צו הזיכרון הישראלי הוא צו מוסרי כבד יותר משל אומות העולם האחרות, שכן אסור לנו לשכוח כי מסופר שבשעה שהיטלר הציג את תוכניותיו לפגיעה ביהודים וכאשר נדרש לשאלה כיצד העולם יגיב, השיב: “מי זוכר היום את רצח העם הארמני?” פורסם ב”ישראל היום”
מחר, 24 באפריל, יציינו בארמניה את יום הזיכרון לג’נוסייד הארמני. אך לא רק שם. בשנים האחרונות יותר ויותר מדינות וארגונים בעולם הגיעו להכרה בדבר הצורך לזכור את האירוע המחריד הזה. זאת אף שמדובר באירוע שנוי במחלוקת, אשר מעמיד בקונפליקט מתמיד את הצורך האנושי להפגין חמלה מול שמירה על אינטרסים כלכליים וגיאו־אסטרטגיים.
הג’נוסייד הארמני הוא שורה של מעשי טבח שבוצעו על ידי טורקים נגד ארמנים בתקופות שונות, אך השיא היה ב־1915. ראוי להבהיר כי אין מדובר בשואה. השואה היהודית היא מקרה ייחודי, אך מדובר ברצח מתועב שעלינו לא לשכוח. על פי מקורות שונים, יותר ממיליון וחצי ארמנים נטבחו למוות. בשל כוחה של טורקיה נמנעו מרבית אומות העולם מלציין את האירוע. היה זה סופר יהודי אוסטרי בשם פרנץ ורפל שהיה הראשון לתת לנושא פרסום חשוב, עת הוציא לאור עוד ב־1933 את ספרו “ארבעים הימים של מוסה דאג”, שעסק בסוגיה. בתנועה הציונית היה זה אב”א אחימאיר הראשון שהעלה על נס בעיתון “המשקיף” עוד ב־1947 את הצורך בזיכרון האירוע.
חומת ההשתקה הטורקית הולכת ומתבקעת. 22 מדינות, ובהן גרמניה, צרפת, אוסטריה, איטליה ולבנון, לא חוששות מאיומי טורקיה והכירו מכבר בעוול. למען הצדק ההיסטורי, בשם המוסר וכדי שלא לשכוח את הבסיס הערכי שלנו, על ישראל להכיר ברצח העם הארמני או לפחות לציינו ביום הזיכרון הרשמי, בלי קשר ליחסיה עם טורקיה.
למאמר המקורי מהאתר של אלי חזן – לחצו כאן
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
