יצחק שמיר - המנהיג שאהבתי

"אם ההיסטוריה תזכור אותי בכלל, אני מקווה שאיזכר כאיש שאהב את ארץ ישראל ועמד על משמרתה כל חייו, בכל דרך שהיתה לאל ידו". כך כתב יצחק שמיר זמן קצר לאחר סיים את כהונתו כראש ממשלת ישראל ב-1992.

ההיסטוריה תזכור אותו. עם ישראל, שאותו כל כך אהב, זכור יזכור אותו. את המנהיג שמילה שלו היא מילה, שאהבתו לארץ ישראל גברה על כל דבר, שמסירותו לבנייתה ולביצור עוצמתה עוררה השתאות גם אצל מי שחלק עליו. מנהיג בעל עוצמות אדירות, נחישות ודבקות במטרה מצד אחד וחף מגינונים מצד אחר. אולי אלה התכונות שעשו את יצחק שמיר למוערך כל כך בקרב רבים בציבור הישראלי. כשקיבל את תפקיד ראש הממשלה, אחרי פרישתו של מנחם בגין, תהו רבים אם שמיר יצליח להיכנס לנעליו הענקיות. פועלו, מעשיו, הישגיו כראש ממשלה במשך שבע שנים (ראשית בשנים 1984-1983 ואחר כך בין 1986 ל-1992) הוכיחו שכן.

שמיר לא היסס, אף פעם, לומר את דעתו. הוא לא ניסה למצוא חן בעיני אחרים, לא חשש לספוג ביקורות - ולא פעם אחת, בסגנון אישי ובוטה, ולא התפתל. זכורה לי התבטאות אחת שלו במצודת זאב שבה דיבר על דבקותו בחזון שלמות הארץ, התבטאות שזכתה לגינויים בכלי התקשורת וכמובן מצד שותפיו לממשלת האחדות שבראשה עמד. כשנשאל על כך כמה ימים לאחר מכן, השיב בפשטות אופיינית: "מה בסך הכל אמרתי? ארץ ישראל השלמה, זה החלום שלי". אמר - ועשה! יישובים חדשים הוקמו ברחבי הארץ כולה בתקופת כהונתו. בגליל ובנגב, בשומרון וביהודה. תשובתו לכל פיגוע טרור היתה פשוטה: הקמת יישוב חדש.

אבל לא רק שלמות הארץ ובנייתה היו נר לרגליו. שני ערכים נוספים הובילו אותו כראש ממשלה בישראל. הראשון: קליטת עלייה. מה לא אמרו עליו ומה לא נכתב נגד ממשלתו, כאשר מיליון יהודים מבריה"מ המתמוטטת עשו דרכם לארץ. הוא דאג גם להבאתם של יהודי אתיופיה במבצע שלמה המרהיב. בקור רוח אופייני ובנחישות ניצח שמיר על מלאכת קליטתם. למרות חבלי הקליטה הראשוניים לא נותר עולה אחד ללא קורת גג או פת לחם.

הערך הנוסף: דבקותו ברעיון אחדות העם. כדי להביא לכך סבר שיש להנהיג ממשלות אחדות לאומית, וכך עשה. למרות היותו של יצחק שמיר אדם פוליטי מאוד, אידיאולוגי מאוד ודעתן חסר פשרות, בסופו של דבר הוא העדיף את האינטרס הלאומי הרחב ביותר.

לקראת סיום כיתה י"ב, כאשר כיהן יצחק שמיר בשנתו האחרונה כראש ממשלה, תליתי על לוח המודעות של גימנסיה הרצליה שבה למדתי, שלט קטן שבו כתבתי "יצחק שמיר - המנהיג האהוב". אהבתי אותו אז. ככל שהימים נקפו, אהבתי והערכתי אותו עוד יותר.