החשדנות הפתולוגית של נתניהו גרמה לו לאבד את אחד מתומכיו המסורים בעימות שולי על ראשות ועדת הכלכלה , והשר מיכאל איתן מאשים שמערכת המשפט התגייסה להכשיר את עבירות הבנייה של גלנט
זו היתה ישיבת סיעה שמשתתפיה, השרים והח”כים של הליכוד, ירצו לשכוח. הם ישבו שם חפויי ראש, נכלמים, ובעיקר שותקים. לנגד עיניהם, נעשה בחבר שלהם מעין מעשה אינוס בחסותה של הדמוקרטיה המפלגתית. לכאורה, מדובר בעניין זניח: המריבה על ראשות ועדת הכלכלה של הכנסת בין היו”ר המכהן אופיר אקוניס, למי שהיה אמור להחליפו השבוע מכוח החלטת סיעה קודמת, כרמל שאמה.
שני ח”כים צעירים, אנונימיים, שנבחרו לכנסת במחוזם בכמה מאות קולות בלבד. לא בדיוק התנגשות הטיטאנים. גם הוועדה המדוברת אינה מוועדות הכנסת החשובות. במסורת הפרלמנטרית, זו ועדה שנמסרת אוטומטית בתחילת כל קדנציה לידי האופוזיציה, יחד עם הוועדה לביקורת המדינה. פתאום היא נהפכה לקו מאז’ינו של בנימין נתניהו. מה הוא לא עשה כדי להרחיק משם את שאמה. משהבין נתניהו שכשלו מאמציו, הוא בא ביום שני לסיעתו וביקש מחבריה להסכים לדחייה של 45 ימים. בסיומם, התחייב, שאמה ייכנס לתפקיד.
חברי הסיעה הרגישו שהם נדרשים להשתתף באקט ברוטלי. “מעשה פילגש בגבעה” הגדיר זאת אחד מהם, כאותו סיפור תנ”כי בספר שופטים. רובם בחרו לדמום. כשח”כ יריב לוין ביקש לדבר, קרא לעברו השר משה כחלון: “אם אתה רוצה לומר שאתה נבוך, תגיד. כולנו כאן נבוכים”. המבוכה לה היו שותפים כולם נובעת מכמה סיבות:
א. החלטת סיעה היא החלטה מחייבת. אפשר כמובן לשנותה, אך רק בהסכמה. מרגע ששאמה התעקש ליישמה, אסור היה למנוע זאת ממנו.
ב. שאמה ידוע כתומך נתניהו ושותף לדרכו המדינית והכלכלית. הוא היה הח”כ הראשון שתמך בו לאחר “נאום בר-אילן” והראשון מבין הח”כים שתמך בהקפאת הבנייה בשטחים. הוא הצביע בעד כל הרפורמות של נתניהו. הוא הכין עבורו את הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל באותה ועדה, ועדת הכלכלה. מה מצא נתניהו להילחם בו בחירוף נפש כזה?
ג. מדוע נתניהו התעקש על דחייה בת 45 ימים? אילו חוקים נתניהו רוצה שאקוניס – דוברו לשעבר ובמידה רבה גם היום – יעביר עבורו?
התשובה לשאלה השלישית היא בגדר ספקולציה. מדובר בשורה של חוקים שאמורים להגיע לשולחן הוועדה: חוקים הנוגעים ל”ישראל היום”, עיתון הבית של נתניהו; חוק הרפורמה ברשות השידור; נושאים הקשורים לזכייניות הטלוויזיה; סעיף בחוק ההסדרים לפיו משרדי הממשלה יחויבו לפרסם באתרי האינטרנט שלהם במקום בעיתונים היומיים, מה שיגרום לעיתונים מסוימים הפסד כספי גדול, ולעיתונים אחרים הפסד קטן יותר.
המכנה המשותף לכל הנושאים הללו זו התקשורת. לנתניהו יש אמונה מאגית בתקשורת. יש לו חברים בתקשורת ותורמים גדולים שמעורבים בשוק התקשורת ויש לו לא מעט אויבים בתקשורת. בעיניו היא חזות הכול. פלא שהוא מוכרח שאקוניס יישב שם? יש תוכים מזן ג’אקו שמחקים את בעליהם בפחות התלהבות מאשר אקוניס את ביבי.
