מי כאן האוויל ומי כאן הכסיל ומי כאן האינטיליגנט?
הערבי, כידוע, הוא הילד המפגר של האנושות – יצור פרימיטיבי שהטבע חנן אותו בכמה מאפיינים אנתרופולוגיים מקסימים, אך שלל ממנו בגרות מנטאלית ויכולת חשיבה צלולה. לכן, למשל, אין לתבוע ממנו אחריות כאשר הוא עוטה על גופו חגורת נפץ ומפוצץ את עצמו במרכז העיר, כשם שאין שופטים על פי הדין הפלילי המיועד למבוגרים ילד חמוד ששיחק באקדח של אביו, וירה אגב כך באדם חף מפשע; לכן, אין לצפות ממנו כי יוכל לנהל את ענייניו בכוחות עצמו – הוא זקוק לגננת קשוחה בדמותו של עריץ כזה או אחר, שתוריד לו סטירה מצלצלת בכל פעם שהוא מבקש לתת דרור ליצריו החייתיים, כשם שסוטרים על עורפו של כלב שהשתין על השטיח בסלון.
הערבי – כמו הכלב, התינוק, או הנמר בגן החיות – הוא אטרקציה חביבה ומעוררת אמפתיה, כל עוד נכיר במגבלותיו המנטאליות ונשמור עליו בהתאם. זוהי – בהכללה גסה, אך מעוגנת במציאות – התפישה השמאלנית המתנשאת והאוריינטליסטית הרווחת ביחס לערבים, לאחר שמקלפים ממנה את שכבות ההסוואה של השפה הגבוהה, האמפתיה הפטרונית, ביטויי הפוליטיקלי קורקט והמושגים האקדמיים מממלכת מדעי החברה.
לעומת תפישה זו, מציגה קבוצה של תמהונים המכנים את עצמם “ניאו-שמרנים”, תיאוריה מפחידה ומסוכנת: על פי התיאוריה הזו, הערבי איננו נחות מאיתנו; הוא אדם בוגר ואינטיליגנטי לא פחות מאף אחד אחר על הפלנטה, ובהתאם לכך גם הוא מחונן ביכולת לקחת אחריות על מעשיו ולנהל בעצמו את ענייניו. לכן, צריך לנהוג בו בהתאם – מצד אחד, לא לתת לו שום הנחה כאשר הוא בוחר לפוצץ את עצמו במרכזה הסואן של העיר; ומצד שני, לא להתמסר לקביעה הפטרונית כי הוא איננו כשיר לקבל על עצמו את החירויות הפוליטיות שכולנו נהנים מהן.
והנה, בשבועות האחרונים מתחולל דבר מדהים: מיליוני בני אדם שוטפים את רחובות הערים בעולם הערבי – בתוניסיה, במצרים, בתימן, באלג’ירה ובירדן – ומודיעים לפטרונים-מטעם-עצמם, הן בארמונות המלוכה של עריצי המזרח התיכון והן בסלונים הליברליים של בירות המערב, כי תם עידן. בירידתם לכיכרות הם מנערים מעליהם את כל אותם סטריאוטיפים שהודבקו להם בעל כורחם על ידי שותפות אינטרסים אפלה, בין עריצים תאבי כוח וממון לאינטלקטואלים-בגרוש, שטופי פחדים קמאיים ורגשות התנשאות אוריינטליסטיים.
נכון, עדיין מוקדם לחגוג את ניצחונה של המהפכה הדמוקרטית בעולם הערבי. יתכן בהחלט שגורמים אחרים – איסלמיסטיים – ינצלו את הסיטואציה ואת התשתית הארגונית העומדת לרשותם על מנת לחטוף אותה ולנתבה לכיוונים אחרים. אולם לאחר שבמשך שנים לימדו אותנו המומחים וה”ערביסטים” כי מהפכה בעולם הערבי יכולה להתחולל רק בכיוון אחד, באו מיליוני צעירים חדורי כמיהה לחופש ולדמוקרטיה, וחשפו את ערוותם של כל אלה אשר המעיטו בערכם מתוך רגשות עליונות פטרנליסטיים.
“איזה מזל שהאוייבים שלנו הם ערבים ולא יפאנים”, אמר פעם בהתנשאות אופיינית, שיכלה לחשוף את פרצופה רק בשיחה סגורה, פוליטיקאי מוכר ממפלגת העבודה. היפאנים, כידוע, אימצו בהצלחה מסחררת את הדמוקרטיה לאחר כניעת צבאם לאמריקנים במלחמת העולם השניה, אף על פי שבשום שלב קודם בהיסטוריה לא הייתה להם מסורת דמוקרטית. הם הוכיחו כי הכמיהה לחירות היא אוניברסלית, וכי היכולת להתמודד עם האחריות הכרוכה בה איננה נחלתה הבלעדית של תרבות המערב. עכשיו תורם של הערבים להוכיח זאת, ולסיים את נשף המסכות של השיח הצבוע אשר דוגל בערכי הליברליזם, רק כל עוד הם תחומים בגבולות גיאוגרפיים מוגדרים ושמורים לחלקים נבחרים של האנושות.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
