משחררים את האסי

אתר ליכודניק מצטרף למאבק לשחרור האסי. אין ספק כי ח"כ אופיר כץ נוקט עמדה נכונה בעד הלוחמים למען שחרור האסי. נקווה ששאר חברי הכנסת מהליכוד יצטרפו אליו. אין יותר צודק מלתמוך בתושבי בית שאן על המאבק שלהם בכך שהנחל שייך לכולם מתוך דיון ועדת הפנים. יושב ראש הוועדה ח"כ מיקי חיימוביץ' בפתח הדיון: "אני מגיעה לכאן בלב פתוח ונפש חפצה ולכן נמנעתי לדבר עם כל הצדדים לפני הדיון". ח"כ קרן ברק, יוזמת הדיון – הליכוד: המשפטנים יגידו שיש את חוק המים, לפי חוק המים משאבי המים ומשאבי הטבע צריכים להיות פתוחים לכלל הציבור. מה שקרה בעבר הנחל הזה עבר בבית שאן ודווקא המדינה גרמה לו להתייבשות והביאה לזה שהחלק שהיה קשור לבית שאן נעלם והחלק שנשאר קיים זה החלק של הקיבוץ. לכן אני מאמינה שיש פתרון והוא כרוח בכסף ופה נצטרך לדאוג שיהיה עיגום משאבים של משרדי ממשלה שונים ושלתושבי בית שאן יהיה את הפתרון באזור שלהם ואנחנו צריכים להכריח את זה לקרות. אני מחלקת את זה לצד השני, אני מייצגת פה ציבור גדול יותר שאם כבר הגענו לשם – אני רוצה לומר – אני למשל גרה בת"א, גרה דיי קרוב לנחל הירקון, זה אותו הדבר, יש שם בתים על הנחל. מאבקים ציבוריים וסכסוכים סביב משאבים קיימים כבר עשרות שנים, חוץ מחלוקה אי שוויונית של קרקעות אלא גם מה הפוטנציאל מאותו הקרקע. לכן ישנם פערים בעיקר בפריפריה. אותם החסמים שנוצרו מייצרים חוסר חלוקה דיפרנציאלית לתושב. מחקר של הראל זוהר מאונ' בן גוריון מצביעה על האופן שבו אינטרסים פוליטיים מיידיים מעצבים מפת גבולות בישראל. היום, נקודת אור, אריה דרעי שר הפנים שינה את המציאות, שם את זה כדגל ותחת פיקודו קמה הפעילות של הוועדות הגיאוגרפיות שהן אמורות לתת פתרונות מסויימים לסוגיה. כל מי שערך השוויון חשוב לו ומבין שצריך לבטל את האפליה כלפי ערי הפיתוח בישראל צריך לקוות שאנחנו נשלים יחד עם אריה דרעי את המהלך הזה – ואסור שהנושא הזה ירד מסדר היום, צריך לשים לזה סוף. יש לנו גם חופים רבים על שפת הכנרת ובים התיכון שסגורים לציבור. יש חלקים שלמים של נחלים בצפון שמפעילי קייקי הגושרים סוגרים את כל התוואי של הנחל. כל הדברים האלו צריכים לקבל פתרון סופי, לתת לזה פתרונות הרבה יותר גדולים. חיימוביץ בתגובה: הטבע שייך לכולנו, הנחל האסי היה שם לפני כולם. ח"כ רם בן ברק (כחול לבן): לעניינינו לגבי נחל האסי וקיבוץ ניר דוד בפרט, בשנת 1936 קבוצה של חלוצים נקראה לדגל והלכה להתיישב במקום הכי מבודד וחם ומלא ביצות ומלריות... חלקם לא שרד את המעבר אבל מי שכן שרד התחיל לייבש את הביצה וליצור תעלה שהפכה להיות חלק מנחל האסי. על מה מינים מי שמלינים? מה הם רוצים להפוך אותו לפארק ציבורי? דומה הדבר לאנשים שרוצים להפוך פארק פרטי לגן ציבורי... מה שכן צריך לעשות זה ליישם מה שהוחלט ב-2015, המדינה החליטה לקחת קטע של קילומטר ולהפוך אותו לנגיש (הערות רקע – הקיבוץ היה צריך לקדם את התכנית)... גם את לא היית מוכנה שיעשו לך פיקניק מתחת לבית... לכן אני אומר צריך להגיד תודה רבה לתושבי ניר דוד שקבעו לנו את הגבולות והיו החלוצים והראשונים של בית שאן. בעקבותיהם הגיעו רבים אחרים... אנחנו צריכים לדאוג שכולם יוכלו להנות מהמים אבל זה לא יכול להיות על חשבון הקיבוץ. ח"כ סונוס סאלח (הרשימה המשותפת): המאבק לשחרור האסי החל לפני שנה, ניהול המאבק הזה על ידי צעירים וצעירות – מוותרת את זכות הדיבור שלי לנתי וקנין ממנהיגי המאבק – אותו צריך לשמוע. ח"כ אופיר כץ – הליכוד: אני חייב תמונה שרצה ברשתות של השער הצהוב שחוסמים אותם מלהכנס, אלו תמונות מאוד קשות, זה אלימות. אני תוהה אם היו מתייחסים כך גם לתושבי דגניה א' ודגניה ב' ומונעים בהם בברוטליות את הכניסה לשם. אני רואה בתושבי בית שאן חלוצים בכל מה שקשור למאבק למען