הספר של חנן עמיאור חשוב מאין כמותו. הוא לא מחדש דבר אך מעניק מסגרת קוהרנטית למה שכולנו יודעים מזה המון זמן
“אינני מסכים למילה מדברייך אך אהיה מוכן להיהרג על זכותך לומר אותם” הוא ציטוט מפורסם שמיוחס לפילוסוף הצרפתי וולטיר. אך אם אתם אנשי המחנה הלאומי בוודאי שהרגשתם שהמשפט הזה לא רלוונטי עבורכם. אם אינכם משתייכים לאליטה האחוס”לית הישנה הרי שהודרתם מכלי התקשורת באופן אוטומטי, לעיתים מבלי להרגיש. במקביל, מאז שרשת האינטרנט הפכה למרכיב מאוד מרכזי בחיינו הרי שהדבר קיבל ביטוי כמעט יומיומי וככל שחלף לו הזמן התופעה הלכה והחריפה : הבנתם שיש פער אדיר בין המציאות בישראל לבין הצורה שבה התקשורת מציגה אותה. אם להיות מדויקים יותר, אז נכון להיום מדובר ברוב כלי התקשורת אך לא כולם. ככל שעבר הזמן הבנתם שהתופעה היא בעיה אקוטית. אם אתם קרובים ממש לתחום וככל שהבנתם כיצד השיטה הקלוקלת הזאת עובדת הרי שזעמכם גבר.
המונח “פייק ניוז” או בעברית “חדשות כזב” הוא מונח שאנחנו מבינים את משמעותו בשנים האחרונות ביתר שאת. אז נכון, כולנו בני אדם וכולנו עושים טעויות אך כאשר מדובר באותם כלי תקשורת הרי שהטעויות הללו נעשות בלא מעט פעמים בכוונת כזב זדונית. כאשר קוראים את ספרו החדש של חנן עמיאור “הסדנה להנדסת תודעה” הרי שהתמונה שמצטיירת היא עגומה. שלא לומר עגומה מאוד. אפילו מחרידה. המסקנה הבלתי נמנעת היא שמדובר בשיטה קלוקלת שנבנתה כאן לאורך שנים.
הספר עצמו, הבנוי משמונה פרקים, רב בפרטים אך איננו מחדש דבר אלא מכניס אותו לתוך מסגרת קוהרנטית שבה הכותב מסביר את ששת הדרכים שבה התקשורת הישראלית חוטאת כלפי אלו שהיא אמורה לשרת. האמת המחרידה היא, כפי שניתן להסיק לאחר קריאה חוזרת בפרטים, שלא רק שמרכיבים מאוד מרכזיים בכלי התקשורת בישראל משקרים אלא גם שהם משתתפים באופן אקטיבי בהפקת השקר ועושים זאת במודע. אפילו לא מתוך רשלנות. לא זו אף זו, כל תחרות שעולה כנגד התקשורת הזאת הופכת יעד לחיסול ממוקד. כך היה עם ערוץ 7, עם ישראל היום, עם ערוץ 20 ועם גלי ישראל (עמ’ 48 – 67). זה לא מסתיים כאן : גם עיתונאים ימניים עוברים דמוניזציה שיטתית ומכוערת. עמית סגל, אראל סגל, יעקב ברדוגו ואחרים.
עמיאור מביא דוגמאות ומקרי בוחן רבים שמטילים צל כבד על תפקידים של עיתונאים לא מעטים במערכת הזאת. אקח דוגמא מרכזית הקרובה לליבי מתוך אין ספור דוגמאות : מן הידועות היא שהיהודים בארצות האסלאם נרדפו, נרצחו, הושפלו והודרו. למרות כל העובדות בנושא עיתונאי הארץ נחמיה שטרסלר כתב בעיתונו כי “שנאת היהודים בת מאות השנים היא פרקטיקה נוצרית”. כאשר עמיאור פונה אליו לתגובה שטרסלר מתחמק (עמ’ 101). ומדוע פרט זה חשוב ? משום שזה דפוס התנהגות שמאפיינת את רוב העיתונאים איתם בא עמיאור במגע כאשר ביקש לבדוק את טענותיהם המופרכות.
ב – 2014 פרסם העיתונאי בן דרור ימיני את ספרו “תעשיית השקרים” אשר מקדיש מקום רב לעיתון “הארץ” ותפקידו בדמוניזציה של ישראל. שש שנים לאחר מכן יש חשיבות רבה לספר של עמיאור שבו הוא מקדיש חלק ניכר לסוגיה העוסקת בהשוואה שעושה “הארץ” בין מדינת ישראל לגרמניה הנאצית. הממצאים מחליאים ולאחר שמסיימים לקרוא את הספר זה בלתי נמנע מלקבוע שהתקשורת בישראל היא לא כלב השמירה של הדמוקרטיה אלא היא כלב שמטרתו לחסל את הדמוקרטיה הישראלית.
חנן עמיאור, “הסדנה להנדסת תודעה”, הוצאת “סלע מאיר” 2020, 223 עמ’.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
