הערת אזהרה לליכודניקים

יריית הפתיחה של סבב הבחירות הרביעי תוך שנתיים, היא גם יריית האזהרה של הימין.

אנו צפוים למערכת בחירות מסואבת, מסובכת, ומלאת ציניות וחוצפה.

שפת הקמפיינים צפויה להסלים, מעברים של חברי כנסת ומועמדים בין מפלגות הם כבר עניין שבשגרה והמפה הפוליטית מתעצבת מחדש לנגד עיני הציבור המשתאה.

שינויים צפויים גם במסרים החוץ מפלגתיים ובהלך הרוח התקשורתי בארץ.

לאחר שנים רבות של תרעלה והסתה, תגיע הישועה של אמצעי התקשורת הממוסדת ואיתה ליטוף יחסי, וזאת על מנת להפחית התנגדויות בקרב מצביעי הימין ולנטרל את טקטיקת "כל העולם נגדנו" שנתניהו טיפח לאורך השנים.
יהיו אלה שלושה חודשים ציניים של הרדמת הזרוע החזקה והאפקטיבית ביותר של הליכוד - אנשי השטח והמצביעים המסורתיים.

מגמה זו תתעצם ככל שנתקדם לקראת תאריך הבחירות, ואנו צפויים להיות עדים ליותר ויותר פירגונים לראש הממשלה נתניהו ופועלו.

מבחינת המספרים, התקווה הגדולה של מחנה ה "רק לא ביבי" היא לשחוק את מצביעי הליכוד, אותם יש להפריד ממצביעי ש"ס ואגודת ישראל, שהם מביאים דפוסי הצבעה שונים לחלוטין, ולהוריד את אחוזי ההצבעה בקרב הגרעין הליכודי.

בכל סקר שאני מכיר, רף המינימום של הליכוד בראשות נתניהו עומד על 25 מנדטים, וגם זה במקרה של קטסטרופה מוחלטת.

שחיקה של כעשרה אחוזים יכולה להוריד כ 150,000 קולות שלא יצאו להצביע או יצביעו לאפשרות שנתפסת כימנית, דוגמת נפתלי בנט וגדעון סער.

ברגע שזה יקרה, ובהתחשב בתוצאות הצמודות בסבבים הקודמים - ל 150,000 מצביעים תהיה חשיבות מכרעת.

הדוגמא הטובה ביותר לחשיבות המספרים היא מפלגתו של נפתלי בנט, שלא עברה את אחוז החסימה בסבב הבחירות הראשון מפאת חוסר של 1,400 קולות ומשם המערכת נכנסה לסחרור של ארבעה סבבים, שאת תוצאותיהם אנו חיים מידי יום ביומו.

בהתחשב בשינוי המפה וכניסתם של שחקנים ישנים עם פלטפורמות חדשות, תרחיש בו נוצרים שלושה גושים - ליכוד/חרדים, בנט/סער/ליברמן ולפיד/חולדאי/ערבים - הוא לא רק אפשרי, אלא הריאלי ביותר כרגע.

מצב שכזה, אינו מאפשר היווצרות קואליציה הומוגנית ובעלת דרך משותפת, אם בכלל, מה שיוביל אותנו לסבב בחירות נוסף או לתרחיש בו נתניהו מוותר על כיסא ראש הממשלה ומתמודד לנשיאות, במקום רובי ריבלין, שיסיים את תפקידו בחודש יוני 2021.