ארנס על מנהיגות, לא לאלימות הפוליטית,ליברמן ירט את הספין, העבודה בדרך להעלם, האם הליכוד הולך לקראת סוף דרכו, מה היה אומר שמיר על הליכוד שתומך בפורוש כראש העיר,
קודם כל שטרנהל
אינני מעריך את זאב שטרנהל. למעשה אני חולק על כל דיעה, צעד או שעל, בהן הוא נוקט. אין ספק שאילו שנינו היינו מושא למחקר סוציולוגי אני והוא היינו עומדים משתי קצוות המחקר כשני ניגודים מהותיים. דיעותיו של שטרנהל גרמו נזק לישראל. השנאה שלו למתנחלים חוצה כל גבול.
אבל חברים לא! לא לאלימות פוליטית! ניסיון ההתנקשות בשטרנהל הוא ניסיון מתועב, כן מתועב! לא זו הדרך ! אוסף הגועל נפש שניסה להתנקש בשטרנהל מייצג בעיניי את הסחי הגדול ביותר במדינה. אותם, את אודי אדיב ואת מרדכי וענונו הייתי צובע בכחול וזורק לים – שייעלמו. הנזק שהם גורמים למחנה הלאומי הוא ענק. שלא לדבר על השימוש המתועב באלימות. לא זו דרכו של ז’בוטינסקי, לא זו דרכו של בגין. שניהם חיכו מעל 40 שנה על מנת להנהיג את התנועה הציונית כולה. הם לא השתמשו בכוח הזרוע אלא בכוח הדמוקרטי וניצחו. כך גם לגבי שטרנהל וחבריו – ננצח אותם בקלפי ושיכתבו מאמרים להארץ.
מנהיגות
לפני מספר ימים שמעתי את משה ארנס מדבר על מנהיגות. בדוברו כך ברור לי שהוא ביקש לומר דברים חדים ונדרשים. היום, אולי יותר מתמיד, פוסל ארנס את המנהיגות של ליבני ואהוד ברק וטוען כי “למרות שנתניהו עשה טעויות, הטעויות של נתניהו לא גרמו נזק למדינת ישראל”.
אין ספק שאנו חיים בתקופה של מנהיגות חלולה הן מימין והן משמאל.
נתניהו מהווה אם אני אקרא לכך מעיין “נווה מדבר” בעולם הפוליטי. אמנם, לצידו יש מספר פוליטיקאים מבטיחים ביותר אולם ברור כי ברמת “שני המנהיגים והמנהיגה” לנתניהו ערך רב יותר. מנהיג נמדד על פי חזון שהוא מציע או רואה או על פי מגמה שלילית או חיובית עליה הוא עומד. הרצל ראה את מדינת היהודים והוצע לו על ידי חברו ללכת לפסיכולוג. בן גוריון ראה את יישוב הנגב. בגין חתר לחזון השוויון החברתי ואפשר לומר שכמעט הצליח לחלוטין. נתניהו מבחינה זו היה המנהיג הראשון שדיבר על הסכנה האירנית אולם גורמים בתקשורת ויריבים מהשמאל צעקו לכל עבר “מה הוא מפחיד אותנו”. הדבר לא מפריע להם כיום הם חוששים מהאיום הברה יותר ממנו – תסמין של אנשים שבעים ועשירים.
נתניהו היה גם מי שטען כי “החמאס יעלה בעזה והיא תהפוך לחמסטאן”. פה, טענו נגדו יריביו שההפחדה שלו אלקטוראלית – אירוני להבחין שכיום הם מדברים בדיוק כמוהו. ע”ע רמון ולבני.
ואולם, לנתניהו יש גם חסרונות – לא מעט, והחסרון הגדול של נתניהו הוא חוסר יחס לחברים לצד היותו אדם קר שאינו מתחשב, אינו זוכר מי תמך בו או מי עזר לו.
תוצר לוואי של חסרון זו הוא הפקרת תומכיו. בחודשים האחרונים אנו עדים לתופעה בה נתניהו ועוזריו משאירים שובל של חללים שכולם היו תומכיו.
לשכתו מהווה גורם הורס בתנועה. הלשכה משתנה כל שנה וחצי, אין סדר של מערך תומכים ואין שינוי מהותי בליכוד החדש של נתניהו.
קדימה – עבודה
בימים אלה אנו עדים להתהוות מפלגה חדשה בישראל. שמה : “מפלגת קדימה – העבודה”.
היחיד במפלגת העבודה שראה את הנולד היה שר החקלאות שמחון שהזהיר את ברק שכניסה לממשלה מהווה התכנסות של העבודה למפלגת קדימה.
החלום של העבודה היה לקבל את קדימה תחת כנפיה. כרגע נראה כי ברק מתכנס תחת כנפיה של ציפור אחרת העונה לשם ציפורה לבני.
ישראל ביתנו
במסגרת הדחיפה התקשורתית להקמת קואליציה היה ניסיון של גורמים להעביר ספין נוסף. פורסם כי “גם ישראל ביתנו בדרך לממשלה”. ביום שלישי בערב פורסם שגם העבודה בדרך וכי ש”ס הביעה את נכונותה כי היא מוכנה להצטרף ללבני תמורת אתנן פוליטי. בלוטו קוראים למספר האחרון “המספר הנוסף”, בהשאלה אומר ש”הספין הנוסף” הוא ש”ליברמן הסכים להיות שר התחבורה”.
בבוקר יום ד’ ליברמן הביע את דעתו הנחרצת : “לא ליבני ולא אף אחד מקדימה מתאים לענות לטלפון בשלוש לפנות בוקר”.
הליכוד
הליכוד יקים כנראה את הממשלה הבאה אך לי נראה כי הוא בסוף דרכו. למפלגת העבודה לקח כ – 30 שנה מאז המהפך של 77 עד שהגיעה לסוף דרכה.
לדעתי, גם הליכוד כמסגרת מתחיל הספירה לסוף דרכו.
יש לליכוד כמה מאות עסקנים המנווטים את הליכוד בדרך ללא מוצא. לעסקנים הללו יש מנהיג בליכוד ושמו ישראל כ”ץ. רוב העסקנים קשורים בעבותות של עסקים וחברות לקדימה ו/או מפלגות אחרות.
לכ”ץ ולעסקנים אין עניין בדרך אידיאולוגית או במפלגה עם תוכן.עניינם הוא רק כוחנות וחסימת כוחות חדשים שיכנסו לתנועה. בשנתיים האחרונות היו מספר גופים שפעלו חוץ מפלגתית כמו למשל המילואמיניקים כתנועת מחאה או תנועת “אם תרצו”. יש גוף חוץ מפלגתי הפועל בשנים האחרונות באפיקים אחרים ושמו “ארץ נהדרת”.
בראש “ארץ נהדרת” עומד ח”כ לשעבר עוזי לנדאו (אותם עסקנים זרקו אותו מהרשימה בבחירות האחרונות). גוף זה מצליח להביא המוני אזרחים להכיר את המדינה אם על ידי סיורים או כנסים ומפגשים באולמות מפוצצים בציבור הרעב להתחדשות הציונות. לפני מספר חודשים הייתי בכנס כזה עם הרמטכ”ל לשעבר בוגי יעלון שם הוא דיבר על החלל שנוצר במנהיגות בארץ.
יש לזכור כי המערך שלט בארץ עד סוף שנות השבעים אך מה שהחזיק אותו בשלטון היה איחודם של מספר גופים כמו תנועת העבודה, אחדות העבודה, מפ”ם, רפ”י ואחרות.
הליכוד עלה לשלטון רק לאחר שמספר גופים התאחדו יחד עם תנועת החרות. שרון ניפץ לפני שנתיים את האיחוד והעסקנים דואגים שגורמי חוץ לא יכנסו. אין הכוונה רק לכמה כוכבי לכת שבאים והולכים, אני מדבר על כוחות אידיאולוגיים בעלי גוונים שונים.
ירושלים
בימים אלה מתנהלת הקמת קואליציה ואין המרכיבים מדברים על פתרונות רצויים למדינה, אין הם מדברים על שיקום ההריסות של ממשלת אולמרט אלא הם מדברים אך ורק על המחיר והאתנן.
נזכר אני בהתנהלות של שמיר. שמיר הקים קואליציה אך ידע לשמור על דרכו. כאשר באו החרדים אליו ואמרו יש לנו הסכם הוא לא נתן להם לפרוץ את המערכות אלא עמד כסלע איתן.
אצל שמיר קודם המדינה ואחר כך אני ו/או המפלגה.
ירושלים היא מקרה המבחן המאשר את אובדן הדרך של הליכוד. נתניהו ויתר על הליכוד בירושלים בתמורה לעסקה מפוקפקת של עסקני ירושלים עם פורוש. יש בירושלים מועמד חילוני אחד אשר יש לו יכולת לנצח. כל המפלגות הציוניות תומכות בו פרט למפלגה אחת, הליכוד.
הנהגת הליכוד תומכת בפורוש, תומכי הליכוד בניר ברקת, אך נתניהו מכר את ירושלים. מי שויתר על ירושלים, מדינת ישראל תוותר עליו.
תופעה מדהימה ביותר היא מועמדו של נתניהו לכנסת – שמוליק סלבין, שיצא בתמיכה גלויה בפורוש. סלבין, אותו סלבין שהיה חלק מהצוות של שמיר. כבר הזכרתי ששמיר שהיה ראש הממשלה האחרון שהמדינה הייתה אצלו מעל הכל. שמיר מתבייש כאשר הוא רואה כיצד תמונתו של סלבין מופיעה בחוצות ירושלים כתומכת בפורוש.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
