בתחילת השבוע כינסה חברת הכנסת מירי רגב פעילים רבים למפגש בתל אביב.
זו לא הייתה הרמת כוסית שגרתית בהתקרב חג החירות. זה היה כנס פעילים שהייתה לו מטרה אחת: מירי רגב לתפקיד שרה בממשלת ישראל. רגב דיברה שם ללא הרף, סיפרה על עצמה ועל פועלה. הסיפורים שנשמעו מפיה הזכירו את הסיפורים ‘ילדים מספרים על עצמם 2’, ובסופו של דבר רגב שלפה שם טופסי החתמה. אלא שאז הגיע רגע השיא של הערב, אחד מראשי הסניפים של הליכוד באזור המרכז. נכח במקום ושאל בקול רם: “למה שרה ולא סגנית שר?” והציבור התגלגל מצחוק, רגב החלה להשיב ואז הוא קטע את דבריה: “מה עמדתך לגבי תפקיד יו”ר הכנסת?” שאל. “איך את נותנת לזה יד, למה לא שומעים את קולך?” שאג הפעיל והציבור נתן “כפיים, כפיים”.
האירוע של רגב, ומסע “ויה דה לה רוזה” שאותו העביר נתניהו את יו”ר הכנסת רובי ריבלין, מבשר את בואו של האביב. אומרים שהאביב מסמל פריחה חדשה ובליכוד המחנאות בשיא הפריחה ממש אביב ליכודי. נתניהו ספון בראש מגדל השן, משרד ראש הממשלה. אם הוא רק ירד לשטח, יהיה מחובר יותר ליועץ הפוליטי שלו גבי קדוש, או אז הוא יבין שבחירות להנהגת הליכוד הן כבר לא דבר שמונח בכיסו.
לפני קצת יותר מחודש ישב יו”ר הכנסת שבעה על אחיו. ריבלין הוא איש משפחה, הוא הקדיש את זמנו לשבת שבעה עם בני המשפחה. ביום רביעי הוא קיבל את חבריו הרבים, קהל מנחמים רב. ביניהם הגיע גם המנחם בנימין נתניהו. ביבי דיבר אז עם רובי ביחידות, בין שאר הדברים הוא אמר לו: “אל תדאג, יהיה בסדר, אתה מיועד לתפקיד יו”ר הכנסת הבא”. רובי קיבל התחייבות וכותרות בעיתונים. ביום שלמחרת מסתמן: “ריבלין ימשיך לכהונה נוספת”. מסתמן, כתבו העיתונאים. לא כי איש מייחס להם תכונות מאגיות, ממש לא. פשוט היכרות עם ביבי. כשביבי מתחייב, מצהיר, זה בכלל לא מחייב. חודש אחרי אותו מפגש בניחום אבלים ורובי מקבל שיחת טלפון, על הקו נתניהו.
רובי ציפה לשיחה הזו, הוא קיבל התחייבות באותו ניחום אבלים, אבל כבר כמה שבועות הוא מקבל שדרים שביבי מתכנן להדיח אותו. רובי הוא איש של מילת כבוד, סגרת איתו על פה, אתה לא צריך הסכם חוזה, אפילו לחיצת יד. מילה זו מילה. ‘וחילופו ביבי’, נכון יותר יהיה לומר שכל מה שיש בזה אין בזה. ביבי פתח ואמר כי הוא מתכנן להמליץ לסיעה לבחור ביולי אדלשטיין לתפקיד יו”ר הכנסת. ריבלין שמע בקשב את נתניהו. שתיקה רועמת הייתה באותה שיחה. אבל שיחה זו למעשה פתחה לביבי חזית עם פעילי השטח.
ריבלין אינו איש של מלחמות, הוא גם לא עוסק בזה, הממלכתיות של האיש היא לא מן השפה לחוץ, אלא היא דרך חיים. הוא לא הולך נגד ראש הממשלה שהוא יו”ר המפלגה. בניגוד לכל מיני ספינים כי הוא יציג את מועמדותו בניגוד לדעתו של ראש הממשלה. “אני לא יוצא נגד ראש המפלגה שלי”, אמר לפעילים רבים שבאו לדבר על לבו. חברי כנסת רבים רואים בו אחד מהשרידים האחרונים לתורת ז’בוטינסקי, לבית”ר ולחירות ההיסטורית. בליכוד עדיין בהלם מהמהלך. אני דווקא לא.
