גז לחיים

אם גז בעבר היה מונח שביטא משהו שלילי בחברה הישראלית הרי שכיום יש לו משמעות נוספת וחיובית. ליכודניק מביא את תרגום מאמרו של אלי ורד חזן מאתר קונסרבטיבס גלובל על צינור הגז בין ישראל למדינות אירופיות    גם היום, 75 שנים לאחר סופה של מלחמת העולם השנייה, ישנם יהודים וישראלים שכאשר מזכירים את המילה "גז", נעים בחוסר נוחות. אחרי ככלות הכל, גז הוא אחד הסממנים המזוהים ביותר עם השואה. אלא שלצד זאת, בשנים האחרונות המילה גז מקבלת משמעות הרבה יותר חיובית כאשר מגיעים אל המציאות. לישראלים יש יחס אמביוולנטי למונח "ארץ זבת חלב ודבש". אמנם, מדובר בהבטחה אלוהית אך במשך שנים התקיימה המדינה ללא אוצרות טבע והצליחה להתקדם רק הודות להון האנושי שלה. ממשלות ישראל השונות השקיעו הון עתק על מנת למצוא גז ומשאבי טבע אחרים אך לאחר עשרות שנים של חיפושים התייאשה מהגילוי המועט והחליטה לתת רישיונות חיפוש די זולים לכל מי שהתעניין. והנה, לקראת סוף העשור של המאה ה – 21 קרה הבלתי ייאמן ונתגלו ארבעה שדות גז משמעותיים ששינו את הכלכלה הישראלית עד למשבר הקורונה. אם לפני כן ישראל ייבאה גז ממצרים והייתה תלויה בה במידה רבה הרי שלאחרי הגילוי ההיסטורי הזה ישראל החלה לייצא גז לא רק למצרים אלא גם לירדן – מדינות שהיו אויבות מרות שלנו בעבר והפכו לשותפות אזוריות. אך עוד לפני כן חשוב להדגיש שזה לא היה פשוט. בשנת 2010 החלו הפגנות משמאל כנגד ההסכם של המדינה עם חברות הגז בטענה שחייבים להלאים זאת. ראש הממשלה נתניהו לא נכנע להם : כתומך נלהב של שוק חופשי, של יזמות ושל חסימת הביורוקרטיה הוא קידם מתווה שמצד אחד העלה את המיסים לחברות אך מצד שני הן החזיקו בבעלות מלאה על העסק. חמש שנים לאחר מכן הוא אף יצר תקדים : לראשונה ראש ממשלה ישראלי הגיע אל בית המשפט העליון של המדינה על מנת להגן על הסכם בין המדינה לחברות פרטיות. מתווה הגז הוביל לשינויים היסטוריים לא רק לגבי מעמדה של ישראל במזרח התיכון אלא גם לגבי מעמדה של ישראל באירופה. קפריסין ויוון, מדינות שהיו עוינות מאוד לישראל בעבר, הפכו לבעלות ברית גיאו אסטרטגיות. בהקשר הזה, נחתם בין שלושתן הסכם שתכליתו הקמת צינור גז מישראל לאירופה. להסכם  ביניהן קוראים EastMed. מדובר בהסכם היסטורי שבו לשלושת המדינות הצטרפה איטליה ובחסות האיחוד האירופי. הוא לא רק מציין מהפך ביחסים בין המדינות החתומות עליו אלא גם שהוא יוצר משקל נגד לטורקיה המאיימת של הדמוקטטור ארדואן שאף איים לפעול נגדו. אחרי ככלות הכל, יהיה קשה למי שמבקש להקים את טורקיה העות'מנית מחדש לראות כיצד מדינות אותן הוא מתעב מקימות צינור גז אסטרטגי, הארוך ביותר בעולם, באורך של כ-1,900 קילומטר - מתוכם כ-550 ק"מ יבשתיים וכ-1,350 ק"מ ימיים - שיאפשר ייצוא של גז טבעי המצוי במים הכלכליים של ישראל וקפריסין לאירופה. הצינור יאפשר לחבר את כל אגן הים התיכון המזרחי למערכת ייצוא אחת. להסכם בין ישראל לביו מדינות אירופיות יש כמה יתרונות : בראש ובראשונה נוצרת תחרות אל מול ספקיות גז אחרות ליבשת. הן גם יוצרות גיוון של מקורות אספקת הגז וכך מונעים תלות בלעדית במקור אחד. שיתוף הפעולה הזה יחזק את הקשר בין המדינות ויוביל בעליל לשיתופי פעולה אחרים. כך למשל, מנהיגי שלושת המדינות חתמו לא רק על הסכם הגז בינואר 2020 אלא גם שהם דנו על  חיזוק שיתופי הפעולה בנושאי אנרגיה, ביטחון פנים, כלכלה ותיירות. זאת ועוד, איננו יודעים כיצד יסתיים משבר הקורונה אך אנו יודעים ששיתוף פעול שכזה, המוביל לשיתוף פעולה בתחומים אחרים, עשוי להיות הנוסחה לשיקום החיים הכלכליים לאחר הימים הקשים איתם אנו מתמודדים.   למאמר המקורי  https://conservatives.global/a-gas-deal-brings-israel-closer-to-europe/?fbclid=IwAR2hN1m98v89x6naSrzIVrIsoDfWmOIen8rVCZmePen8SDoWzT7Iofi44gM