את יצחק רבין רצח איש ימין וזעזע את עולמנו. מאז מקפיד השמאל לרצוח אותו פעם אחר פעם, בעצרות סקטוריאליות מובהקות, שמנציחות את הפירוד, השנאה והקיטוב. הלן מזוז בטור כואב על קמפיין ההסתה של המחנה האנטי ציוני
בת 8 הייתי שרבין נרצח. אני זוכרת שצפיתי במסך הטלוויזיה והזלתי דמעה. לא בטוחה שהבנתי מה היה שם. לא בטוחה שבכלל ידעתי מי היה יצחק רבין בזמנו, סביר מאוד להניח שלא. שיר השלום שהתנגן ברקע, הדמעות והאבל הלאומי, האנשים שיצאו בהמוניהם לכיכר כנראה שעשו את שלהם. והצליחו לגרום גם לילדה בת שמונה שעוד לא בטוחה מי נגד מי להזיל גם דמעה. בכיתי והיה על מה. אין דבר שמצדיק את הרצח המזעזע, אין סיבות שמצדיקות את המניע של הרוצח.
אני זוכרת את הטקסים בבית הספר בשנים שאחריי, את העבודות המקיפות על פועלו של יצחק רבין, על קטעי העיתונות, את הילדים בחולצות הלבנות, את הפרחים והנרות. האבל היה של כולנו, של ימין ושל שמאל.
ואז התבגרתי מעט. דעותיי הפוליטיות היו יותר מוצקות והשתייכו לצד הימין של המפה הפוליטית, אולי זה בגלל שגדלתי בבית שכל חייו הצביע ליכוד, אבל סביר להניח שהסיבה האמיתית הייתה הכאב, הכאב על אותם נרצחים בפיגוע טרור בשנים בתקופת רצח רבין. גם שם הזלתי דמעה, שם כבר ידעתי בוודאות למה.
הדמעות היו על העם, על הארץ והמדינה, על הקלות בה אנשים איבדו את מכריהם, את הילדים, האחים והאחיות, את ההורים, את התקווה לשלום. למרות שהיה לי ברור מי רצח את השלום, והיה לי ברור שאלו הרוצים שלום אמיתי לא נושקים לבניהם בדרכם לפיגוע התאבדות, היו כאלה שדווקא התעקשו לשייך את רצח השלום לימין. היה להם חשוב להדגיש כי את רבין רצח חובש כיפה, את רבין רצח איש ימין. הם התעקשו לספח את הכאב הלאומי לכאבם האישי בלבד, העצרת בכיכר הפכה להיות במה לאנשי רוח ולפולטקאים בעלי דעות שמאלניות מובהקות, הקהל שהגיע אף הוא לכיכר הפך להיות שמאלני יותר ויותר עם השנים. העם שיצא בהמוניו מימין ומשמאל מיד אחרי רצח רבין הפעם היה מפולג, הקווים היו הרבה יותר ברורים.
בימים האחרונים, הרשת סערה וגעשה בעקבות הקמפיין שהיה אמור לעלות מטעם “המחנה הציוני” בו הם מציינים כי יגאל עמיר הצביע לבית היהודי שוב השמאל שולף אצבע מאשימה, אתם בימין מסיתים, אתם בימין רוצחים, אתם בימין לא רוצים את השלום .
ההסתה עליה השמאל אוהב כל כך לדבר בפועל מובלת על ידיהם. ההסתה כנגד תושבי ההתנחלויות, ההסתה נגד אנשי”הימין הקיצוני” הסתה ברורה כנגד בן אדם אחד ויחיד ששמו בנימין נתניהו. לא יוצאים כנגד הליכוד, לא כנגד המפלגות שהיו חברות לממשלה אלא כנגד בן אדם אחד שלטענתם מהווה את מקור הרוע, הגורם לכל הבעיות של אזרחי ישראל, וכנגדו יש להלחם עד להדחתו מתפקיד.
הוא לא רוצה שלום ולא יקדם שלום, רק אנחנו. כך הם אומרים יכולים להגיע להסכם שלום עם אלה המכנים את עצמם פלסטינים. העם רוצה שלום, השאלה לאיזה סוג של שלום השמאל חותר. שלום בנוסח הסכמי אוסלו היה לנו כבר והוא הביא לאסון כבד לעם ישראל, יותר מאסון רצח רבין הוא הוביל לקרע הגדול בין הימין והשמאל. השלום השקרי בכפייה מול רצח השלום מימין.
נכון את רבין רצח איש ימין. אבל את וידוא ההריגה של רבין מוביל השמאל. העצרת היא שלהם, האבל הוא שלהם, השימוש ברצח ככלי תעמולה בזמן בחירות הוא גם שלהם, רצח רבין שהיה אז של כולנו הפך בעיקרו לנחלת השמאל. החלום להסכם שלום אף הוא מיוחס לשמאל ולשמאל בלבד..
הם יכולים להאשים את הימין ברצח רבין, אבל הם האשמים העיקרים לקרע והבידול בין ימין והשמאל. אני עדיין בוכה ביום הזכרון של יצחק רבין, אבל לא עליו אלא על הקורבנות במלחמה לשלום.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
