שתיקת הנשים

ליכודניק מתכבד להביא את מאמרה הכה חשוב של מורן שמואלוף שמעניק כל כך כך הרבה תובנות. נשות הליכוד - ובוודאי לא רק - זה בשבילכן 

הליכוד היא מפלגה דמוקרטית, עקב כך אני לא יכולה לומר לנבחרות הציבור שלנו מה לומר או איך לפעול. נכון, חברי ליכוד זכאים להביע דעתם, לדרוש מנבחר הציבור שלהם שיפעל לפי האינטרסים שמשרתים אותם ובעקבות פעילותיו לבחור בו ברשימה לכנסת, אבל זה עדיין לא אומר שברגע האמת הם לא יפנו ללמעלה מ-100 אלף איש את העורף ויפעלו כאוות נפשם.

ביטול הפריימריז בליכוד הוא מכה לחברי המפלגה. כבר שנתיים שלא נערכו פריימריז לרשימת המפלגה וברור לכל, בעיקר בעקבות נהירת ליכודניקים למפלגות אחרות, שהפעולה הזו נדרשת עכשיו יותר מתמיד.

המפלגה זקוקה לרענון שורות. לחשיבה שונה. להביא אליה דם צעיר, חדש. אחרת היא עלולה להיקבר בדיוק כמו מפלגת העבודה- מאחור ומחכה לחיבורים כדי להביא מנדטים בודדים. תור הזהב של הליכוד בשנים האחרונות יכול להיגמר יום אחד ולא בטוח שהיום הזה רחוק כל כך.

הרבה דברים יש לי לומר על העזיבה של סער, אלקין והשכל מהליכוד. אני מאמינה שהם בחרו בפתרון הקל עבורם, אבל הפתרון הזה לא מחזיק מים- תשאלו את כחלון. מי שמחליט לנטוש את הספינה- שלא יתפלא אם ספינת ההצלה שלו לא תשרוד עד היבשת הבאה.

אבל הביקורת שלי היא לא על הנוטשים, אלא דווקא על אלו שנשארו על הספינה. אלו שיכולים לייצב אותה ולדאוג לשלומה. לאף אחד מהנבחרים לא היה איכפת מביטול הפריימריז. למה שיהיה להם איכפת? הם השקיעו כסף רב ואנרגיה כדי להיבחר. הם כנראה לא מאמינים בעצמם מספיק כדי שיבחרו פעם נוספת. וחבל.

מי שהכי מאכזבות הן הנשים הנבחרות ברשימה. אף לא אחת חשבה שהנה תקום הזדמנות להכניס נשים נוספות לרשימה, לאחר לכתן של שאשא-ביטון, השכל ושיר. אף אחת לא חשבה שהשיח הגברי בליכוד יכול וראוי להיפסק ושסוף כל סוף יש להן הזדמנות לתת קול לצעירות מבטיחות ומוכשרות לא פחות.

אני יכולה להבין את זה. אישה בסביבה גברית ותחרותית כל כך צריכה לדאוג לעצמה. ראיתי את זה שנים בין חברות הכנסת בליכוד: המאבקים והשיסוי אלה באלה הרימו אותן גבוה מאד. פלא שהיורשות מתנהגות באותה צורה כדי לקבל במה? החזקה תשרוד, החלשה תיאכל.

זה לא צריך להיות ככה. תנועת הליכוד יכולה להכיל לא מעט נשים בין שורותיה. אני כבר יכולה לומר שאחרי עזיבתה של שרן השכל, בליכוד צמאים מאד לעוד אקדמאיות צעירות ומוכשרות. היא השאירה חלל גדול מאד בקרב צעירי המפלגה.

נשות המפלגה- הוותיקות והצעירות שבהן- היו צריכות לזעוק חזק מאד כדי למנוע ביטול של הפריימריז. לאורך השנים לא קמה הזדמנות כמו זו עכשיו לקדם נשים לקדמת הבמה ולהכניסן למוקדי הכוח במפלגה.

אני מקווה מאד שלקחים יילמדו בקרב מצביעות המפלגה והן תילחמנה על יותר ויותר תפקידים לנשים- בסניפים; בלשכת ומזכירות הליכוד; ברשויות המקומיות. אסור לנו לוותר על הקול הנשי הכל-כך חיוני למפלגה. נשים הישגיות, נשים ראויות, נשים חזקות.