ימני. לאומי. ליכודניק. בעד עסקת שליט. אולי למרות הכל
ראיתי פעם סרט טבע. תנין נגח בעץ כדי לזעזעו. על ראש העץ היה קן. היו בו שלושה אפרוחים. שניים מהם היו בריאים וחזקים. אחד מהם לא. הם הבינו לאן התנין חותר. הם מצאו פתרון. שני הבריאים ניקרו את ראשו של האפרוח החלש. בסופו של דבר הוא נשבר, והשליך את עצמו אל הלוע שחיכתה לו למטה. למעשה האפרוחים היו שתי השלכות. החיים שלהם נשמרו. הטעם שלהם אבד.
אלו שמתנגדים לעסקה לשחרור שליט מנמקים זאת בכך, ששחרור מחבלים מהווה סיכון לחיי ישראלים. זה נכון. אבל לו פעולה צבאית היתה עומדת על הפרק, גם היא היתה מסכנת חיי ישראלים. שחרור מחבלים בעבר אכן הוביל לפגיעה בחיי ישראלים. אבל גם פעולות חילוץ בעבר נשאו מחיר כבד של חיי לוחמים (וכזכור, לאיש שחתם על העסקה יש היכרות אישית עם המחיר הזה), ובכל זאת – לא חשבנו פעמיים אם לקחת את הסיכון הזה.
יש שיגידו, שפעולת חילוץ מהווה ניצחון ושחרור מחבלים מהווה תבוסה. זה נכון. אבל ככל הנראה, האופציה הצבאית איננה בנמצא. ובהינתן שכך, אז בסיפור של גלעד שליט אכן הפסדנו. אבל את ההפסד הזה נחלנו כבר ב-25 ביוני 2006. ביום בו גלעד שליט נחטף. אי החזרתו לא תמחק את ההפסד הזה.
ולגבי הגאווה הערבית – על כך שהם קיבלו אלף משלהם, בעוד שאנחנו קיבלנו רק אחד משלנו – לא כל כך ברור על מה יש להם להיות גאים. כי אם לפרש את העסקה בצורה מתמטית, הרי שהמתמטיקה לא ממש עושה עימם חסד. אם כדי לקבל שקל אחד אתה צריך לתת אלף דינרים (1027 ליתר דיוק), מה מהם שווה יותר?
מנמקים גם את ההתנגדות בטענה, לפיה שחרור מחבלים יעודד ניסיונות חטיפה נוספים. היא נשמעת הגיונית. אבל מבחן המציאות לא כל כך תומך בה. בשנות השבעים, ישראל סירבה פעם אחר פעם לשאת ולדון עם החוטפים. ובכל זאת, פעם אחר פעם היא נאלצה לשוב ולסרב. כי פעם אחר פעם הם שבו לחטוף.
ונראה שההתנגדות לעסקה מגיעה בעיקר מהצד הימני של המפה. אני מוצא את זה מפתיע. הרי זה אותו הצד, שמאמין שלחיות זה יותר מלנשום, ושיש דברים שראוי להילחם ואף להסתכן עבורם. אני שותף לאמונה הזאת. יש דברים כאלו. שותפות גורל היא אחד מהם.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
