המילה ״תרבות״ חוותה בשנים האחרונות אינפלציה שאין כדוגמתה. כאשר אבן-שושן פירש בזמנו: ״נימוס, דרך ארץ, הליכות נאות, השכלה..״ הוא ודאי לא תיאר לעצמו שבמוסד להשכלה גבוהה כמכללת ספיר לדוגמא, תוצג תערוכה בה תפילין ישמשו כחזיה עבור גבר שהתחפש לאישה.
מדי חודש מזעזעת המדינה תודות לפרובוקטור התורן שדואג להזכיר לכולנו שבשם האמנות והתרבות מותר גם לקשט את הבית בחמסיקה חמודה המתהדרת בברכת ״איטבח אל יהוד״. עשיית צרכים על דגל המדינה וביזוי מוזיאון הנצחת השואה יד ושם, הם רק הסימפטום להידרדרות.
אם בשנת 1934 בעת מסע הלויה של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק נשמעה צפירה כסימן לאבל לאומי ולאובדן נכס תרבותי, הרי שהיום המחווה הגדולה ביותר שתיעשה תהיה ככל הנראה בחירת ״שיר הלילה״ במהדורת חדשות מאוחרת.
ענת וקסמן, יאיר גרבוז, ואורנה בנאי הוכיחו שאפשר להיות איקונה תרבותית ובה בעת לבטל ולרמוס תרבויות אחרות. אותם אושיות תרבות שגוייסו בצו 8 לומר לבעלי זכות ההצבעה שהגיע הזמן לרענן את תפקיד ראש הממשלה, נבהלים פתאום כשראש הממשלה מרענן את תפקיד שרת התרבות.
הרויזיה הזו מתבקשת שלא לומר דחופה. ושלא נתבלבל לרגע, הם יודעים בדיוק ממה וממי הם חוששים-מהאישה היחידה שמסוגלת להעמיד אותם במקומם, שרה שתטמיע את מורשת גני טל ולא מורשת חן טל.
מוסדות התרבות מבזים עצמם באין מפריע. כך למשל התיאטרון החיפאי אל-מידאן העלה הצגה שכתב המחבל וואליד דאקה שתכנן את רצח החייל משה תמם בשנת 1984. מי מתקצב אותו? אני ואתם. קראתם נכון, חייל נרצח ולא סיפור חייו הונצח אלא סיפור חייו של המחבל.
הגיע הזמן לקחת אחריות ולשים סוף לביזיון הזה.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