הקטע המוזר הוא, שלנתניהו לא היתה צריכה להיות בעיה גם עם המחליף המיועד. שאמה מעולם לא התבטא נגד “ישראל היום”, להיפך. הוא סירב בזמנו להצטרף לחותמים על הצעת החוק שנועדה למנוע משלדון אדלסון האמריקאי להחזיק עיתון בישראל. סביר להניח שאם נתניהו לא היה מנהל את המלחמה הנואשת בשאמה, אלא היה נותן לו להיכנס בנחת לתפקיד, הוא היה מצליח להגיע אתו להסכמה בנושאים החשובים לו.
אבל החשדנות, הו החשדנות הארורה שפושה בסביבת נתניהו. אנשי ראש הממשלה חקרו ומצאו שה”חברים” של שאמה בכנסת הם מירי רגב מהליכוד, מתנגדת מסורתית לנתניהו; נחמן שי מקדימה, שנראה בלתי מזיק, אבל בלשכת נתניהו הוא מוגדר כיריב מר, בגלל הקשר שלו לרשות השידור; ושלי יחימוביץ’ מהעבודה, שכל מלה עליה מיותרת. נו, עם ראיות חותכות שכאלה לא מתווכחים. לנתניהו זה הספיק כדי לפסול את שאמה-הכהן (הח”כ הרמת-גני הוסיף לשמו לאחרונה את “הכהן”, כדי שלא ייחשד כדרוזי), מלשבת בראש הוועדה.
נתניהו פעל כפי שפעל. בסיומה של הסאגה הזו, הוא יכול להתפנות ולספור את שללו. אז ככה: הוא הפך תומך לאויב, שותף לשהיד; הוא הביך את סיעתו וגרם לחבריה לבוז לו עוד יותר מתמיד; הוא הקריב על מזבח גחמותיו את אקוניס האומלל שמאס מזמן במאבק, וביקש לקיים את הרוטציה; יועצו הקרוב של נתניהו וידיד המשפחה, שעיה סגל, ספג הכפשות משאמה בגלל הקשר שלו ליצחק תשובה על רקע הדיונים בוועדה בעניין תמלוגי הגז. והחשוב מכל, נתניהו נתן לשאמה מתנה יקרה מפז: “ניים רקוגנישן”. מוכרות השם. בפריימריז הבאים בליכוד, שאמה יישא בגאון את הדגל שנתניהו הפקיד בידו: דגל הלוחם בטייקונים.
לא אישי
“תגיד לי,” פנה שאמה אל נתניהו בישיבת הסיעה, “מה עשיתי לך? מתי הצבעתי נגדך? מתי אמרתי עליך משהו רע, שאתה נלחם בי ככה? עמדתי לצדך בכל המבחנים שלך”. “זה לא אישי”, אמר נתניהו והשפיל את עיניו.
לפני כמה חודשים בא שאמה לנתניהו לפגישת עבודה. כמה ימים לפני כן הוא נפגש במקרה עם אילן בן-דב, הבעלים של “פרטנר”. במהלך השיחה, שעסקה בדמי הקישוריות, ציין שאמה כי בעוד כמה חודשים הוא אמור להתמנות ליו”ר ועדת הכלכלה מכוח הסכם הרוטציה. “בן דב אמר לי: אני מבין שאתה לא תהיה היו”ר”. סיפר שאמה השבוע. “הופתעתי. שאלתי אותו מאיפה זה, הוא סירב לומר. בדקתי והבנתי שזה שעיה סגל (שעבד אז עם פרטנר; סגל מכחיש בתוקף, י”ו). בפגישה אמרתי לנתניהו: אני מקבל מסרים שהרוטציה לא תמומש. נתניהו כעס עלי שאני בכלל מעלה את העניין. ?ודאי שהיא תמומש’, אמר לי. ?אני מתפלא עליך, אל תקשיב לרכילות חסרת בסיס'”.
חודש אחר כך נתניהו קרא לשאמה לשיחה, אמר לו שהוא רוצה שאקוניס יישאר בוועדה והציע לו תפקיד סגן שר: במשפטים, בביטחון הפנים או בתקשורת. שאמה סירב, ואז החל מחול שדים שנמשך עד השבוע.
“בחמישי בערב, העוזרים שלו אמרו לי שנתניהו יורד מזה, שהתפקיד הוא שלי, כפי שנקבע בהסכם”, אומר שאמה, “בשישי התעוררתי וקראתי ?ישראל היום’. הופיעה שם ידיעה מלשכת ראש הממשלה, שאמרה שהסכם הרוטציה יקוים. הייתי רגוע.
“אבל בסוף השבוע קרה משהו. ביום ראשון בבוקר, אני שומע שנתניהו מזמן אליו שרים ודוחק בהם להצביע למחרת בסיעה בעד דחייה של 60 יום בקיום ההסכם. שרים שהביעו הסתייגות, ננזפו על ידו. הם דיווחו לי. היה לי ברור שהם לא ילכו נגדו. בסוף זה נגמר ב-45.
