12 שנות שלטון, לאייש את ספסלי האופוזיציה, ישנה תחושה פנימית הולכת וגדלה, שהמציאות הקשה תופחת על פנינו, ורף התסכול במחננו נמצא במגמת עליה.
כל מי שקיווה כי “ממשלת השינוי” המוזרה והמקולקת הזו, תיפול בין ליל, מבין כעת כי לא כך הדבר. חברי ממשלת ההונאה והשנאה הזו דבוקים לכסאותיהם בדבק נגרים ולא מתכוונים לזוז לשום מקום. באופן פרדוקסלי, ככל שעוצמתו של הליכוד גדלה, ככל שהפופלריות של נתניהו שוברת שיאים, האופציה שמישהו מבין חברי הקואליציה יוותר מיוזמתו על הפוזיציה, ויגרום לפיצוץ פנימי, הולכת וקטנה. המחיר של מהלך כזה, ידוע היטב לכל מרכיבי המיזם השקרי הזה,
בבחירות עתידיות מרביתם לא יחזרו לכנסת וחלקם אף ימצאו את עצמם על ספסלי האופוזיציה הקרירים . רוב השרים בממשלה הנוכחית נשענים על החוק הנורווגי, ובחירות עלולות לגרום להם למפגש מחודש עם מסדרונות הכנסת, ושומו שמים אולי אפילו עם השניצל במזנון. אחרי שנים של המתנה במדבר האופוזציוני, הם זכו סוף סוף להגיע לארץ המובטחת, ולהכיר מבפנים את חדר ישיבות הממשלה, עבור רובם זה עומד להיות ככל הנראה ביקור חד פעמי במקום, ועל זה לא מוותרים בהינף יד. הם יהיו מוכנים לסבול מחלוקות הדדיות, האשמת ועלבונות, ויתור על עקרונות, והגמשת האידיאוליגיה ( ככל שהיא בכלל קיימת ). מחיר האלטרנטיבה ידוע היטב לכולם, נפילת הממשלה, ובחירות חדשות, יביאו את נתניהו והליכוד חזרה לשולחן הממשלה, עם עוצמה פוליטית גדולה מזו שהייתה לנו אי פעם
. המציאות המורכבות הזאת משתקפת היטב בזרמים התת קרקעיים בתוך הליכוד. מצד אחד אני חש בהלקאה עצמית הולכת וגדלה אצל פעילי השטח, שמבטאים תחושה לפיה “הליכוד” מעולם לא ידע לשלוט. מנגד צצים ועולים קולות הגורסים כי השמאל יודע להפגין ולהיות בשטח, בעוד שהליכוד הפך למפלגה מפונקת ושבעה.
לדעתי שתי הטענות מופרכות. אם הליכוד לא יודע למשול איך זה מתיישב עם העובדה, שאנחנו מוכרים כבר עשרות שנים כמפלגה המובילה במדינת ישראל. גם את הטענה השנייה אפשר לסתור בקלות. אסור לשכוח שהשמאל נהנה מסיוע מאסיבי של התקשורת ועמותות שונות, ולמרות זאת עדיין לקח לו שנות דור להתארגן, לפני שהצליח לכבוש את הרחובות. כמעט כל הפגנת שמאל זכתה לרוח גבית מצד התקשורת, שקראה לפעילים לצאת ולהפגין נגד ממשלת נתניהו. הפוך לחלוטין מהתמונה בהפגנות הימין. כאשר אנחנו מגיעים ל”כיכר הבימה”, התקשורת “האובייקטיבית” מדירה את כתביה מהאירוע, מחליטה לא דווח על “ההצגה הזו”, בבחינת “אם זה לא מצטלם זה לא קורה, ואם זה לא קורה אין מה לצלם”. אסור לנו לשכוח כי הימין והליכוד היו אחראיים על ההפגנות הענק נגד הסכמיי אוסלו. תשאלו את השכנים של רבין ופרס הם עדיין זוכרים היטב את חומת המפגינים הבצורה, בה היו נתקלים בכל מקום אליו הגיעו.
