מקור הריח הרע בפוליטיקה זהה למקור סרחונו של הדג
לפני זמן קצר, התבשרנו על מהלך פוליטי מבית מדרשו של יו”ר מפלגת העבודה, מר אהוד ברק – הוא וארבעה ח”כים נוספים מתפלגים ממפלגת העבודה ומקימים מפלגה חדשה. לכאורה, מדובר במהלך מבריק – יו”ר העבודה נפטר מהצורך להתעמת עם מתנגדיו ומאלץ אותם לשאת בתוצאות החלטותיהם. יתרה מכך – הליכוד רואה במפלתה של מפלגת העבודה – יריבתו ההיסטורית. אם לא די בכל אלה, השמועות מדברות על חבירה עתידית של המפלגה החדשה לליכוד. שישו ושמחו בני מעי.
ואולם, נוכח הידרדרותה המתמשכת של המערכת הפוליטית במדינת ישראל אי אפשר שלא לחוש דאגה עמוקה מהמהלך הנוכחי. אין המדובר כאן בפרישתם של חברי כנסת מן השורה, אלא של מי שמכהן כיו”ר המפלגה. נראה, כי אהוד ברק אינו רואה את תפקיד היו”ר כתפקיד שמחייב לטפל ולחזק את התנועה שבראשה הוא עומד, אלא כתפקיד ההופך את התנועה לרכושו. כשהוא אינו מרוצה מהתנהלות המפלגה “שלו”, הוא בועט בה במטרה להרסה.
התנהלות כזו והתחושות הקשות שבעקבותיה אינן זרות לחברי הליכוד. כך בדיוק נהג שרון כשפילג את הליכוד והקים את “קדימה”. כך נהג גם צחי הנגבי, יו”ר מרכז הליכוד, כשיומיים אחרי הצהרת הנאמנות לליכוד ערק והצטרף לשרון. הקירבה בין קבוצתו של ברק ו”קדימה”, אינו רק בהתנהגות האישית, אלא גם בתפישות המדינית והכלכלית המוצהרות. מדוע אם כן לא חוברים הפורשים ל”קדימה”?
התשובה לכך פשוטה ומצערת: “קדימה” אינה בשלטון. בכך, מתגלה קו דמיון נוסף בין קבוצתו של ברק לבין אנשי “קדימה”. מה שמניע אותם אינה אידיאולוגיה כלשהו, אלא תאוות שלטון שאינה יודעת שבעה. למעשה, היו בין אנשי קדימה מי שהצהירו על כך בגלוי ואמרו “נפטרנו מהקיטבג האידיאולוגי של זאב ז’בוטינסקי וברל כצנלסון”.
התנהלותם חסרת הבושה של הפוליטיקאים שאינם נאבקים על מימוש אידיאולוגיה אלא על אחיזה ברסן השלטון והפקת טובות הנאה מכך, מהווה סכנה חמורה לקיומה של מדינת ישראל. התנהלות זו גורמת לא רק לניכור בין האזרח והמערכות השלטוניות, אלא גם לחוסר נכונות גובר והולך להקריב קרבנות אישיים למען המשך קיום המדינה. מאחר ומדינת ישראל רחוקה מלהיות מדינה נטולת אוייבים והיא ניצבת בפני איומים ואתגרים קשים, הרי שללא נכונות להקרבה לא תוכל המדינה להתקיים לאורך זמן.
גם הליכוד אינו פטור מענשם של פוליטיקאים כאלו. כל מי שמביט בשורת חברי הכנסת והשרים מטעם הליכוד יתקשה לראות מהו המכנה המשותף לכולם ומהו בעצם המבדיל בין תפישת העולם של חלקם ובין אנשי “קדימה” וברק. מצב זה מתאפשר כיוון שמזה שנים שמוסדות הליכוד משותקים והעומדים בראשם אינם מאפשרים לחברי הליכוד להגיע להחלטות באשר לדרכו המדינית והחברתית. זאת, מתוך חשש שחברי הליכוד לא יסתפקו בהצהרות, אלא חלילה ידרשו מנציגיהם בכנסת ממש לפעול בהתאם להחלטות אלו. כך, חברי כנסת המציגים עצמם כנאמנים לערכי הליכוד מודים כי אינם מסכימים עם התנהלות הממשלה, אבל מזהירים מפני מחאה מחשש ש”נפסיד את השלטון”. מה הטעם ב”להיות בשלטון” אם הממשלה אינה מיישמת את דרכו האידאולוגית של הליכוד? על כך אין אותם חברי כנסת עונים, שכן התשובה אינה טמונה באידיאולוגיה אלא בכיסאולוגיה.
היריבות ההיסטורית בין תנועת העבודה והתנועה הרוויזיוניסטית, על אף שלובתה ממניעים אישיים, יסודה במחלוקת רעיונית. שתי התנועות פעלו להגשמת רעיונות לאומיים ולכן הצליחו לשמור על תחושת שיתוף ואחריות הדדית בקרב אזרחי ישראל. המעבר לפוליטיקה ה”אישית” הביא לכך ששתי התנועות החלו מתחרות על השלטון גם במחיר הויתור על הדרך הרעיונית ודירדרו את מדינת ישראל אל סף התהום כשהשיח המדיני אינו עוסק עוד בשאלת קיומה של זכות פלשתינאית למדינה ממערב לירדן, אלא בשאלת זכותם של היהודים לחיות בחברון, להתפלל בהר הבית או בכלל לחיות באזורים אותם דורשים הפלשתינאים לעצמם.
עצם העלאת האפשרות של חבירת קבוצת ברק לליכוד, מעידה כי במבט מבחוץ אין הבדל אידיאולוגי בין הנהגת הליכוד לבין קבוצת ברק. אלו בליכוד שרוצים רק “להיות בשלטון” יכולים לשמוח על כך. מי שמדינת ישראל חשובה להם, צריכים לאחל למפלגת העבודה רפואה שלמה, החלמה מהירה וחזרה לאידיאולוגיה שלאורה הוקמה מדינת ישראל.
מנגד, חברי הליכוד שגורל מדינתם חשוב להם חייבים ללמוד את הלקח ולפעול בשני מישורים. ראשית, בין אם מדובר בבחירה במרכז הליכוד ובין אם בבחירה ע”י כלל המתפקדים, יש להבטיח בחירה מושכלת של נציגי הליכוד לכנסת. אמנם התופעה המבישה של דוכני הנקניקיות כבר נעלמה, אך עדיין רשימת הליכוד לכנסת נבחרת לא פעם על בסיס מחנאות, שנאות ואינטרסים אישיים, במקום בחינת התאמתו של המועמד, נאמנותו לערכיה של תנועת הליכוד ומחויבותו לשמש כשליח התנועה ולא להפכה כלי לצרכיו.
הדרך השניה, מחייבת נקיטת צעד חריג. בהעדר סיוע מצד הנהגת הליכוד, יש לכנס את חברי המוסדות באופן עצמאי ולהגיע לסיכומים באשר לדרכו ומדיניותו של הליכוד. להחלטות כאלו אמנם אין תוקף משפטי מחייב, אך אם יתקבלו בהסכמה אמיתית, הן יהוו איתות ברור לנציגי התנועה כי מי שלא יקיים החלטות אלו לא יזכה לתמיכת חברי התנועה. מהלך כזה אינו פשוט והצלחתו תלויה בכך שרוב גדול של חברי המוסדות (אלו שאינם מכהנים בהם מכח כהונה) יסכימו לנקוט בצעד כזה.
בשורה התחתונה, אזרחי ישראל ראו היום עוד תרגיל פוליטי מבריק מבית מדרשה של סיירת מטכ”ל, שיוצאיה הפכו את הדבקות בכסא לאידאולוגיה. באותה הזדמנות למדים האזרחים על הדמיון בין הפוליטיקאי והדג – את שניהם אפשר ללכוד באמצעות פתיון מתאים. אין להתפלא, אם כן, שמקור הריח הרע בפוליטיקה זהה למקור סרחונו של הדג.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