כלל האזרחים – מה שהם עשו פה זה לפתוח את הנגישות לכל מדינת ישראל במשאבי הטבע. יש מקומות שמונעים מאזרחים להכנס אליהם וזה שייך לכולנו, זה משאבי טבע של כלל האזרחים וכולם צריכים להנות מהמשאבים האלו... מי שהעלה את זה על סדר היום זה החלוצים של בית שאן. עו"ד קמיניץ: "הזכות לגישה היא זכות שלא ניתנה בספק". זה קניינו של הציבור, אלו הם צרכי הציבור וזה קניינו ובכלל הגישה אליו צריכה להיות חופשית. מה שמיוחד במקרה כאן הוא שצרכי הציבור נמצאים בליבו של קניין פרטי, בסופו של דבר ההקצאה שהקיבוץ קיבל ממנהל מקרקעי ישראל הוא שטח פרטי, אז צריך למצוא את הדרך לציבור להגיע לצרכי הציבור ולייצר זיקת הנאה שצריכה להתחשב גם בקניין הפרטי. ח"כ משה ארבל (ש"ס): אני רוצה לומר שלא ישתמע אחרת, ישבתי עם חברי הקיבוץ מדובר באנשים הגונים וראויים והם לא אויבי ישראל. ויחד עם זאת אני חושב שתפקידנו באירוע הזה הוא לפקח דווקא על עבודת הממשלה באירוע הזה. לא יכול להיות שמשרד המשפטים ידבר ויפעל בשני קולות – משרד המשפטים במקרים קודמים שהיו למשל בפארק יפיפה שהוא בעפולה פעלה היועמ"ש המשנה דינה דילבר ובהתאם לבג"צ פארק רעננה הוציאה חו"ד שלרשות מקומית אין אפשרות למנוע כניסה למי שאינו תושב העיר. והיא כך פעלה בגבעת שמואל, וכך במודיעין שמנעה מתושבי מודיעין עלית. ולכן המקרה הזה חייב להשמע באותה אמירה. חייב להיות אמירה ממשרד המשפטים, לא יכול להיות מצב שמתתנהל מו"מ עם הקיבוץ ואנשיו ומאפשרים בעצימת עיניים לקיבוץ לעבור על החוק. פניתי בשאילתא גם לשר לבטחון פנים איך מאפשרים למנוע גישה לדרך בדרכים לא חוקיות. הקיבוץ צריך לקיים את הוראות החוק והוא צריך לדעת שהוא כפוף לחוק. אין לי שום עניין שהחיים שלהם יהפכו לגיהנום, הם חייבים לקבל את הכלים להבטיח פרטיות לבתים שלהם וכך לשומר על זכויות הקניין שלהם. נתי וקנין ממובילי המאבק לשחרור נחל האסי: לי חשוב לספר לכם את הסיפור שלנו, בסופו של דבר כל מי שגדל בעמק בית שאן ונחשף לכל המשאבים שיש לנו בדמוקרטיה הכי תוססת במזרח התיכון אז סוגיית האסי היא נפיצה ודורשת התייחסות. בצעירותי עבדתי בקיבוץ ניר דוד, יש לי המון חברים מהקיבוץ – אנחנו רוצים להגיע לפשרה שתאזן בין הזכות לגישה של כל ישראל לנחל לבין השמירה על הפרטיות. באמת כשקידמנו את המחאה באנו בדרישה פשוטה – אנחנו תושבי העמק הזה, אנחנו רוצים גישה למשאב ציבורי. יש בעמק מספק מעיינות. בסופו של דבר ייחוס נחל וסגירתו בפני כלל האזרחים בישראל – יש כאן ניחוס משאב טבע ציבורי. אני עבדתי ב-2016 בקיבוץ ניר דוד בתיירות, עסק מאוד משגשג ובעל אופי מדויק לאיזור. ידענו למצוא את נקודת האיזון בין פרטיות התושבים לקבוצות שהגיעו לנפוש בקיבוץ. ברגע נתון אני יכול למצוא בערך כ-800 איש שאינם תושבי הקיבוץ ושהלגיטימציה שלהם להכנס לקיבוץ היא שכירת שירותי הקיבוץ, צימרים, קאנטרי והנחל. אני אומר בסופו של דבר בחלקו המזרחי של הקיבוץ, בגדה הדרומית שהם לא בנו עליה עדיין אפשר לייצר חניון גדול ולייצר שם גישה לנחל. גם באזור הבתים של התושבים אפשר לייצר הגבלות שלא יוכלו לגשת אליהם.... הקיבוץ הקים שם מכשול ימי שלא יהיה אפשר לעבור, הגשנו תלונה במשטרה שיש גדר תייל במים – זה לא חוקי ופלילי. זו מחאה כלל ארצית אני רואה בכל שיש את כל המדינה במחאה. יש פשרה, כמו בקיבוץ דפנה שבג"צ פסק לפתוח את הנחל. נכנסנו למאבק שהיה לגיטימי ונעים וקיבלנו בתמורה אלימות. פעיל שלנו מאושפז בבית חולים העמק עם חשד לנזק בכליות כי תושבת הקיבוץ הפילה אותו על הרצפה והרביצה לו. נערים מימשו זכות טבעית במדינת ישראל על פי חוק המים, באנו להכנס ולשחות במשאב טבע ציבורי – לא לכלכך ולא להחריב את הקיבוץ – יש פתרונות אקולוגים ורגולטורים – לא צריך לפחד. אתמול הגענו וניקבו לנו את הצמיגים.

