ההדר של מרידור

אני מניח כי במונח “פיינשמקריות”, או “קרמניצריות” או “ליברליות שמאלנית” היית מכתיר גם את ההצעות וההחלטות הבאות:

* ההצעה להעניק לשופטי בית המשפט העליון, שלא נבחרו  ע”י העם, את הזכות לבטל את חוקי הכנסת הפוגעים, לדעתם, באופן לא ראוי בזכויות האדם (מנחם בגין);
*ההצעה לבטל את הממשל הצבאי על ערביי ישראל (מנחם בגין);
*האיסור על השב”כ להשתמש בכוח פיזי בחקירת חשודים בטרור (מנחם בגין);
*ההכרה ב “Legitimate rights of the Palestinian People” (מנחם בגין);
*ההתחייבות כי באוטונומיה ביש”ע, אף ללא החלת ריבונות, תהיה זכות לאזרחות ישראלית לכל ערבי שירצה בה, כי לא נהיה כרודזיה – דהיינו: מי שרוצה לשלוט ביש”ע ללא מתן זכות אזרחות ישראלית, נוהג כבאפרטהייד- (מנחם בגין);
*ההצעה להשאיר את שאלת הריבונות ביש”ע פתוחה (דהיינו: לא להחיל ריבונות על שום חלק מיש”ע) או להתנותה בהסכמת הערבים (מנחם בגין בהצעת האוטונומיה ובהסכם קמפ דייויד);

ועוד כהנה וכהנה הצעות, עמדות וערכים דמוקרטיים לעילא ולעילא, המרוממים את ערך זכויות האדם (אפילו הערבי, רחמנא ליצלן) ומגבילים את כוחו של הרוב (אפילו היהודי);

והגרוע מכל – הקמת הליכוד לא כתנועה לאומית בלבד אלא כתנועה לאומית-ליברלית. זהו האיזון המייחד את התנועה הרביזיוניסטית, תנועת החרות (שערכיה כללו, לצד “שלמות המולדת” גם את “חרות האדם”) ותנועת הליכוד.

ואין זה מיותר להזכיר כאן את משנתו של ראש בית”ר, זאב ז’בוטינסקי, שנשבע כי לעולם לא ננהג אפליה בין יהודים לערבים; שהבטיח, כי “שם ירווה לו מאושר בן ערב, בן נצרת ובני”; שקבע כי “מוטב שיחטא היחיד כלפי החברה מאשר שתחטא החברה כלפי היחיד”; שהציע שבמדינתנו שתקום, אם ראש הממשלה יהיה יהודי, סגנו יהיה ערבי וכן להיפך; שכתב, כי כשהערבים יבינו שאי אפשר להיפטר מאיתנו (קיר הברזל), תבוא שעת הפשרה, ועוד ועוד…

הוא בוודאי היה זוכה לכינויים עוד פחות מחמיאים ממך היום. הרי הוא הגדיר את עצמו כליברל בכל נימי נפשו. אני מניח שלא תמצא מקום אחד בו הוא או תלמידו, מנחם בגין, הגדירו את עצמם כ”ימין”. בגין היה חוזר ומסביר מדוע איננו “ימין” והדברים ברורים לכל מי שהכיר את המשנה הרוויזיוניסטית, תנועת בית”ר ותנועת החרות.

יש כאלה, הרוצים להפוך את הליכוד לתנועה אחרת, לתנועה לאומית ללא הליברליזם, לתנועה המאדירה את צרכי האומה, המדינה והחברה והממעטת בזכויות האדם – הערבי והיהודי – שמדינת ישראל היא מדינתם, כגון זכותם לשוויון מלא, או, כדברי מגילת העצמאות, לשוויון מדיני גמור.

הזמנים השתנו, גם הפתרונות המדיניים השתנו. הושמדו יהודי אירופה, שלשם הצלתם, בראש ובראשונה, קמה הציונות. חידשנו את עצמאותנו והקמנו את מדינת ישראל. אין זה נכון לקדש פתרונות מדיניים מפני שפעם מישהו האמין בהם.

יו”ר הליכוד היום, בנימין נתניהו, מתחייב בפומבי לפתרון הכולל הקמת מדינה פלשתינאית מפורזת לצד מדינת ישראל. את עבר הירדן המזרחי אין איש דורש עוד להכליל בתוך מדינתנו.

המצב השתנה מאוד. הבעיות אחרות, האתגרים שונים, הפתרונות אחרים. אך העקרונות היסודיים נותרו כשהיו, הערכים הבסיסיים לא השתנו. אני ממשיך להאמין בהם בכל ליבי ואינני רוצה לשנותם. על זה המאבק שחברי ואני מנהלים.

בברכה,