במפלגה הרואה עצמה כמובילת דרך ולא רק רודפת שלטון, מרכז המפלגה ממלא תפקיד חיוני בהכוונת פעילות המפלגה ובפיקוח על התנהלות נבחריה. דוגמא טובה לכך שימש מרכז הליכוד בתקופת ההינתקות כשנאבק במהלכיו של שרון וגרם לו להבין כי לא יוכל להמשיך במגמה זו במסגרת הליכוד. בסתירה לטענותיהם של מתנגדי הליכוד, פעל אז מרכז הליכוד בניגוד לאינטרסים האישיים של רבים מחבריו כדי לשמור על עקרונות תנועת הליכוד. כחלק לגיטימי והכרחי במאבק זה, הבהירו רבים מחברי המרכז לשרים שכיהנו בממשלת שרון כי אם יתמכו בתכניתו של שרון לא יצביעו עבורם בעתיד. התקשורת, שהאמינה בחזון התעתועים של שרון, הציגה את המאבק כ”שחיתות” והתערבות לא תקינה. הכח שהיה בידי חברי המרכז ונבע מהיות המרכז הגוף הבוחר את רשימת הליכוד לכנסת, הוצג ככח משחית.
לפני הבחירות לכנסת ה- 17, דרש בנימין נתניהו ממרכז הליכוד לותר על סמכות זו בטענה כי הויתור יוסיף מנדטים לליכוד. גם הפעם, הוכיחו חברי המרכז כי טובת התנועה חשובה להם והצביעו בעד הצעתו של נתניהו תוך שהם מתעלמים מהאזהרות בדבר אבדן היכולת לפקח על התנהלות התנועה. יתרה מכך – עצם העלאת הצעתו של נתניהו היוותה אישור למתנגדי הליכוד כי מרכז הליכוד אכן מושחת.
מאז אותה הצבעה, הובהר לחברי המרכז כי התחזיות בדבר אובדן דרכו של הליכוד, אכן התממשו. מוסדות התנועה משותקים ומכונסים רק לצרכים תקשורתיים של נתניהו ושריו, חברי סיעת הליכוד בכנסת שכחו שהם נציגי התנועה ותנועת הליכוד כולה חדלה לתפקד. התפרקות הליכוד גם הביאה לכך שעל אף הסלידה שרחש הציבור ל”קדימה” בבחירות האחרונות, הצליחה ציפי לבני לגבור על נתניהו.
הכאב והזעם בקרב פעילי הליכוד הלך והצטבר, עד שלאחרונה החליטו כמה מהם – ביניהם מי שנחשבים לתומכים מובהקים של נתניהו – לקום ולדרוש להחזיר למרכז הליכוד את סמכויותיו. לצורך כך, אורגן כנס גדול והוחל באיסוף חתימות כדי לדרוש כינוס מרכז שבו יוחלט על החזרת הסמכויות למרכז הליכוד. הבעיה היא, שמהלך זה אינו נכון ציבורית והוא מיותר בהיותו בו זמנית מאוחר מדי ומוקדם מדי.
הצעד אינו נכון ציבורית, משום שכאמור לעיל ההצבעה בעד הצעת נתניהו “הוכיחה” שהטענות בדבר היות מרכז הליכוד מושחת, אכן “נכונות”. נסיון של אותו מרכז לחזור וליטול לידיו את המושכות, רק יחזק את הטענות נגדו והנסיון יתפס כלא לגיטימי. חוסר הלגיטימיות עוד גוברת מכיוון שמערכות הבחירות התכופות לכנסת ולרשויות המקומיות הביאו לכך שמוסדות הליכוד הנוכחיים מכהנים כבר הרבה מעבר לתקופה הקצובה בחוקת הליכוד.
זאת ועוד – הדרישה לכינוס המרכז הועלתה שעה שיו”ר התנועה בנימין נתניהו, שכינוס המרכז אמור להעשות בתאום איתו, עסוק בטיפול בשני נושאים חשובים ודחופים – גיבוש תקציב המדינה והכנה לביקורו אצל נשיא ארה”ב. מי שפונה במועד כזה בדרישה לכינוס מרכז, כנראה לא מעריך נכונה את חשיבותם היחסית של הנושאים השונים.
מעבר לכך, המהלך גם מיותר. ע”פ חוקת הליכוד, משנדחו הבחירות למוסדות בגלל בחירות ארציות (לכנסת או לרשויות המקומיות), יש לקיימן בתוך שנה ממועד הבחירות הארציות. לפיכך, ממילא בתוך חודשים ספורים יכונס המרכז כדי לקבוע את המועד לעריכת הבחירות. משתכונס הועידה החדשה, ממילא ניתן יהיה להעלות הצעות לשינויי חוקה ובתוכם גם את החזרת סמכות הבחירה לידי מרכז הליכוד. כל זה ללא עימותים, ללא אולטימטומים וללא רעש מיותר.
מפרשיה עגומה זו, ניתן להפיק מספר לקחים. האחד – לא כל אחד מבין את משמעות סעיפי החוקה וההשלכות שיש לשינויים. לכן, להבא יש להקפיד ולבחור לועדת החוקה אנשים המבינים את ההשלכות שיש להצבעתם. השני – על ראש ממשלה מוטל עומס רב במסגרת תפקידו והוא אינו יכול להתפנות לענייני התנועה. לפיכך, יש להפריד בין תפקיד יו”ר התנועה לתפקיד מועמד התנועה לראשות הממשלה (הפרדה כזו נדרשת גם כדי לשמור על הקו הרעיוני של התנועה). השלישי – הוצאת הסמכות לבחירת מועמדי הליכוד לכנסת מידי המרכז נעשתה משיקולי בחירות ובניגוד לטובת התנועה. בסופו של דבר, לא היתה בה כל תועלת לבחירות ולעומת זאת נגרם נזק כבד לתנועת הליכוד. לכן, הלקח השלישי הוא שאסור שהרצון הטבעי להגיע לשלטון יגבר על נקודת המבט הערכית.
בדרך של עימות והתנגשות יש לנקוט רק בלית ברירה. בנושא שעל הפרק, אפשר להשיג אותה תוצאה ללא מאבק, עם לגיטימציה מלאה ובמועד הגיוני יותר. אני מקווה, שחברי לתנועה ולדרך גם יפיקו את הלקחים המתבקשים ובכך נצא כולנו נשכרים.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