השינוי התפיסתי, ממפלגת שלטון למפלגת אופוזיציה, לוקח זמן והפנמה. על מנת להוציא פעילים מהבית דרוש תהליך נפשי לא פשוט, זה לא תהליך שיכול לקרות בין ליל. אבל בחיים הדמוקרטיים יש לאופוזיציה עוד כלי משמעותי, מעבר לרחוב ולתקשורת, והיא חייבת לעשות בו שימוש.
בסופו של דבר זירת ההתרחשות המרכזית הייתה ונשארה הכנסת. דווקא בעידן הרשתות חברתיות, בית המחוקקים הוא הוא המקום בו האופוזיציה יכולה להשמיע את קולה, להטיח טענות קשות כנגד הממשלה הרעה הזו ומנהיגיה. בית המחוקקים היא הזירה הנכונה, כדי להביך את הקואליציה שוב ושוב מול כלל הציבור, ולחשוף את ערוותה ברבים. דווקא מעל דוכן הכנסת אפשר לגלות את ההונאה והשקר שעומדים ביסוד הממשלה הזו. זה המקום היחידי בו חברי כנסת וחברי ממשלה עומדים אלה מול אלה כשווים אל שווים.
למרבה הצער הליכוד החליט לוותר על הזירה המרכזית הזאת, ולאבד את אחד מכלי המאבק החשובים ביותר העומדים לרשותו. טענת חברי הכנסת שלנו באשר לחלוקה הלא מידתית של הקואליציה בסוגיית הייצוג בוועדות נכונה לחלוטין. אין חולק על כך, כי לאופוזיציה מגיעה כמות נציגים גבוהה יותר בוועדות הכנסת השונות. ברור לכל כי במציאות הנוכחית הכנסת אינה מתפקדת ואינה ממלאת את יעודה. חולשתו ועליבותו של יו”ר הכנסת חבר הכנסת, מיקי לוי, אף גורמת לקריסה טוטאלית של הפעילות במשכן. ועדיין אחרי שאמרנו את המובן מאליו, אי אפשר להתעלם יותר מהעובדה, כי הפגיעה שסופגת האופוזיציה לנוכח המציאות הפרלמנטרית הזו, מסבה לנו נזק עצום. המחאה שלנו שהייתה נכונה לשעתה, הפכה מנכס לנטל הדממה האופוזציונית שלנו פוגעת בנו פגיעה אנושה.
נסו לדמיין מה יכול היה הליכוד לעשות ציבורית ,בכל הקשור לטענות על ביצוע ההאזנות לא חוקיות על ידי המשטרה, במידה והועדה לביקורת המדינה הייתה בידיים שלנו. אמות הסיפים של הבניין היו רועדות. הוויתור על הוועדה גורם לנו נזק בל ישוער. זוהי וועדה עם שיניים, שיכולה להוציא צווים ולהכריח עדים להופיע בפניה. ועדה אשר יכולה לבצע פיקוח יעיל על תהליכי עבודת הממשלה ועל דו”חות מבקר מדינה. ועדה שמשמשת זירה תקשורתית ערה. גם בכל הקשור למלחמה בין רוסיה לאוקריאנה, הליכוד חייב היה לדרוש את הקמתה של ועדת עלייה זמנית על מנת להשפיע על מדיניות קליטתם של עשרות אלפי עולים ופליטים שצפויים להגיע לישראל.
אי אפשר לזנוח יותר את הכלים הפרלמנטריים ולהשאיר את הזירה כולה בידיי הממשלה. המחאה על חוסר השוויוניות וההוגנות באיוש הוועדות נשמעה היטב ומצתה את עצמה, עכשיו הגיע הזמן להשמיע את קולנו בכל נושא ובכל עניין הנוגע לחיי היום יום של אזרחי מדינת ישראל, אנחנו חייבים לזעוק בכל הכוח, בכל דיון ובכל ועדה, בדיוק כמו שאנחנו עושים בתוך המליאה עצמה. אי אפשר ביד אחת לקרוא לציבור לצאת מהבתים לפקוד את הכיכרות ולנוע לעבר הצמתים, וביד השנייה לחריש ולהשאיר את הבמה כולה לצייצני הממשלה והקואליציה. הגיע הזמן שהליכוד יעזוב את מהספסל ויחזור בהרכב מלא למגרש.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
