בשבת האחרונה לקחתי את הילדים ואת רעייתי ונסענו לבקר את הורי בקבוץ ברור חיל שבעוטף עזה. עדין לא ידענו שהפעולה הקרקעית תחל תוך כמה שעות. ה”צבע האדום” הראשון תפס אותנו בכניסה למשק.
החלטנו לאכול ארוחת צהריים בשדרות (מרחק פחות מ – 5 דקות נסיעה מהקיבוץ) ובכך לתרום את חלקנו לכלכלת החברה הטובים. שם תפס אותנו ה”צבע האדום” השני.
קשה לתאר את ההרגשה הזו של לקום מהכסא ולפתוח בריצה לאתר מוגן. הפחד של הילדים, ההורים שלא יכולים לרוץ מהר כי עליהם לוודא שכל הילדים נמצאים עימם ומעל לכל את הקשישים שרגליהם העייפות מסרבות לעמוד בפרק הזמן של 15 שניות.
בחזרה הביתה לתל אביב שמענו על ההפגנות ביפו ובוואדי ערה. חשבתי בתוכי – אולי הטעות שלנו, הישראלים, נובעת מהעובדה ש”הדמוקרטיה” שלנו מונעת מאיתנו לאסוף חבורת מפגינים ערבים (כן – אותם מפגינים שמילאו פיהם מים ואולי אף חייכו בזוית פיהם במהלך שמונה שנות ההפגזה על שדרות וישובי עוטף עזה) ולכלוא אותם בלב העיר שדרות, בתוך מכלאות, שירגישו על בשרם את פחד הרולטה הקאסמית.
מרגיזים אף יותר דברי הבלע של ראש עיריית תל-אביב, מר רון חולדאי, שאמר למוסף תל-אביב של העיתון “ידיעות אחרונות” כי “…ראויות ולגיטימיות לא פחות הן הפגנות המחאה (של ערביי יפו – א.מ. )”. נניח לרגע, אדוני ראש העיר, לאותם מאה מליון ₪ שהינך זורק על חגיגות חסרות הצדקה לעיר העברית הראשונה. שאר בנפשך כמה מיגוניות ניתן היה לרכוש במחצית הסכום לישובי עוטף עזה ולבתי הספר. או לחילופין כמה מילדי הדרום יכולנו לארח בתל-אביב ובבתי המלון שלה בעשרה אחוז מהסכום הנ”ל. אתה כל כך עסוק בטיפוח קבלני המגדלים שלך עד ששכחת להביט מטה, לאזור דרום הארץ.
ועל כך אמר חניבעל: “אין למדינה שלום, כשהאויב החיצוני רוגע – מתעורר האויב בבית”.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