“למחרת נפגשנו בסיעה. נתניהו התעקש על הצבעה גלויה, למרות שחוקת הליכוד קובעת שבנושאים פרסונליים ההצבעה חייבת להיות חשאית. אמרתי לנתניהו: אתה ראש ממשלה ואני ח”כ פשוט. למה אתה מתעקש על הצבעה גלויה?”
שאלתי את שאמה האם במהלך מגעיו עם אנשי נתניהו נרמז לו פעם משהו שממנו הוא יכול היה להבין מה לעזאזל הבעיה אתו.
“פעם אחת באו אלי אנשים שלו ואמרו לי: אם תסכים שאקוניס יטפל בנושא אחד, רק בנושא אחד, נוותר ותוכל להיות יו”ר הוועדה. שאלתי אותם: אתם מתכוונים לתמלוגי הגז? לא, הם אמרו, זה לא הגז. אז מה? שאלתי. נחזור אליך, הם אמרו, ולא חזרו. אני שומע דיבורים על זה שיהיה רי-שאפל, ושוועדת הכלכלה תעבור לקדימה. אני לא מאמין. אין לו שום סיבה לחשוש ממני. שום סיבה”.
מה למדת על נתניהו בשבועות האחרונים?
“למדתי שהוא מוכן לכופף כללים דמוקרטיים בסיסיים, לכופף סיעה ויו”ר סיעה. הוא אולי לא מבין זאת, אבל מה שהוא עשה זה לשים רגל ראשונה במדרון חלקלק”.
תמשיך להיות תומך שלו?
“לא אהיה בובה. לא אשנה את עמדתי בנושאים המדיניים והכלכליים, אבל בנושאים הפוליטיים לא אלך אחריו יותר בעיניים עצומות”.
בולדוג
השר לשיפור השירות לציבור, מיכאל איתן (ליכוד) , הוא דון קישוט ותיק. בכל תפקיד ובכל מצב צבירה איתן נשאר לוחם. כשהוא מזהה עוולות או אי-צדק או שחיתות, הוא לא מסוגל לשתוק. משתלטת עליו אובססיה לחקר האמת, לחשיפת המושחת. גם כורסת המיניסטר לא משככת את האש הבוערת בלבו. כשיפרוש מהחיים הפוליטיים, הוא יוכל לשמש ראש מחלקת תחקירים מעולה בכל כלי תקשורת. הוא בולדוג אמיתי.
בשלושת החודשים האחרונים איתן מושקע עד צוואר בפרשת הקרקעות של הרמטכ”ל המיועד יואב גלנט. הוא מתרוצץ בין משרדי ממשלה, ארגונים ואנשים פרטיים, מתעד, אוסף עדויות, מצלם, מבקר בזירה ומשגר מכתבים מפורטים, ממוסמכים, לבכירי המערכת המשפטית. ואל דאגה, הוא לא יניח לעניין. כשמיקי איתן בשטח, כדאי לגלנט להיות במתח. גם זמן לא חסר לו, לאיתן.
הפרשה נחשפה לפני כמה חודשים בתחקיר של קלמן ליבסקינד ב”מעריב”. לכאורה, פעל האלוף באופן לא חוקי כשסיפח לשטח ביתו ביישוב עמיקם שטחים נוספים, ציבוריים, לצורך בניית חניה, גינה ושביל גישה. ועדת השופט טירקל לאישור מינויים בכירים שנדרשה לעניין, קבעה שמדובר בסכסוך שכנים. ב-5 בספטמבר, בדיוק לפני חודשיים, אישרה הממשלה את המינוי. איתן היה היחיד שהתנגד, ואז הוא עוד לא ידע חלקיק ממה שהוא יודע היום.
אין טעם להיכנס כאן לפרטים. לשם כך יידרש מוסף מיוחד. עבודת התחקיר שביצע איתן, המשתרעת על עשרות עמודים, מצויה בידי “הארץ”. בשבוע שעבר נפגש איתן עם סגן היועץ המשפטי לממשלה, עו”ד מלכיאל בלאס, ובקרוב נועדה לו פגישה עם מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס. יש טעם, עם זאת, לצטט כאן את מסקנות התחקיר של איתן ואת הדברים שהוא כותב על הרמטכ”ל המיועד, על ועדת טירקל ועל פרקליטות המדינה שהגנה על המינוי בבג”ץ.
