשתיות החינוך, בריאות וכלכלה. התנפצות התחזיות הדמוגרפיות הקודרות – משמעון דובנוב ב-1898, דרך פרופ’ באקי ועד תחזיות פרופ’ דה-לה-פרגולה, פרופ’ סופר והלמ”ס היום – נובעת מהתעלמות עקבית מעקרון המחזוריות הדמוגראפית.לדוגמה – זינוק דמוגראפי ביו”ש בין 1967 ל-1990 בישר ירידה מהותית מ-1990 ולא המשך הגידול ולא התייצבותו (עלייה לצורך ירידה – אפיון ידוע בדמוגרפיות), וזינוק דומה אצל ערביי ה”קו הירוק” בין 1949 ל-1969 בישר ירידה מהותית מ-1969. מכאן, הנטייה לתחזיות מוטעות של “מה שהיה הוא מה שיהיה” (כאמור – פאטליזם).

התחזיות אינן מעכלות את עוצמת ההשפעה על הדמוגרפיה הערבית, ע”י תהליכי ההגירה החוצה (המכרסמת גם בפריון העתידי), העיור, התרחבות מערכת החינוך, תכנון משפחה (במיוחד, הכרסום בהריון גיל הנעורים), הנישואים בגיל מאוחר יותר והגירושים. תחזיות המבוססות על אקסטרפולציה ליניארית נועדו לכישלון, המחמיר ככל שטווח התחזית ארוך יותר.
התחזיות נוטות להתייחס לדמוגרפיה היהודית במונחים נורמטיביים מערביים (התאמה בין רמת הכנסה והשכלה לבין רמת הפריון) שאינם רלבנטיים, בד”כ, לעם היהודי הבלתי-נורמטיבי.
כמו כן, התחזיות ממעיטות במשקל גורם העלייה ומתעלמות מתגובות דמוגרפיות שונות של יהודים וערבים לתהפוכות כלכליות וביטחוניות.

הכותב הוא סטודנט למדע המדינה ותקשורת במרכז האוניברסיטאי באריאל, בעל הבלוג “למה לא פוליטיקה עכשיו” ופעיל בצעירי הליכוד.

אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר