השוליים אינם במרכז המחשבה
אחת התופעות הכי מרתקות בעיני, תמיד הייתה ותמיד תהיה, היא כיצד השוליים הימניים מבקשים לקבוע לכלל המחנה את הדרך וכיצד למרות שכוחם בטל בשישים לעומת שאר המחנה הם מבקשים לקבוע כאילו הם הרוב. הדוגמא האחרונה היא הקריאה של השוליים של הימין לראש הממשלה נתניהו לפנות את הדרך. הם ממש מתיישרים עם השמאל. מה גם שהם מסרבים להבין כי הליכת נתניהו תפתור את כל הבעיות. למעשה, היא רק תחריף אותן. לעניות דעתי, עלינו לא לפחד מהאופוזיציה בדיוק כשם שאנו מייחלים לשלטון.
חשוב לומר : אלו שקוראים לנתניהו “ללכת ולסיים את תפקידו ההיסטורי” מסכנים את הימין. לא זו אף זו, הם מסכנים את הדמוקרטיה משום שהיא תשלים את תהליך הפיכת בית המשפט לאם כל הרשויות אשר קובע לא רק בשם עצמו אלא גם בשם הרשות המחוקקת והמבצעת גם יחדיו. בהקשר אחר ראוי להתייחס לעובדה שהשופט מני מזוז התבטא כנגד השר אמיר אוחנה. זכותו ואף חובתו של מזוז להתבטא אבל תחשבו איך זה ייראה כאשר מזוז יצטרך לקבל החלטות בהן נמצא אוחנה. כמדומני, זה בסיס האטימות של היהירות המשפטית עליה אנו שמים דגש כל הזמן.
הרב יואל בן נון יכול להיות דוגמא הפוכה למה שציינתי : הוא לא קרוב לנתניהו. הוא יותר קרוב אל אותו ימין שנהנה מליטופי השמאל. ואולם, גם הוא מבין שאי אפשר לתקן שחיתות שלטונית עם שחיתות שיפוטית.
הרי אם הפרקליטות עומדת ומנצחת את נתניהו, איכה נמצא מנהיג שיעמוד אל מול הצרה הזאת? זכרו ששחיתות שיפוטית עלולה להפוך אותנו, אם כבר לא הפכה, למדינה כמו מקסיקו שם השלטון ובעיקר המערכת המשפטית מנווטת בין ברוני הסמים. כאשר אחד מגיע לעוצמה הם דואגים לסמן את הסוף ונותנים חסות לברון הבא. כך, הפרקליטות מסמנת קו אדום למנהיגים שנבחרו על ידי העם העודה קובעת בכל פעם מחדש כללים חדשים.
כאשר מזכירים לנו את אולמרט אנחנו זוכרים כי הוא הוביל את הניסיון לבצע רפורמות מקיפות בפרקליטות. לצורך זה מינה את חיים רמון לשר המשפטים. שר משפטים לשעבר הזהיר את רמון : “אל תעבור את הגבול עם הפרקליטות”. רמון לא הקשיב וחטף. אולמרט לא הבין את הרמז ומינה את פרופסור דניאל פרידמן כשר משפטים. בפרקליטות לא אהבו את הרעיון וסגרו על אולמרט.
עכשיו נתניהו הוא המנהיג של הימין בישראל שהדרך היחידה להוריד אותו היא רק דרך כתב אישום.
טועים אלה בימין, ובהם גם גדעון סער, שקוראים לנתניהו לך לך. שלא יובן. אני בעד התמודדות. אני נגד הסגנון של סער שהוא טוען שהוא יכול להחליף את נתניהו ולהקים ממשלה עכשיו. גם כשסער טוען שהיו כבר פריימריז תוך 21 הוא טועה או מטעה. היו בחירות תוך 21 יום אבל מרגע החלטת המרכז, לא מרגע שמועמד קם והצהיר על התמודדות שלו. סער יודע כי יש בחוקת הליכוד תקנות ובהן כיצד לזמן את המרכז. ידוע הרי שיו”ר המרכז תומך שלו ולכן בתוך ה21 יום לא היה סיכוי שהוא יכול להחליף את נתניהו וגם להרכיב ממשלה. ובלי שום קשר : על פי כל הסקרים שאנו רואים אנו מבינים כי סער מביא פחות מנדטים מנתניהו. אבל אם סער רוצה להתמודד זה טוב ונכון למפלגה דמוקרטית, וכן כל אלה מהשמאל שיכבדו את החלטות המפלגה שלנו. אנחנו לא מפלגת לפיד, אנחנו מפלגה עם ריבוי דעות.
סער הסכינאי
מרגע שסער יצא מהארון כמתמודד מול נתניהו הוא סיים עידן. הוא יצא מעידן “עידכון” התקשורת במחשכים אל עידן שבו הוא יוצא בשיא הארסיות כנגד נתניהו. השיא כפי הנראה היה ביום חמישי שעבר כאשר יצא מנדבליט עם כתב אישום. מאותו הבוקר תקף סער את נתניהו ללא רחם.
גדעון סער: ” רה”מ צריך להתפטר לא בגלל שהוגש נגדו כתב אישום אלא בגלל שהוא לא מצליח להקים ממשלה”. הבנתם? לא גנץ אשם באי הקמת ממשלה ופסילה אישית ולא עניינית. לא ליברמן אשם ששיקר לכולם. נתניהו. גדעון חבר למפלגות רקלאביבי.
— מוטי אוחנה (@motiohana1) November 26, 2019
אם שרון היה רואה את התנהלות סער מול נתניהו הוא היה אומר : “מה הוא נחפז”.
זה לא סוד שנתניהו אכל מרורים משרון בקדנציה הראשונה שלו. בין השניים זרם הרבה דם רע בכל מהלך הקדנציה. אך כאשר שרון ראה את נתניהו מדמם בסוף הקדנציה הוא לא לחץ עליו אלא נהג באקט חברי ותמך בו. המהלך של שרון היה המהלך שנתן לו את הלגיטימציה לשלוט בשעה שמחנה נתניהו הפגוע ב- 1999 העביר את התמיכה מנתניהו לשרון.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