הנה ציטוטים נבחרים, בקיצורים המתחייבים: “המועמד (גלנט) ניכס לנחלתו, בניגוד לחוק, תוך ביצוע עבירות על חוקי התכנון והבנייה, שטחים ציבוריים פתוחים (…) המועמד צירף ציור כוזב לוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, במטרה לקבל במרמה אסמכתא חוקית (…) המועמד קיבל ביודעין טובות הנאה ממקורבים שביצעו עבורו עבודות (…) ללא היתר תוך שימוש בכספים שמקורם לא ידוע (…) המועמד מסר לוועדת טירקל מידע כוזב (…) המועמד עשה שימוש פסול בשירותי היחידה לאבטחת בכירים בצה”ל וגייס אותה ואת העומד בראשה למאבקו המשפטי ולהכשרת הדרך הבלתי חוקית שנסללה עבורו, תוך שימוש נפסד וציני בטענה ביטחונית שקרית כאילו מדובר בדרך מילוט (…) האלוף נהג כאחרון העבריינים שכשהתעלם מפניות חוזרות ונשנות של המינהל מינואר 2006 לסלק ידו מהשטח”.
איתן קובע כי ההליכים שאיפשרו לגלנט לספח את השטח לביתו היו בגדר “קומבינות שתיכננו גורמים במינהל מקרקעי ישראל והאלוף”. עוד נכתב, “הוועדה המייעצת (ועדת טירקל) יכולה היתה לתהות ולחקור בנושא, אך בחרה להתעלם. הוועדה לא נתנה דעתה למעשיו של האלוף, ולא שקלה את הדברים ביחס לנורמות ההתנהגות המצוות מאזרחי ישראל. אילו הוועדה המייעצת היתה עושה עבודתה כראוי, הציבור היה מקבל תשובה כלשהי ביחס לחשדות הללו. משלא עשתה כן, נותר הרמטכ”ל הבא כשהוא נושא עמו קופת שרצים שקטנה ממנה הביאה לסילוקם של בכירים מתפקידם (…) הוועדה המייעצת טעתה בהבנת תפקידה (…) התייחסות הוועדה גובלת בזלזול וברדידות”.
על פרקליטות המדינה, שהתייצבה לצד ועדת טירקל בבג”ץ, כותב השר איתן בין היתר: “ההגנה על עבודתה הקלוקלת של הוועדה עלולה להתפרש כ’התגייסות’ של פרקליטות המדינה להגן על הוועדה בניסיונותיה לטייח ולהסתיר או לעצום עיניים נוכח מה שעולה מהתנהגותו של גלנט”.
איתן חקר ומצא כי לפני כמה שנים הואשם גלנט, על ידי המדינה בבית משפט השלום בחדרה, ב”ניכוס שטח באופן בלתי חוקי”. אולם בתשובתה של אותה פרקליטות לבג”ץ בתגובה לעתירת ה”ירוקים” נגד מינוי גלנט, כלל לא נטענה טענה כזו. “הצגת עמדה מוטעית בבג”ץ”, מציין איתן במכתב ששיגר ליועמ”ש, “על ידי הגורמים האמונים על שמירה על שלטון החוק וטוהר המידות תכשיר מעשים עברייניים נקודתיים וחמור מכך, תפגע קשות במאבק בשחיתות ובמאמץ להנחיל נורמות שלטוניות של טוהר מידות במינהל הציבורי”.
שאלתי את איתן מה פתאום שר עוסק בעניינים האלה. עוד לפני שהשלמתי את השאלה, הוא כבר השיב: “אני מודע לטענות על ?מעורבותו של פוליטיקאי בהליך פרקליטותי פנימי’. גם השופט טירקל טען שאין זה ענייני לפנות ליועץ המשפטי לממשלה, אלא לממשלה. אני חולק עליו. איני מכיר את גלנט. מימי לא שוחחתי אתו. כשהתוודעתי לפרשה חשבתי שמדובר בסכסוך שכנים. השקעתי בזה אולי מאה שעות. פתאום התגלה לי שיש פה כשל מערכות ושחיתות ברמה מערכתית של כל המערכות שעמדו מולו”.
מה אתה מצפה שיקרה עכשיו, שהממשלה תבטל את מינוי הרמטכ”ל?
“אני רוצה להציף את הדברים. שייבדקו, שייחקרו. שגלנט יידרש לתת הסברים אמיתיים. אולי יהיו לו הסברים שיניחו את דעתי. הציבור חייב לקבל הסברים ללא שום דחיות. גלנט לא יכול להיות רמטכ”ל כל עוד החשדות הללו מרחפים מעליו”
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
