ארנס ז"ל ונתניהו : לידיעת הציניקנים

כל כך מצער לראות תגובות מקוממות בשל מותו של פרופסור משה ארנס כאשר מגיעים אל ראש הממשלה בנימין נתניהו. מדובר בציניות הנובעת מתסכול שהתוצאה שלה די מעוותת.

התגובות המוטעות והמעציבות הללו מתחילות בהשוואות בין שני האישים, בזלזול בכך שראש הממשלה קרא לו "מישה, מורי ורבי" וחתם את ההספד אליו באמרה :"אהבתיך כאהבת בן את אביו", והן ממשיכות בכך שארנס עליו השלום חלק על ראש הממשלה בנושא חוק הלאום.

אז למי שלא יודע חשוב להבהיר כמה דברים בהקשר הזה :

א. תתפלאו לשמוע אבל לא כל הליכודניקים חושבים אותו דבר בכל עניין. בדיוק בהקשר הזה ארנס חלק על נתניהו. בתוך כך, חשוב להדגיש שבתוך המגוון העצום הזה שנקרא תנועת הליכוד יש מנעד של דעות על אין ספור סוגיות. שהרי, אמר כבר וולטר ליפמן ש"במקום שבו כולם חושבים אותו דבר סימן שאף אחד לא חושב". רק בדבר אחד יש בינינו קונצנזוס מוחלט : אנו סבורים שאם השמאל יחזור לשלטון הוא יעשה נזק עצום.

ב. ראש הממשלה נתניהו ראה באמת ובתמים בפרופסור ארנס דמות מרכזית בחייו. זה לא רק החכמה, התבונה אלא גם הקשר שהיה בין בנציון נתניהו לבין ארנס והמשך הקשר עם נתניהו הבן. ארנס היה זה שבמידה רבה פתח את הפתח לקריירה הפוליטית הענפה של ראש הממשלה כשמינה אותו בתחילה כציר בשגרירות ישראל בוושינגטון ולאחר מכן לתפקיד השגריר באו"ם. זה לא נסתיים שם : ב - 1988 הוא מינה אותו כסגנו במשרד החוץ. בתוך עולם פוליטי סואן ומסוכן דברים כאלו לא נשכחים.

ג. אם במחלוקות עסקינן אז למרות שהיו כאלו - על חוק הלאום וב - 1999 ארנס התמודד מול נתניהו על הנהגת הליכוד והפסיד - הרי שארנס העריך את נתניהו עד מאוד. במאמר שפרסם בעיתון "הארץ" כתב ארנס : "נתניהו בארץ הגמדים" ותיאר את הייחודיות של ראש הממשלה. לא זו אף זו, באוטוביוגרפיה שפרסם לפני כמה חודשים הוא כתב ואני מצטט : “הוא הרשים אותי…כשרונו הרב ויכולותיו היו מביאים אותו בכל מקרה אל פסגת הפוליטיקה הישראלית”.

המאמר של ארנס : "נתניהו בארץ הגמדים"