בית-שמש הולכת לבחירות חוזרות על רקע זיופים שנתגלו במהלך יום הבחירות, שהתקיימו ב-22 באוקטובר 2013. זה המסר העולה מכותרות הימים האחרונים.
למי שלא התעמק בפרטים אז, נספר כי ‘יהדות התורה’ בבית-שמש התפצלה לשלוש רשימות (כולן אגב תמכו במועמדותו לראשות העיר של יו”ר ש”ס המקומי וראש העיר המכהן, משה אבוטבול). פעילים של אחת הרשימות (‘כלל חסידי’- כח) חששו כי המפלגה תתקשה להשיג שני מנדטים- הכוח הפוליטי המינימאלי להגיע למשא ומתן קואליציוני מעמדת כח (תרתי משמע…) ולאחר שבדקו את מיצוי הפוטנציאל האלקטוראלי, הבינו כי רק מקהילות יוצאי ירושלים, שבימים כתיקונם מחרימים את הבחירות מבחינה אידיאולוגית, תבוא התשועה למנדט שני.
אך דא עקא, וחסידי אותן קהילות כל כך דבקים במורשתם, באופן שאין לו אח ורע באף קהילה בישראל, לא ששו לעשות את הצעד המהפכני ולקחת חלק פעיל בהשתתפות “בבחירות האסורות לעירייה הציונית” שהיא שלוחה לכל דבר ועניין של “ממשלת הכפירה הציונית הארורה”. הפעילים החרדים, ששכלם התחדד כדבעי בשנים של צלילה בעומק הים התלמודי, מצאו פיתרון יצירתי- אותם “קנאים” יפקידו אצלם את תעודת הזהות שלהם, ואזרחים אחרים, שאין להם בעיה להגיע לקלפי, ישלשלו מעטפה לתיבה עליה מתנוסס סמל “מדינת הכופרים הציונית”.
ממש “ללכת עם ולהרגיש בלי…”.
אך מחשיבה מעמיקה יותר עולה האמת שמאחורי תעודת הזהות המזויפת והתחפושות אותם עטו המשתמשים באותן תעודות זהות. ירצו או לא ירצו- אותם מחרימי מדינת ישראל ומוסדותיה- נטלו חלק אקטיבי בהליך בחירות והשפיעו בפועל על תוצאותיה. בספר הבוחרים רשום, כי אותו מוישה יענקל, העוטה שק ואפר ביום העצמאות תוך שריפת דגלי הלאום, השתתף ב”בחירות האסורות לעירייה הציונית”… תוך שהוא אומר בליבו כביכול “רשמית השתתפתי בבחירות, אך לא ידיי ביצעו את המעל”. במלים פחות עדינות- רצח של אידיאולוגיה בידי רוצח שכיר.
אך תרשו לי לשתף אתכם בזיוף פוליטי חרדי אחר, עתיק מן הזיוף שלעיל, שליחו לא נס והוא חי בתוכנו בבחינת ‘פרזנט פרוגרסיב’ במיטבו.
1952 הייתה “עוד שנה גורלית בחיי הפוליטיקה הישראלית”. הנושא שהסעיר את המדינה היה המאבק החרדי בגיוס נשים לשירות צבאי ולאומי. מאתו רגע ואילך חדלה מפלגת ‘אגודת ישראל’ מלהיות מיוצגת בשולחן הממשלה. היא דבקה בעיקרון זה עד עצם היום הזה.
נכון, מטעמה של מפלגה זו (‘יהדות התורה’ כשמה היום) מכהנים חברי-כנסת וסגני שרים. הם חותכים גורלות ותקציבים- החלטות הרות גורל לעתיד המדינה, אך אין להם אצבע בהצבעות המתקיימות בישיבות הממשלה (על כך אגב, הם סופגים ביקורת קשה מהצד הקיצוני של הציבור החרדי דווקא- מה פתאום הם משתתפים במוסדות המדינה, שואבים ממנה תקציבים, אך מתנגדים שבניהם ובנותיהם יתגייסו לצבא ואינם מכבדים את סמלי הלאום והחגים הלאומיים?).
