נבחרי הליכוד זוכרים את בגין - שרת התרבות והספורט לימור לבנת

פגישה בלתי נשכחת

השנה היא 1977, שנת המהפך. שימשתי אז יו"ר מטה הדור הצעיר במטה הבחירות של הליכוד. עבדנו אז מסביב לשעון, נרגשים וחדורי התלהבות. חשנו זכות גדולה להיות שותפים למשהו גדול, עצום. את יו"ר הליכוד מנחם בגין הזדמן לי לפגוש קודם לכן עוד כשהיה יו"ר תנועת חירות, התנועה שאליה הצטרפתי בגיל צעיר, ושאת פנקס החברות בצבע התכלת אני מחזיקה עד היום.

בגין לא נתפס אצלי כפוליטיקאי, הוא לא היה עוד נבחר ציבור. בגין היה עבורי המנהיג הנערץ, בבחינת דמות מיטית, אגדית. הוא היה ג'נטלמן יוצא דופן עם גינונים פולניים, שנהג לקרוא לי 'גברתי' אף שהייתי סטודנטית צעירה. כל פגישה עמו הותירה אותי נפעמת, ובכל זאת המפגש עמו בליל הבחירות ב-77 היה אחר. הוא היה חווייתי, עוצמתי ונחרט בזיכרוני באופן שילווה אותי כל חיי.

באותו לילה התכנסו ראשי המפלגה והפעילים המרכזים ב'אולמי העצמאות' שבמצודה. לא גני התערוכה, לא ביתן 28, אולם צנוע שבשאר ימות השנה שימש בכלל אולם חתונות. לאורך הקיר המרכזי שלו, הוצב באותו לילה לוח ענק ששימש לרישום תוצאות הבחירות שנספרו ביישובים בכל הארץ וזרמו כל הזמן דרך הטלפון. כפי שניתן להבין, מחשבים לא בדיוק היו אז, וכך הפך לוח התוצאות המחיק למוקד הדראמה והעניין כשכולם נושאים אליו  עיניהם ועוקבים בדריכות ובהתרגשות אחר המספרים שנכתבים על גביו ומתעדכנים כל הזמן.

 אני חייבת להודות שבאותו לילה לא חלמתי עדיין שארוץ יום אחד לכנסת, ושאיפותיי הפוליטיות התמקדו בהשגת כרטיס כניסה לאולמי העצמאות במצודה. בסופו של דבר, תאמינו או לא, אני הייתי בלילה הזה 'נערת הגיר והלוח'. וכך מצאתי עצמי מעדכנת לאורך הלילה את התוצאות, קופצת משמחה, מתרגשת וצוהלת יחד עם כולם. ככל שהשעות נקפו גם מבעד לענני עשן הסיגריות כבר אפשר לחוש באוויר מהפך!

זמן קצר לאחר שחיים יבין הכריז באופן רשמי על "מהפך", נכנסו לאולם מנחם בגין ורעייתו עליזה. אין דרך לתאר במילים את פרץ השמחה, את האושר העילאי. זו היתה תחושה של צדק פואטי, שאנו מסובבים במו ידינו את גלגלי ההיסטוריה. 30 שנה מאז מאבקי המחתרות, כמעט 30 שנים שבמהלכן שלטה מפא"י ללא עוררין, אנחנו מביאים שינוי. במרכז האולם ניצב בגין ובקולו המוכר והאהוב ביקש ראשית להודות לרעייתו עליזה. כבר אמרתי ג'נטלמן פולני, כפי שתמיד היה.

הוא דיבר וכולם בכו וצחקו ולא ידעו את נפשם. מחוץ למצודה נדחקו כמויות אדירות של אנשים שביקשו לקחת חלק, להיות ליד בגין. הבטתי באותם רגעים בפניו. הוא היה מאושר. אחרי שנות דור באופוזיציה הוא סוף סוף גבר על המבקרים, המלעיזים, המנדים, המשמיצים, אלו שנמנעו במכוון מלקרוא לו בשמו. הוא ניצח בדרכו.

מעולם לא שכחתי ולעולם לא אוכל לשכוח את הלילה הזה, את הרגעים הללו במחיצת האיש הזה שהיה כל כך גדול מהחיים. אלו היו הרגעים שבהם הוא הפך מהמנהיג שלי למנהיג של מדינת ישראל, למנהיג של כל אזרחי ישראל.