עם חרדים, בלי האחים המוסלמים

הבחירות מגיעות לשלב ההכרעה: אני מעדיף ממשלת ימין עם החרדים על פני ממשלה שתלויה במנסור עבאס. וכשאויבינו מנסים להשפיע על השיח בישראל — צריך לומר זאת בקול ברור.

מאז השבעה באוקטובר, בעיניי, הדרישה הציבורית ברורה: פחות הכלה, יותר הכרעה. ביטחון, משילות ואחריות. גם כשפוליטיקאים מהמרכז־שמאל מאמצים שפה ביטחונית תקיפה, השאלה נשארת: עם מי יקימו ממשלה, ועל מי היא תישען?

המרכז־שמאל צריך להסביר את סדר העדיפויות שלו. האם החרם על נתניהו ועל הליכוד חשוב בעיניו יותר מהפערים עם רע״ם ומנסור עבאס? מי שפוסל שותפות עם הליכוד צריך לומר לציבור בגלוי מה החלופה הקואליציונית שהוא מציע.

אני אומר בגלוי מה הבחירה שלי: קואליציה עם החרדים.

אין פירוש הדבר הסכמה לכל דרישה חרדית. סוגיית הגיוס מחייבת פתרון אמיתי, והשותפות בנטל מחייבת שינוי. אבל בין שותפות עם החרדים לבין תלות פוליטית בעבאס — אני בוחר בחרדים. איני משתכנע מהניסיון להציג את עבאס כשותף שאין צורך לבחון את דרכו ואת תפיסת עולמו.

ולדיון הזה מצטרפת עובדה שאסור לטשטש: איראן מפעילה מבצעי השפעה נגד ישראל, ובהם חשבונות מתחזים ומסרים נגד נתניהו. מיקרוסופט תיעדה פעילות כזאת לאחר השבעה באוקטובר, וציינה שקריאות להדחת נתניהו היו נושא חוזר במבצעים האיראניים. זו התערבות זרה בשיח הפוליטי הישראלי.

מחקר INSS תיעד גם שימוש בפרופילים מזויפים ובבוטים, לצד פנייה לקהלים משני צדי המפה הפוליטית כדי להחריף את הקרע. האויב מבקש להפוך את המחלוקות שלנו לכלי עבודה שלו.

הביקורת על הממשלה לגיטימית. ההתערבות האיראנית היא פעולה עוינת. דווקא משום שהוויכוח הישראלי חשוב, אסור לאפשר לחשבונות מתחזים ולתעמולה מטהרן לזהם אותו. צריך לחשוף את הרשתות, לבדוק את המקורות ולהפסיק להפיץ מסרים רק מפני שהם נוחים למחנה שלנו.

אני לא מפחד לנקוט עמדה: ישראל זקוקה לממשלה שתפעל מתוך תפיסה לאומית ברורה, תעמוד מול אויביה ותדע להכריע. החרם על נתניהו אינו תחליף למדיניות, והחלפתו אינה חזון למדינה.

עם החרדים צריך לפתור את שאלת הנטל. מול האויב צריך להכריע. ובקלפי צריך לבחור מי מסוגל לעשות את שניהם.