מחאת האפודים הצהובים כמשל

למעיין סמון יש מספר תובנות על מחאת האפודים ואיך היא באמת קשורה לסוציאליזם מוטעה   את העומד מאחורי המחאה, אין טעם לפרט, שכן כולם מבינים מי מארגניה, מה המניעים שעומדים מאחוריה ומה מקורות המימון שלה. (מחאה עולה כסף. שוקינג!) בואו נדבר על ניהול המחאה עצמה, על חוסר היוזמה וחוסר המעוף. בואו נדבר על ההבדל העיקרי בין הסוציאליזם לבין הקפיטליזם. הסוציאליסט יכלה את זמנו בהעתקת מודל חיצוני כמו שהוא ויישם אותו במדויק בעולמו שלו. בלי מחשבה מעמיקה, ללא כל שמץ של יצירתיות ופיתוח ובלי טיפת יוזמה אישית ועצמאית. העתק-הדבק, בדיוק כמו בפס יצור של מפעל. כל אחד מבצע את תפקידו המדויק כדי שהמכונה תפעל ותייצר בדיוק את אותה התפוקה שייצרה יום קודם. עמידה במקום, ללא שום רצון להתפתח. בצורה זו, נולדו כאן מחאות על גבי מחאות, שרובן ככולן הועתקו ממודלים (לא מוצלחים, אגב) ממקומות אחרים בעולם. הקפיטליסט, לעומת זאת, יבין שאף אחד חוץ ממנו לא אמור להפוך את חייו לנוחים וטובים. הוא יבדוק מה התשתיות העומדות לרשותו, יבדוק מה המשאבים הזמינים ומכל מה שימצא ינסה לקדם את עצמו עם תעוזה, יוזמה ויצירתיות. הקפיטליסט לא יארגן מחאת אפודים צהובים, אלא יזהה ביקוש לאפודים כאלה וייצר אותם כדי שהסוציאליסט יקנה כאלה ויפגין כל הדרך לבינוניות שהיא חייו. הבחירות הבאות הן לא רק על נושאי ביטחון, אלא על השקפת עולם. הבחירות הבאות הן העצלנים שמחכים שהעולם יקרה להם מול היצירתיים שמייצרים את העולם. הבחירה מעולם לא הייתה קלה יותר.