מדוע חייב האיוש של משרת השגריר באו”ם להפוך תמיד לעימות פוליטי? כדאי ללמוד מהקובנים, שלמדו לנצל את הכוח הפוליטי של הארגון. פורסם לראשונה ב – NRG ובמהדורה האנגלית ב – Jerusalem Chronicle
למאמר באתר מעריב לחצו כאן
למאמר במהדורה האנגלית באתר Jerusalem Chronicle לחצו כאן
קובני, פקיסטני, ולובי הולכים במסדרונות האו”ם. לא, זוהי לא תחילתה של בדיחה אלא תמונת מצב של מציאות עגומה המעוררת את השאלה – מדוע הפכה ישראל למדינה מצורעת באו”ם, וכיצד עליה להתנהל בנבכי ארגון כה מורכב המשפיע על מהלכיה? ומדוע חייבת המשרה באו”ם להפוך בכל פעם לעימות בדבר השאלה איזה מקורב פוליטי ימונה לשגריר במקום לחשוב על טובתה של ישראל בעשרים השנים הבאות?
על מנת להבין את הדברים צריך לחזור רגע לימי המלחמה הקרה ולהבין את הדו קוטביות ששררה אז בעולם, בין ארה”ב מן הצד האחד ורוסיה מן הצד השני. במרחב בין הקטבים החל להתגבש לו גוש ה”מדינות הבלתי מזדהות”, אשר צבר עוד ועוד כוח, ככל שתהליך הדה קולוניזציה התעצם והפך יותר ויותר מדינות, אפריקאיות לרוב, למדינות עצמאיות. במקביל להיווצרות הגוש, השתלט פידל קסטרו על קובה, פתח חזית כנגד האמריקאים וחיפש את נקודת התורפה של ארה”ב.
שלא כמו נציגי המדינות הדמוקרטיות המתחלפים מדי שנים ספורות – התבצרו אנשיו של קסטרו בתפקידם באו”ם שנים רבות. הם היטיבו להכיר את כל הפוליטיקות הפנימיות והמניפולציות התוך-ארגוניות. הללו מצאו כי הנוסחה לבטנה הרכה של ארה”ב היא סחיפת גוש המדינות “הבלתי מזוהות” לנקיטת עמדה אנטי אמריקאית ואהדת ברית המועצות.
הדיפלומטים הקובנים פנו למדינות החברות בגוש והציעו להם לבחור בצד הסובייטי. אולם, בהיעדר קלף שכנוע, סירב הגוש ובראשו שליט לוב, מועמר קדאפי, להצעתם. משהשכילו אותם הדיפלומטים למפות את המדינות החברות בגוש, שמו לב לנוכחות הערבית והמוסלמית הבולטת. או אז, מצאו כי המפתח ללב הגוש שהיה לא אחר מאשר – השנאה למדינת ישראל.
קסטרו מיהר לנתק את יחסיו עם ישראל בתמורה לתמיכתן חסרת התקדים של המדינות הערביות. בשלב השני , הוגשה, ביוזמה קובנית-לובית, הצעה לאסיפה הכללית של האו”ם להוקיע את “הברית הקדושה בין הקולוניאליזם הפורטוגזי, האפרטהייד הדרום אפריקני והאימפריאליזם הציוני ישראלי”. הצעה זו אושרה על ידי רוב של שני שליש מהמדינות באסיפה הכללית.
ההזמנה להשיב גמול הן לפורטוגל שהרסה כל חלקה טובה בארצות תחת שליטתה והן למשטר האפרטהייד הדרום אפריקני שהפלה לרעה את התושבים הילידים במדינה – הייתה הצעה שלא יכלו מדינות אפריקה לסרב לה, הגם שהמדובר היה ב”עסקת חבילה” הכוללת את הוקעת של ישראל, אשר כנגדה לא עמדה להן כל טענה או חצי טענה. משכך, הציבה המניפולציה הקובנית-לובית, את ישראל בצדה השלילי של המשוואה ושינתה את יחסי הכוחות העולמיים.
הנציגים הקובנים השכילו להבין כי ביכולתם לצאת בהאשמות או בהצהרות שווא, אשר להצבעה כנגדן יש מחיר פוליטי פנים-ארגוני כבד “ליריב”. עוד, ראו הם כי לרוב, אין הממשלות מתערבות בהחלטות לגביהן נדרשים שגריריהן להצביע באו”ם. כדברי ריצ’ארד שיפטר, שגריר ארה”ב לשעבר במועצת האו”ם לזכויות אדם: “דיפלומט אחד אמר לי פעם: אחרי שאתה נמצא באו”ם מעט זמן, אתה מתחיל לשחק את משחק האו”ם ושוכח את מדינתך”.
לפיכך, מצאו הקובנים כי באמצעות הכוח הפוליטי שמתחת לפני השטח ניתן להאפיל על כוחה של המדיניות הבינלאומית. תובנות אלו הנחילו את מורשת השימוש באו”ם ככלי ניגוח ביד המדינות הטוטליטאריות כנגד הדמוקרטיה, החירויות וזכויות האדם, אשר רבות מהמדינות הנאורות, נופלות שבי למלכודותיהן.
בימים אלו, כאשר משלחות פלסטיניות מחזרות באגרסיביות אחר מדינות בעולם בפעילותם הנרחבת לקדם הכרה חד-צדדית של במדינה פלסטינית, ממשלת ישראל מרשה לעצמה להפקיר את החזית באו”ם ולהותיר את ישראל חשופה ללא כל נציגות קבועה מזה כחצי שנה – מוטב אם נלמד מן המקרה הקובני ונשקול מינויים דיפלומטיים מקצועיים שייצגו את ישראל באו”ם לאורך שנים, על מנת שיוכלו להתמודד עם האתגר ארוך הטווח העומד בפני ישראל, לזהות את נקודות התורפה של המדינות היריבות, ללמוד את הניואנסים הפוליטיים הפנימיים ולמצוא דרכים יצירתיות להפוך את הקערה על פיה.
הכותב הוא היועץ המשפטי הראשי של מכון ירושלים לצדק, ארגון הפועל לקידום זכויות אזרח, חופש דת וצדק חברתי בישראל.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