מתוך פוסט של מורן עג'מי משחררים את האסי

מורן עג'מי עוד נגיע אל מימי נחל האסי לפני ארבע שנים פנתה קבוצה של ארבעה אנשים לבג"ץ בשאלה למי שייכים משאבי הטבע. ארבעתם, תושבי העיר בית שאן, חשבו לתומם שבנושא כה סביבתי, מוסדות הסביבה יהיו עימם. מה שהפריע להם היתה ההתנהגות הבלתי נסבלת של קיבוץ ניר דוד, השכן. הקיבוץ השתלט על נחל מרהיב ביופיו - נחל האסי (עמל), הזורם מגן השלושה עד לשטח הקיבוץ - ופשוט לא נתן להם להיכנס אליו. מול תושבי בית שאן עמדו קק"ל, המשרד להגנת הסביבה והמועצה האזורית, שחברו יחד כדי לשמור על אינטרסים של 300 משפחות בלבד. תושבי בית שאן, ושאר האוכלוסייה, אמורים להסתפק ב־150 מטרים מהנחל שאינם בתחום הקיבוץ. כך קבע בג"ץ, ואפילו זה לא התממש. למה? כי בניר דוד מתעקשים שאנחנו נשלם.

מזכיר הקיבוץ אמר לאבי עמית מחדשות 13, שאי אפשר לתת לאנשים להיכנס לנחל כי הם "מחרבנים" (ציטוט). אבל אם יש לכם 1,200 שקלים לשלם לו על צימר שם, הוא יגיש לכם נייר טואלט. "זה פרייבט פרופרטי ל־300 בתי אב", הוא הוסיף. אני רוצה שנתעכב שנייה על צמד המילים "פרייבט פרופרטי", שנאמר פעמיים.

אני גם הולכת לגלות לכם סוד מקצועי: הרבה פעמים כשאדם מדבר על נושא שלא נוח לו, הוא יעבור לדבר בשפה אחרת. אם שפת האם שלו היא עברית, הוא יעבור לאנגלית. וברור שלא נוח לחברי ניר דוד, כי בקיבוץ הוותיק, פאר התנועה הסוציאליסטית, כבר לא מתעניינים בצדק חלוקתי. וגם הם יודעים שהסיפור הוא לא רק נחל האסי, אלא למעשה סיפורן של הערים הנאבקות מול המועצות האזוריות שחונקות אותן, ונהנות מתמיכה של גופים גדולים בהרבה שנותנים להן גב.

מפת האזור תראה לכם איך מועצה אזורית עמק המעיינות משתרעת על פני רבע מיליון דונמים, בהשוואה לשכנתה בית שאן, שאוכלוסייתה גדולה יותר אבל מסתפקת ב־7,500 דונמים בלבד. טבלאות תקציבים יראו לכם שבזמן שילד בבית שאן מתוקצב במערכת החינוך של המועצה ב־4,251 שקלים בשנה, ילד תושב המועצה מתוקצב ב־14,299 שקלים. זו לא רק הקרקע, וזה לא רק הנחל. זו היכולת שלנו להעניק לילדינו עתיד טוב יותר, חינוך טוב יותר, ובמקרה של הקיבוצים, יש בחבילה הזו גם דירה לבן ממשיך ולעיתים אף לנכד ממשיך. ולפעמים גם נחל פרטי, כלומר "פרייבט פרופרטי".

תהליכים משפטיים אורכים שנים, וגם לאחריהם, כפי שראינו במקרה של ניר דוד, אף אחד לא עומד עם סטופר כדי ליישם את הפסיקה. זה הזמן שלכם להתעורר, עירוניים, יש לכם כוח. מסי הארנונה שלכם מממנים את התשתיות והתאורה והתחזוקה של השירותים שגם הקיבוצים צורכים. אם אתם לא נכנסים ל"נחל", הם לא נכנסים לעיר שלכם. איך ההרגשה? אין יותר דואר, אין קופות חולים, אין בנקים. אולי שווה לנסות; יש לכם הכוח, גם אם אין לכם 40 מעיינות. ומי שלא טוב לו, שישתה את המים של נחל האסי.