במשך אלפיים שנות גלותנו, עם ישראל היה מיעוט בארצות נכר. כעם שעבר השפלות, רדיפות, פוגרומים ואינקוזיציות, אנו רגישים ביותר לזכויות אדם, ולעולם לא ניתן שיעשו כך לאינם יהודים החיים בתוכנו. אנו מבקשים מהם רק דבר אחד: נאמנות!
אך בדיוק משום כך, אנו גם יודעי כיצד מיעוט צריך להתנהג. היהודים בגלות מעולם לא ניסו לפגוע בחיילי ואזרחי השלטון באותו מקום או לתמוך באוייב ולרגל למענו. מפולין ועד מרוקו, מספרד ועד תימן, ומארה”ב ועד אירן, היהודים היו נאמנים למדינה שבה הם גרו. אין בהיסטוריה ולו מקרה אחד, של קבוצת יהודים מאורגנת שהפעילה פעולות טרור מכוונות נגד הממלכה שבה גרו, מתוך מטרה לנשל את העם היושב בה מארצו ולרשת את הארץ תחתיו. תמיד ידענו שאנו אורחים בארצם, וארץ ישראל היא הארץ שלנו. אדרבא, שמרנו את חוקי המדינה שאליה גלינו, וחכמנו קבעו דין שנפסק להלכה “דינא דמלכותא דינא”.
ואכן, היהודים שמשו לברכה גדולה בכל הארצות בהן הם היו. שרי אוצר יהודים כיהנו לרוב, הכלכלה התפתחה במקומות שגרו בהם יהודים, כיועצי המלך שמשו היהודים, ואותם גויים שהיו אובייקטיבים, ולא היו אנטישמים, ידעו תמיד שעל היהודים אפשר לסמוך שלא יגלו את סודותיהם.
בהתאם לכך, מדינת ישראל שומרת בקנאות על זכויות המיעוטים שבה, ונעמוד על כך בכל תוקף, שאיש מהם לא יפגע רק מחמת היותו מיעוט. אך גם לנו יש ציפיות מהם: שיתנהגו הם כפי שאדם הגון אמור לנהוג, וכפי שנהגנו אנחנו בימי גלותנו. אנו נותנים להם ביטחון אישי, מים, חשמל, חינוך, רווחה, ביטוח לאומי, תעסוקה ומעל הכל: אזרחות, תעודת זהות כחולה וזכות הצבעה לכנסת- זכויות רבות שאחיהם בארצות ערב יכולים רק לחלום עליהן. ומה אנו מצפים מהם? לדבר אחד: נאמנות!
יש מבין הערבים המכירים תודה למדינת ישראל על טובה וחסדה, אך רבים מהם, לחרפתנו, במקום להכיר טובה, מנצלים את רוחב ליבנו נגדנו.
כבר לא מדובר רק בעזמי בשארה או בחנין זועבי, מדובר בציבור שלם ששולח אותם לכנסת, רואה בהם את נציגיו, מצביע עבורם בבחירות, ומחלק להם מגיני הוקרה בריש גלי. זה לא רק קבוצות המתגייסות לפת”ח, לחמאס, לדעא”ש או לשאר אירגוני הטרור של שונאי ישראל, זה המון ערבי בהובלת מנהיגיו, המכריזים השכם והערב ובעיקר ביום עצמאותנו, את צערם על הקמת המדינה, ואת חלומם לשוב למצב ש”פלסטין השלמה” “תשוחרר” מ”הכיבוש הציוני”, ותבוטל מדינת ישראל.
נתאר לעצמנו מה היה קורה אם במדינה אחת בגלות היהודים היו מתנהגים כפי שמתנהגים ערביי ארץ ישראל? מה היה קורה אם בן הארץ היה נכנס לגטו היהודי באחת מערי הגלות, והיה יוצא משם כפי שיהודי עלול לצאת אם יכנס “בטעות” לכפר ערבי? היעלה על הדעת שניתן לערבים כאן בארץ לערער את אושיות המדינה?
זה לא בלתי אפשרי להיות מיעוט נאמן למדינה. עשינו זאת בגלות, והדרוזים עשים זאת בארץ. אין שום סיבה שלא נדרוש זאת גם מהערבים.
אם יש הערבים רואים בהקמת מדינת ישראל אסון – “נקבה” – ומייחלים ליום שבו היא תחרב, הם אינם יכולים להיות אזרחים בה. הם מגדירים את עצמם כאוייבים, ואוייב אינו יכול להיות אזרח.
אם ישנם בני מיעוטים תומכים בפעולות טרור נגד המדינה, או אפילו רק מעודדים אותם או שמחים בהם, אזי נתינת זכות אזרח, תעודת זהות כחולה, זכות הצבעה לכנסת וקביעת עתידה ומדיניותה של המדינה, למי שרוצה לפגוע במדינה, זו אינה “דמוקרטיה” אלא זו התאבדות לאומית.
יסוד הדמוקרטיה הוא ההבנה שישנן דעות שונות מהי טובת המדינה, לכל אחד הזכות להביע דעתו, והרוב יקבע מה יבוצע בפועל. דעה שאינה מחפשת את טובת המדינה אלא חולמת על החרבתה, הרי היא מוציאה עצמה מן השותפות, ואינה במסגרת הדמוקרטיה.
אינני אומר שכל הערבים מייחלים לחורבנה של מדינת ישראל. ברור לי שישנם גם כאלו הרואים את עצמם כאזרחים נאמנים, ויודעים להודות למדינת היהודים על כל הטוב שהשפיעה עליהם, וכאמור לעיל, עליהם אנו צריכים להגן בכל תוקף. אך ריבוי הערבים המביעים בגלוי תמיכה באוייב, צריך להביא אותנו לבחון מחדש את היחס בין היותנו מדינה יהודית, ובין התנהלותנו הדמוקרטית, כדי שלא נישאר בסוף עם דמוקרטיה לבד, אך ללא מדינה.
הכותב הינו חבר מרכז הליכוד
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