לנתניהו מבנה אישיות בעייתי. לביבי אין חברים. אני מתקשה להצביע על אדם שהולך עם ביבי כבר שנים, בניגוד לשרון ואולמרט, שלכל אחד מהם היו אנשים שהלכו איתם במדבר הפוליטי. ביבי הוא איש של טרנד, סוג של אם “ראית … שהשעה משחקת לו”. מבנה האישיות שלו הוא גם המכשול העיקרי שלו בדרך לפסגה. בודדים האנשים שעבדו במחיצת נתניהו ולא קיבלו בחילה. המו”מ התקוע והמקרטע שאותו מנהל נתניהו בחוסר הצלחה הוא תולדה של מבנה אישיות בעייתי. נתניהו יושב לשולחן המו”מ מול כפילים שלו. זה מרתק לראות את צוות סיעור המוחות של הבית היהודי המנהל את המלחמה מול נתניהו. כולם בוגרי ‘סיירת נתניהו’, המשותף לכולם, האנשים מבינים ומכירים כל צד אפל באישיות המורכבת של האיש. ושם בנקודות הרגישות האלו הם לוחצים על נתניהו.
נתניהו נהנה לראות את הציבור החרדי מכוון את חיציו כלפי האחים בנט-לפיד. אבל נתניהו טועה. הציבור החרדי לא טיפש, כולם יודעים שיותר משזוג התאומים בנט לפיד לא רצו את החרדים, נתניהו נהנה שהם עשו לו את העבודה. ביבי פגש בח”כ משה גפני, יו”ר ועדת הכספים, ואמר לו: “משה אני רוצה אתכם, רק החברה האלו, הם אמרו לי שלא נשב לצד אדם עם זקן ופאות”, וגפני קנה גם קנה את הלוקש שמכר לו ביבי.
הציבור החרדי כועס על האחים בנט-לפיד, אך הוא מבין גם מבין. ביבי, הוא לא חבר ולא שותף לדרך. ביבי הוא החתום על גט הכריתות עם הציבור החרדי. מסתבר כי לא משתלם להיות חבר של ביבי, נאמנות לאיש היא לא מן התכונות שנתניהו מגלה כלפיהם ההערכה. רובי הלך עם ביבי במדבר הפוליטי של האיש, הוא חיזק אותו וגיבה אותו, הוא החזיר את דן מרידור לליכוד ובסלון ביתו נערך מפגש הפיוס בין בני בגין לנתניהו. רובי גישר בין סילבן לביבי, וכל זאת כשביבי הנהיג מפלגה של תריסר חברי כנסת. כשביבי כיהן כיו”ר אופוזיציה, חדרו של ריבלין וחדרו של ביבי היו סמוכים זה לזה. רובי העניק לו גב ומשענת שביבי היה כה זקוק לה. ביבי זכר לו חסד נעורים וכיום הוא שולח את יולי לכהן כיו”ר הכנסת.
בזמנים הקשים ביותר של נתניהו, המפלגות החרדיות היו שם לצדו. סוג של ברית שאינה כתובה. מחויבות שיש בין שני חברים. היו לא מעט מהלכים שנבחרי הציבור החרדי ממש לא אהבו, אבל ביבי ביקש וראשי ש”ס ויהדות התורה היו שם לצדו. אבל נתניהו השיב למגזר שכל כך אהב, רעה תחת טובה, בוגדנות תחת נאמנות.
טריק המזוודות
בוגרי ‘סיירת נתניהו’ זוכרים כמה טריקים עוד כשהיו תלמידיו של ביבי. בממשלת נתניהו הראשונה לחצו האמריקאים על נתניהו להסדר מדיני, נתניהו ושרון היו שם מצד אחד ומנגד היו אלו אנשי הרשות הפלסטינית. נתניהו גרם למשבר ושיחק אותה פגוע. ברגע אחד הוא הורה לצוות שלו לארוז את המזוודות, טריק ידוע. גם שרון עשה זאת בעת שכיהן כשר תמ”ת. השבוע נתניהו הפעיל שוב את הטריק, אנשי לשכתו הפיצו ספין בדקות אלו: נתניהו ושלי בדרכם לבית מרן, טלפונים מכאן לשם ומתברר כי המו”מ תקוע בין הליכוד ביתנו לבין לפיד, אמצעי הלחץ שאותו נתניהו ניסה להעביר, יש לי ציר חדש חרדים – עבודה.
העיתונאים לא קנו את הספין. ח”כ שלי יחימוביץ’, בזמן שסיפרו שהולכת לבוא לבית מרן, הופיעה בכלל בראיון בערוץ 10. נתניהו היה בלשכת רה”מ, אם מפיצים ספין די בכך שנתניהו ישלח את המכונית שלו בתוספת משטרה ואבטחה וייצור מצב של ‘כאילו’. נכון לכתיבת שורות אלו: אין מו”מ מול החרדים.
תעסוקת חרדים
השבוע נערך כנס של שדולה העוסקת בנושא תעסוקת חרדים, נושא חם המונח על שולחן הכנסת ומקבלי ההחלטות. אלא שמסתבר כי ח”כ אראל מרגלית הקים שדולה לתעסוקת חרדים בתעשיות המתקדמות.
המעניין כי השדולה הזאת, כמו קודמתה בכנסת, שאותה ריכז יואל חסון, גם כן בנושא תעסוקת חרדים, אינה זוכה לייחס מנציגי הציבור החרדי.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
