לפיד, החוק הפולני וסיפורה של פוליטיקה קטנה

דוידי הרמלין, יועץ בכיר לח"כ גלית דיסטל מדבר על המשבר מול פולין ועל החוק הפולני בצורה מעט שונה ממה שאנחנו שומעים. הוא מציג פרספקטיבה לפיה מדובר בחוק מתחום דיני הקניין, בדגש על התיישנות של תביעות: החוק אינו מונע לתבוע רכוש של קרובי משפחה שנספו בשואה אלא מבקש לשים "תאריך תפוגה" לתביעות שכאלו; באופן זה, אי אפשר למעשה להדביק להצעת חוק שכזאת תצורה אנטישמית.

לפי הרמלין, שר החוץ לפיד מנסה להעצים את המשבר כדי לעשות ג'סטה לגורמים שמינפו את קמפיין הבחירות שלו שלו. נשיא צרפת, מקרון, מינף את הקמפיין של לפיד, "Wanna be" ביבי, כאשר ברקע יש מאבק בתוך האיחוד האירופי בין מדינות ליבה - צרפת, גרמניה לבין מדינות וישגרד ממרכז אירופה, שפולין מדינה מובילה שם, שאלה מדינות בעלות ברית שלנו שעוזרות בנושא האיראני. במלים אחרות בתירוצים של זכר השואה לפיד תוקף מדינות שעוזרות לנו למנוע שואה שניה.

לפי הרמלין מדינת ישראל הייתה יכולה להתנגד לחוק, לבוא בדין ודברים בעדינות וברגישות המתבקשות כפי שעשתה הממשלה הקודמת בראשות נתניהו ובוודאי שלא לייצר משבר מהסוג שהממשלה הנוכחית מייצרת בכוח.

לפיד מבין את המשמעות הגיאו פוליטית של כל הדבר הזה, כי להגיד שהוא לא מבין זה פשוט לפטור אותו מן האחריות לדבר הזה שהולך ומתגלגל לעינינו ככדור שלג. הבעיה היא שכשהשר לפיד "מתכסה" באצטלה של אנטישמיות רק כדי להעדיף את ה"מעמד" על פני האידיאולוגיה.