הטיעון הרווח שחזרה לקוי 67 תביא לקץ הסכסוך היא השערה בלבד, ולא מבוססת כמידע מדויק, ואף ניתן לשלול השערה זו בקלות בהסתמך על ההתפתחויות בעשור האחרון, בעיקר מאז כניסתם של קבוצת טוניסיה עם חתימת הסכם אוסלו, כמו להוכיח שהסכסוך הישראלי פלסטיני אינו מבוסס על קרקע.
עצם הימנעות הפלסטינים בנקיטת צעדי ממש להכרזה על מדינה פלסטינית עצמאית, אם כהכרזה חד צדדית ואם בהסכם, נובעת מכך שהכרזה על מדינה עצמאית היא בעצם וויתור על זכות השיבה, וכל דרישה ליישב פליטים פלסטינים בשטחי ישראל לאחר קביעת טריטוריה עצמאית, תיענה בדחייה ע”י ישראל והקהילה הבינלאומית, כך שלפלסטינים אין אינטרס להגיע לתום הסכסוך כמשתמע מהטיעון הרווח כיום בשיח הציבורי, צעדים שננקטו מאז הסכם אוסלו אינם מבשרים על כוונה לכינונה של מדינה פלסטינית עצמאית, לפחות לא בשטחים שישראל רואה בהן כשטחי המדינה העתידית, כי אם יש פזילה לעבר שטחי ישראל (48) של חלק מההנהגה הפלסטינית ברשות כמו בהנהגה הפנים ישראלית, ואף ישנם סימנים לכך שחלק מההנהגה הפלסטינית בישראל, מפעילים לחץ על אחיהם ברשות לנקוט עמדה תוקפנית מול ישראל , בעיקר בכל הנוגע לזכות השיבה הפלסטינית לתוך גבולותיה.
ההתדיינות העצמית של פרס, ביילין, ברק ואחרים בשמאל הישראלי יצרה תמונה דמיונית שאינה מתקרבת למציאות, והתגלמותה של תמונה זו מצויה במושג “מזרח תיכון חדש” שהגה אותו שמעון פרס, שכאשר מגדירים אותו מדברים על אופוריה מגן עדן של שלום ויחסי שכנות שקיימים רק בספרות הרומנטית, אך כשפותחים חלון ומביטים בעיני המציאות, נגלית אל מול עינינו תמונה מזוויעה של התחזקות כוחות החושך של הטרור האסלאמי, שלא מותירות סיכוי לעתיד משותף על אותו מזרח תיכון שנחרב.
היעדר ההתייחסות לעולם המדיני, התרבותי והדתי אליו העם הפלסטיני שייך, הולידה את מחדל ה “מזרח תיכון חדש” אותו יצרו זקני השמאל, תוך התעלמות מוחלטת מכללי המשחק של האסלאם השולט באזור, ומהעובדה שאינם מקבלים את מדינתו של העם היהודי כחלק מאותו מזרח תיכון בו הם חיים ושולטים, כי אם היו מנהיגי ישראל קשובים לתרבות הדתית והמנטאלית של האסלאם שהפלסטינים ומנהיגי האזור שואבים ממנו את מדיניותם, לא היו מקבלים בהפתעה את היעדר היכולת שלהם כמנהיגים להשיג שלום אמת עם מדינות ערב בכלל והפלסטינים בפרט, גם ערפאת וגם מנהיגים נוספים באזור תמיד ראו מול עיניהם את ההיסטוריה האסלאמית כמודל חיקוי, כך שהמושגים ההיסטוריים של “הודנה” (רגיעה), “סולחה” (השלמה בין שני ניצים), “ג’יהאד” (מלחמה בעלת אופי דתי אסלאמי), “שהיד” (חלל שנופל למען הפצת האסלאם), ועוד כאלה מושגים מדפי ההיסטוריה האסלאמית מימי מלחמות אסלאם קוריש, וכאמור דרך חיים אי אפשר לשנות בעיקר בתוך המון שהדת היא דרכו, וכאשר קם המנהיג הראשון ממנהיגי ערב שהיה מוכן לעמוד בירושלים ולהצהיר לכל העולם ”no more war no more bloodshed “ והיה באמתחתו רצון אמת לשלום עם ישראל, נרצח ע”י “הג’מאעה האסלאמיה” מאחר וחרג מקווי האסלאם וכונן שלום עם לא מוסלמים, כי המושג שלום באסלאם קיים רק בין מוסלמי למוסלמי ואינו יכול להתקיים בין מוסלמי ללא מוסלמי, לכן בכל ההסכמים ההיסטוריים שעשה מוחמד ואחרים עם לא מוסלמים נקראו בשמות אחרים רק לא שלום, כמו הודנה, תהדאה, הפסקת אש ועוד..
למרות שרבים בציבור הלא ערבי חושבים שאסלאם פירושו שלום העובדות הן הפוכות, אסלאם באה מהשורש ס.ל.מ , אסלם, אסלאם שפירושה (כניעה, ניכנע), והמשפט המפורסם “אסלם או תמות” (תיכנע או תמות), מעיד יותר מכל לאמינות ניתוח המושג אסלאם, כך שמכאן מתחילה הטענה שלי על התדיינות עצמית שמתקיימת בציבור הישראלי כמו בהנהגה, שלא מתאמצים ללמוד את התרבות של הצד השני לפני שמחליטים איך לנהוג איתו.
מכאן שיש צורך לעצור ולחשב את המהלכים מחדש, ולבחון אותם קודם כל מנקודת המבט התרבותית דתית לפני המדינית אזורית, כי רק אם אתה מדבר את שפתו של עמיתך לשיח כך תוכל להבין אותו ולנהל איתו שיח בריא, ואם עד היום דיברנו עם הפלסטינים בשפה אחת והוא ענה בשפה אחרת, התוצאות של שיח זה לא צריכות להפתיע איש בעיקר לא את המפוקחים שחזו והתריעו מפני תוצאות אלה, והגיעה העת לראות את המציאות ולהפנים שאנו מצויים בעיצומה של מלחמת עולם שלישית המנוהלת באמצעות טרור אסלאמי שיעדה חד וברור, וחשוב לא פחות להבין שלא יהיה קיים סיכוי לרגיעה בין ישראל לפלסטינים בזמן שהם בתחושה שידם על העליונה, כי אם נחזור שוב להיסטוריה האסלאמית ונבחן את המהלכים שננקטו אז, נבין שרק כאשר הבינו שאין להם סיכוי להצליח בקרב בחרו באופציית ההודנה, וגם אז היא הייתה רק לצורך התארגנות מחדש וחזרה לקרב בכוחות מחוזקים, כך שלא צריך להרפות ותמיד חייבים לשמור על רמת הרתעה גבוהה שלא תותיר בפניהם פתח לפנות שוב לאופציית הטרור, מכה צבאית חזקה כמו זו שננקטה במלחמת ששת הימים, תוכל לייצר מאזן הרתעה שלא יותיר בפני הפלסטינים כל רצון לשוב ולאמץ את הטרור כדרך פעולה להשגת המטרות.
מנדי ספדי – יו”ר ארגון “לא יהודים למען ישראל”
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