אפשר לקרוא לזה זיוף, אך לא לזה אני חותר.
ראשית שנות ה-80. בציבור המזרחי הולכת ותופחת תופעת ההתחרדות. כמה עסקנים צעירים חדי חושים ערים לגודלו של אלקטורט חדש שלא זוכה לייצוג בשדרות הפוליטיות החרדיות הקיימות. כך קמה לה מפלגת ש”ס. על דגלה היא חרתה שוויון בין העדות, מלחמה במצוקה והחזרת עטרת מורשת יהדות ספרד ליושנה. החידוש הגדול שהביאה מפלגה חדשה זו בכנפיה היה השתתפות נציגיה בשולחן הממשלה כשרים לכל דבר ועניין.
בפועל, משהו בדרך השתבש. ש”ס הקימה רשת מוסדות חינוך שרק הנציחה את בערות קהל מצביעיה. נבחרי הציבור של ש”ס ועסקניה זעקו בגרון ניחר “להחזיר עטרה ליושנה”, אך ילדיהם נשלחו לישיבות אשכנזיות ובנותיהם לסמינרים אשכנזים. באופן כמעט קונסיסטנטי, לא קרה שש”ס ו’יהדות התורה’ היו חלוקות ביניהן בסוגיית התמיכה בממשלה. כמעט תמיד ביחד- אם בקואליציה ואם באופוזיציה. ש”ס הפכה לעושת דברה של ‘יהדות התורה’ ללא כל קשר ליחסי הכוחות הפוליטיים.
כך למשל בסוגיית הגיוס לצה”ל- למרות שאחוז המתגייסים מקרב מצביעי ש”ס גדול לעין ערוך מזה שבקרב מצביעי ‘יהדות התורה’, נצמדו מנהיגי ש”ס לשולי גלימותיהם של ראשי הישיבות הליטאיות, תוך הזנחת הגישה הממלכתית שאפיינה את רבני עדות המזרח בעידן הפרו-ש”סי (“להחזיר עטרה ליושנה”, הא?). זה במישור הלאומי. ומכאן לדוגמה קטנה במישור המקומי: בבית-שמש מתוכננות להיבנות רבבות יחידות דיור והן מיועדות- שיווקית ותכנונית- לציבור מצביעי ‘יהדות התורה’, וכל זאת בברכתם של ראש עיר מש”ס (אבוטבול) ושר שיכון לשעבר מש”ס (אטיאס).
הפוליטיקה הישראלית למודת ניסיון בכל הקשור למפלגות שקמו לקדם נושא מסוים והתפוגגו. ש”ס היא תופעה שפוליטולוגים רבים בארץ ובעולם רואים בה כיוצאת דופן. הסבר מדעיים יש למכביר, אך גם את נס קריעת ים סוף ניתן להסביר בכלים של מדע קונבנציונלי. ההסבר הבא יכול להתפרש כהסבר מדעי וגם רוחני- כוחו של מרן, כוחה של התורה.
ש”ס הפכה לעושת דברה של ‘יהדות התורה’, כאמור, כפי שאותם פעילים של רשימת ‘כח’ היו שליחים של אותם קנאים קיצוניים. אין הבדל בין ‘אגודת ישראל’ השולחת את ש”ס לשכב עבורה על הגדר סביב שולחן הממשלה, ובין אותו יליד מאה-שערים שעבר לבית-שמש והפקיד את תעודת הזהות שלו ב’שטיבל’ השכונתי.
אלו גם אלו רצחו את האידיאולוגיה שלהם באמצעות רוצחים שכירים.
הזכרנו אך זה את מרן זצוק”ל כהסבר לסוד ההצלחה של ש”ס. מרן איננו. האם עם פטירתו סר כוחה של ש”ס מעליה? ימים יגידו. מה שבטוח, זיופים אינם נעלמים, הם רק מתחלפים, תוך שינוי הגודל, הצורה והליהוק.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
