זה לא חדש שפקידים בכירים מרגישים, במידה מסוימת בצדק, כי הממשלות והשרים הם זמניים וברי חלוף, באים לקדנציות קצרצרות ונעלמים, ואילו הם אלו היציבים והקבועים -ולכן גם הקובעים.
בסדרות הטלוויזיה הבריטיות “כן אדוני השר” ו- “כן אדוני ראש הממשלה” מתואר בעזרת הומור נפלא כיצד מתמרנים הפקידים את שרי הממשלה ואת ראשה כשלכל הוראה הם עונים קודם כל “כן” ולאחר מכן תוקעים אותה באלגנטיות. אצלנו מוותרים הפקידים על האלגנטיות, אין להם צורך לומר “כן” כטקטיקה לבלימת המהלכים הממשלתיים, והם מפרסמים בעזות מצח את סירובם לממשלה דרך התקשורת. היריקה הבוטה של פרקליט המדינה, משה לדור, בפרצופה של הממשלה ובמיוחד בפרצופו של שר המשפטים יעקב נאמן לא היתה כרוכה בסיכון או בהימור מבחינתו. היא נעשתה מתוך ידיעה ברורה שהממשלה ההססנית והמבוהלת לא תעיז להתעסק עם ראשי מערכת המשפט, מה גם ש”כנופיית שלטון החוק” זוכה לגיבוי חסר גבולות מהתקשורת ומאהוד ברק. הוא, כרבים נוספים, גם פוחד מהם וגם מכיר להם תודה על ציפויו בטפלון, לאחר שהמערכת, ברוב חסדה, לא עשתה עניין מפרשיות הקשורות בו.
הרושם הוא שהממשלה תמצמץ ראשונה במשחק הקשוח שבינה למערכת המשפטית המגובה ע”י התקשורת ותתקפל בסוגיית פיצול משרת היועמ”ש. השר נאמן איחר את המועד שבו יכול היה להשתמש בחוצפתו של לדור כהזדמנות, לפטר אותו מיד ובכך להוכיח מנהיגות ובאותה הזדמנות לאותת לעשרות פקידים נוספים שכעת ישנו בעל בית.
רובי ריבלין, שנאומיו האמיצים, הן בנושא השימוש הבולשביקי של השמאל ברצח רבין והן נגד מחלת המשפטיזציה כדת חדשה שכבשה את המרחב הציבורי, גם הוא עומד למבחן. בימים הקרובים הוא אמור להכריע מי מבין ארבעת המועמדים שאותרו לתפקיד היועמ”ש של הכנסת יקבל את התפקיד.
אם נכונות השמועות כי מזכיר הכנסת, עו”ד אייל ינון, הוא המועמד המוביל, אז לפנינו עוד סיבה למסיבה של הכת הפקידותית השמאלנית השלטת. ינון היה סגן היועמ”ש במשרד ראש הממשלה שרון, עבד בצמוד לעומרי שרון והעניק לו כיסוי חוקי להשתוללות במינויי מקורבים למועצות הדתיות. כזכור, הקבוצה מהליכוד שזכתה בג’ובים במועצות הדתיות דאגה לכך שחברי המרכז הממושמעים שלה יגיעו כאיש אחד להצבעות לקראת ההתנתקות, וכנראה שהם אלו שאיפשרו את המהלך בהעניקם לשרון את הרוב הדחוק שהיה דרוש לניצחונו בהצבעות החשובות במרכז.
בנוסף, הוביל ינון בתוקף רב, כנציג הממשלה, בתפקידו כעוזר בכיר של היועמ”ש מזוז, את הדרישה שישראל היא שתהרוס את בתי הכנסת בגוש קטיף, בניגוד לעמדת הרבנים. במקרה נוסף ציפצף ינון, כעוזרו של מזוז, על הכנסת שהחליטה על צמצום צווי הגבלה פרט למקרים קיצוניים של פגיעה בביטחון המדינה. תרומתו הגדולה של ינון לשמאל לא נעלמה מעיני אנשי “קדימה” והם העניקו לו את תפקיד מזכיר הכנסת בקדנציה הקודמת.
השאלה כעת האם יו”ר הכנסת, רובי ריבלין, ימשיך את הקו האמיץ של התבטאויותיו, ובניגוד לממשלה המבוהלת לא יתבייש לפסול מתוך הרשימה שקיבל את הנציגים המובהקים של המשפטיזציה השמאלנית, אלו שימררו את חייו אם ייבחרו.
ומה בדבר האפשרות נוספת, שלא רק שאנשי השמאל לא ייבחרו לתפקיד יועמ”ש הכנסת, אלא שגם ינון יועבר מתפקידו כמזכיר הכנסת, בדיוק כפי שהיה עושה השמאל במקרה הפוך? נו באמת! יש גבול לפנטזיות ולדמיון הפרוע.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
