ד”ר גבי אביטל במאמר שכתב ב – 2004. זאת בעקבות הדאגה מבחירת אובמה
בשנת 1980, שש-עשרה מדינות חיכו בקוצר רוח לדעת האם ישראל תקנה את מטוס ההתראה ‘הוקאיי’. ישראל רכשה ארבעה מטוסים, או אז נסללה הדרך בפני 16 המדינות הללו לרכוש את מטוס ההתראה. כמה שנים קודם לכן התחרו ארה”
ב וצרפת על ליבו של חיל האוויר בבחירת מטוס הקרב העתידי. התחרות היתה בין מטוס F-16A לבין מטוס המיראז F-1 הצרפתי. הבחירה הישראלית במטוס האמריקאי לא נבעה מיתרון מזהיר של המטוס הזה על מתחרהו הצרפתי. ההבדלים מזעריים ולא בהכרח לטובת האמריקאי. הדרך להחלפת מטוסי הפנטום בחילות האוויר של ברית נאטו באותם ימים היתה קצרה להפליא. קראו לה אז עסקת המאה.
לא הייתי נדרש להיסטוריה של רבע מאה אלמלא דבריו הנכונים והחשובים של עמיר רפפורט לאחר נחיתתם של שני מטוסי ה’סופה’, F-16I החדשים. משפט אחד בדבריו לא מדויק. עמיר כותב :”רובו המוחלט של הפרוייקט ממומן ע”י משלם המסים האמריקני”. הסיוע האמריקני לישראל לא עולה למשלם המסים סנט אחד. להחלטת ישראל לקנות מטוסי התראה ‘הוקאיי’ או מטוס F-16 ישנה משמעות מזמינת כסף רב. בימינו קוראים לזה קידום מכירות משובח. אלו הן שתי דוגמאות קטנות משלל עסקאות רכש אשר בעצם יוצרות אלפי מקומות עבודה בארה”ב. מעבר לנושא הפרנסה, ישראל הינה שדה ניסויים של מערכות נשק אשר עבורן ארה”ב היתה מוציאה הון עתק למציאת חלופה נאותה. עד לסיומה של המלחמה הקרה בין המעצמות, המידע המודיעיני שהעבירה ישראל אודות נשק סובייטי, טקטיקות לחימה, מערכות הגנה בפני מטוסים ועוד, מוערך על-ידי סנטורים בארה”ב בסכומי עתק, 50 מילארד דולר.
האמת היא שיחסיה של ישראל עם ארה”ב כה מורכבים שלא ניתן לפתור את נושא הסיוע בהינף מאמר. אולם הסכנה בקשר ההדוק מדי היא ההתמכרות לכספי הסיוע. אזרח ממוצע אם ישאל לגובה הסיוע ביחס לתל”ג השנתי ישיב במספרים דו-ספרתיים כגון שלושים אחוזים או ארבעים. גם אם האמת נעה בין אחוז אחד לשניים, בתודעתו של האזרח וגם של חלק ניכר ממקבלי ההחלטות קיימת תלות מוחלטת עד כדי רפיסות מבישה. ‘אין ארוחות חינם’ נאמר על-ידי טובים וחכמים, לפיכך הסיוע האמריקני לישראל אינו מחייב, התנצלות מתמדת אלא ידיעה ברורה שהאינטרס האמריקני לקיומה של ישראל דמוקרטית במרחב הדיקטטורי עולה כסף. אולם ברור שיש למצוא דרכים כיצד ליצור תודעה בריאה כפי שיש במדינות נאטו. אזרחי נורבגיה (בעלת אוכלוסיה דומה לישראל) לא מתנצלים השכם והערב על העובדה שהוצאות הביטחון של מדינתם הוא כגודל הסיוע האמריקני לישראל באחוזים. את כל השאר משלמת ארה”ב. מדינות ברית נאטו נהנות מהנחות ברכישת נשק בעוד ישראל משלמת עד הסנט האחרון. אכן ההגדרה כי ישראל הינה שכירת החרב הזולה ביותר יותר מסתם משפילה.
נסיעתו של נשיא המדינה לצרפת וביקורו בתעשיית התעופה והחלל פותחת חלון למחשבה מחודשת בדבר היחס אל מדינות כל העולם חוץ מארה”ב. כולם נזכרים לפתע בנוקשותה של שרת החוץ מממשל קלינטון, ‘ידיד ישראל’. רק המחשבה לקנות מטוסי איירבס אירופאיים הוציאה אותה משלוותה. “אתם מקבלים מאיתנו כל כך הרבה כסף במסגרת סיוע וואי, אז תחשבו איך אנו נראים מול הציבור שלנו..”. ישראל נאלצה לקנות מטוסי נוסעים מארה”ב. כמובן שאין שום הוכחה לכך שהיתרון של מטוסי הבוינג מרקיע שחקים לעומת מתחרהו האירופאי.
קברניטי מערכת הביטחון צריכים להיות מודאגים מעט מכך שמעתה ועד שלושים שנה לפחות, ועוד לא הוזכר מטוס הדור הבא F-35 , כל כולו של חיל האוויר הישראלי הוא מתוצרת אמריקנית. האם תהיינה קניות גומלין? האם בחוזה נאמר שייוצרו בישראל חלקי חילוף או מערכות שלמות כך שהגלולה ארוכת הטווח תהיה מרה פחות? ושאלה אחרונה ומרגיזה, האם הטווח המשופר של המטוס החדש יענה על העובדה הפשוטה שהאיום האסטרטגי המיידי נמצא מעבר לגדר ההפרדה המיותרת?
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
