החרדים בליכוד: מהדמון הירושלמי ועד הדור החדש — מי באמת קובע היום בשטח?
הכוח החרדי בליכוד איננו מקשה אחת. זו מערכת שחוותה עליות, נפילות, בריתות שנבנו בקפידה — ובריתות שהתפרקו ברעש גדול. כדי להבין את מה שקורה עכשיו, צריך להסתכל על שלושה עשורים של מאבקי כוח, מנגנונים וטעויות.
זהו סיפור על דורות של חרדים בליכוד — ממכונות משומנות ועד אנשים שבאים לעבוד באמת.
איציק קויפמן – האדריכל המקורי
בשנות ה־90 בנה איציק קויפמן את המודל הראשון של הכוח החרדי בליכוד:
מערכת מתפקדים ממוחשבת, שליטה בסניפים מרכזיים, והחלפת בריתות לפי הצורך.
בירושלים, פתח תקווה, בני ברק, אשדוד — “הקבוצה הירושלמית” הייתה כוח שתנועת הליכוד לא יכלה להתעלם ממנו.
קויפמן היה איש של תכנון וארגון — והפך את החרדים לשחקן פנים־ליכודי לכל דבר.
יוסי רוזנבוים – המותג שניסה להחליף את המנגנון
אחרי שקויפמן ביסס מעמד, ניסה יוסי רוזנבוים לשחזר את הישגיו.
אבל בעוד קויפמן פעל על מערכת — רוזנבוים פעל על יחסי ציבור.
הרבה רעש, הרבה הודעות על “אלפי מתפקדים”, הרבה שחץ — אבל תוצאות דלות בקלפי.
פעם אחר פעם, מה שהוכרז ככוח אדיר התברר כבועת יח"צ.
וזה הוביל לדבר נוסף:
ברית קויפמן–רוזנבוים, שנראתה כבלתי ניתנת לערעור במשך שנים, התחילה להראות סדקים.
פישקה ורבין – החרדים שעשו את זה בלי רעש ובלי בריונות
אל תוך החלל הזה נכנסו פישקה ורבין מבני ברק.
בסגנון אחר לגמרי: בלי מנגנוני על, בלי יח"צ, בלי רעש.
הם לקחו סניף חרדי שהיה תקוע שנים — והחזירו אותו לליכודניקים שלו.
עבודה שקטה, דלת־לדלת, קשרי קהילה — וקיבלו ניצחון גדול ונקי.
זה היה הדור הראשון שהוכיח שאפשר להיות חרדי בליכוד בלי להיות חלק מהשיטה הישנה.
שמשון בלומנטל – העצמאי שנלחם מול כל המנגנון
ואז הגיעה בית"ר עילית – והסיפור הגדול של שמשון בלומנטל.
אדם עצמאי, לא חלק משום קבוצה ולא מחובר למנגנונים עתירי כוח.
כשהתברר שכל הכוחות בעיר יתאחדו נגדו — שאלתי אותו “שמשון, מה יהיה איתך?”
והוא ענה:
"אני עובר את אחוז החסימה – ואני אלחם על כל קול."
ואז ראינו את היקף המערכה נגדו:
רובינשטיין, פרוש, בוקשפן, שלוחות חב"ד, ספרדים, באיאן, קרלין, ברסלב;
נציגי ח"כים ושרים;
קבוצת הרוסים של אלכס חייט;
אנשי אוחנה;
אנשי סילמן;
וקבוצת קויפמן–רוזנבוים, שעדיין ניסתה להראות כוח.
המנגנון שנבנה נגד שמשון נראה בלתי מנוצח —
והוא הביא 46% ו–3 נציגי מרכז מתוך 7.
הברית שמתפרקת: כמו בביתר — כך בירושלים
כדי להבין את מה שקרה בביתר עילית, צריך להסתכל על המפה הרחבה:
קויפמן ורוזנבוים כבר לא מה שהיו.
והברית שלהם — קרסה לא רק בביתר, אלא גם בירושלים.
בבחירות האחרונות בסניף ירושלים, הברית ההיסטורית בין שני האישים לא הצליחה לייצר כוח אמיתי:
היא עמדה מול חיבורים חזקים יותר, מול קבוצות ליכודניקיות אידיאולוגיות, ומול שטח שלא מתרשם יותר מכותרות ו”כוח היסטורי”.
במילים פשוטות:
המודל הישן של “קויפמן–רוזנבוים” לא עובד יותר.
השטח עבר הלאה.
בית"ר הייתה הוכחה ראשונה.
ירושלים הייתה חותמת סופית.
סיכום: הכוח החרדי בליכוד — דור חדש קובע את הקצב
הסיפור של הכוח החרדי בליכוד הוא סיפור של ארבעה דורות:
1. דור המנגנון (קויפמן) — בנייה שיטתית ועמוקה.
2. דור היח"צ (רוזנבוים) — הרבה רעש, מעט שטח.
3. דור העבודה (פישקה–רבין) — ליכודניקיות אמיתית.
4. דור העצמאות (בלומנטל) — אחד מול מערכת.
והמסקנה ברורה:
העידן שבו חרדים מחזיקים כוח בליכוד רק דרך מנגנונים ארציים — נגמר.
השטח היום מחפש משהו אחר:
אותנטיות, עבודה אמיתית, קשר לציבור.
וכמו בבית"ר — כך בירושלים —
הברית הישנה פשוט לא עומדת מול המציאות החדשה .