זוית ראייה של תל אביבית על ירושלים
בשנים האחרונות, הייתי אינספור פעמים בירושלים- הבירה. עליי לציין שרגשותיי כלפי העיר המקסימה והמדהימה הזאת מעורבים. למרות זאת אני ממשיכה לבקר בה וכל ביקור נדהמת מחדש מיופייה העז, מעיר עם חילוקי דעות בלי ספור, עם אוכלוסייה כל כך מעורבת.
ערב יום ירושלים הוצע לי סיור מעניין על הר הצופים, שיתקיים ביום עצמו- התלהבתי והסיור אין ספק היה מרתק, מפי מדריך מצוין בשם אורי שהיה אחד מהאנשים שלחמו בהר ובזכותו ובזכות נוספים כמותו אנו היום יכולים ליהנות מבית חולים ואוניברסיטה משוכללים, ולטייל באזור מקסים וכל כך חשוב.
אורי סיפר על מלך ההר, על הברחות הנשק המסוכנות להר ועל השוטרים היהודים בתחפושת שעלו בקביעות להר הצופים והחזיקו אותו בגבורה והערצה.
סופר גם על הסיפור הידוע והעצוב מכולם של סיירת הדסה, הרופאים האחיות וגם אחרים שנשרפו חיים- מצמרר מכל.
בית החולים הדסה שכן על הר הצופים ממזרח לירושלים, בסמוך לאוניברסיטה העברית (באותם ימים תוכנן לפתוח שם בית ספר לרפואה ולהפוך את בית החולים הדסה לבית חולים אוניברסיטאי). הר הצופים היה מובלעת בלב אוכלוסייה ערבית ואליו הוביל מסדרון צר, שנשלט בידי הערבים משני צדיו. לאחר החלטת האו”ם על תוכנית החלוקה בכ”ט בנובמבר 1947 הייתה התחבורה העברית בין הר הצופים לירושלים מטרה להתקפות הערבים. בעקבות לחץ אמריקאי הבטיח הצבא הבריטי לאבטח את השיירות בדרכן לאוניברסיטה העברית ואל בית חולים הדסה, זאת על סמך חשיבותם התרבותית וההומניטארית של מוסדות אלו. ל -13 באפריל תוכננה שיירה גדולה להר הצופים. למרות שהשיירה קיבלה הבטחה מהמפקד הבריטי שהדרך בטוחה, סיירים של ארגון “ההגנה” המליצו לדחות את צאתה בגלל המתח שהיה בעקבות פרשת דיר יאסין שהייתה ארבעה ימים לפני המועד המתוכנן. בגלל הצורך הדחוף באספקה והבטחת המפקד הבריטי, הוחלט להמשיך בתוכניות ולשלוח את השיירה.
שיירת “הדסה” הייתה שיירת משוריינים ובהם יהודים שהיו בדרכם להר הצופים ב-13 באפריל 1948. השיירה כללה עובדי רפואה של בית החולים הדסה הר הצופים, עובדי האוניברסיטה העברית, אנשי ההגנה מגיני ההר, חולים, מבקרים ואזרחים. בעת שעברה בשכונה הערבית שייח’ ג’ראח, הותקפה השיירה בידי פורעים ערבים, שרצחו 79 מחבריה.
לאחר הסיור המעניין בהר הצופים, כהרגלי בקודש, שמתי פעמיי לכותל המערבי, שממשיך לרגש בעוצמותיו ובאווירה שבו. העיר ירושלים הייתה לבושה כולה חג, דגלים מכל עבר וים של אנשים ברחבי העיר שבאו לחוג את יום ירושלים.
לאחר הביקור בכותל המערבי החלטנו לבקר בבית הכנסת “החורבה” שנחנך במרץ האחרון ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים. מבנה יהודי חשוב שנהרס במלחמת העצמאות מפגיעה של מטען ירדני. מבנה בעל ערך היסטורי- לאומי שנבנה מחדש במלואו. המקום היה חצר של יהודים כבר במאה ה-15. מבנה שובה את העין והלב.
אני שאינני תושבת העיר ירושלים וכמובן שלא הרובע היהודי, לא הייתי מודעת למאבק על אופי המקום- מאבק שמתנהל בין התושבים החרדים והחילוניים של הרובע, שהיה בעבר שכונה פלורליסטית שבה התגוררו חילוניים לצד דתיים וזאת עד שהרובע החל לעבור תהליכי התחרדות מואצים.
את החוויה- המאד לא נעימה (בלשון עדינה) של תהליך ההתחרדות ברובע חוויתי בביקורי הראשון בבית הכנסת “החורבה” וזאת ביום ירושלים.
הכניסה לבית הכנסת המרהיב ביופיו ניתנת רק בשעות התפילה או לחילופין בביקורים לקבוצות, המוסדרים מראש, אך אני לא הייתי בקבוצה, ואינני כל יום בירושלים.
הצלחתי לאחר המתנה ממושכת להיכנס לעזרת הנשים בשעת התפילה, אך נשים אינן זכאיות להסתובב בבית הכנסת ולא לעלות לתצפית, אלא להצטופף בעזרת הנשים הקטנה. מה רבה הייתה אכזבתי, הצלחתי להתרשם מבית הכנסת רק ע”י התמונות המקסימות שבן זוגי צילם.
לאחר מכן חזרנו לכותל לריקוד הדגלים של נוער שהגיע עם דגלי ארץ ישראל מכל קצוות העיר והארץ, אך גם שם החרדים החליטו לקלקל, ניגשו אלינו נשים וגם גברים- סדרנים, ובקשו שאני ובן זוגי ניפרד- כלומר שהוא יהיה עם הגברים ואני עם הנשים. עליי לציין שלא הסתובבנו באזור התפילה, והיינו לבושים כראוי למקום המכובד.
חבל שהחרדים החליטו לנכס לעצמם את העיר בעלת החשיבות העצומה לעמנו, מבחינה לאומית, ציונית ודתית. אין לי שום דבר נגד הדת להפך, אני שומרת מסורת, אבל החרדים כנראה חושבים שעיר הבירה או ליתר דיוק מקומות מסוימים בעיר, שייכים רק להם וחבל!
המסקנה: אסור לנו החילוניים וחובשי הכיפות הסרוגות לשבת בשקט, מכיוון שעוד מעט יהיו מקומות שכף רגלנו לא תוכל לדרוך בהם.
* הכותבת שירלי אונגר, הינה חברת ליכוד גאה בעמה ובמולדתה, מנכ”לית לשעבר של כתב העת ה”אומה”.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
