אני לא מרחם עליו, משום שאני רואה בדמיוני את הקורבנות של מעלליו, יושבות מול פסיכולוגית, ובמשך חודשים ארוכים, עושות ביחד מאמץ להרכיב מחדש את הנפש

סילבן שלום מרבה להתראיין בימים האחרונים לכלי התקשורת כאשר המטרה המסומנת היא  בנימין נתניהו במטרה לתפוס את מקומו. לא רק שהוא אינו מתאים לעמוד בראש

(ראשית אזהרה: אלה מבין הקוראים שיש להם אלרגיה לדברי אמת, מומלץ לא לקרוא.) מישנה: שני דברים רייכמן לא הבין. הראשון, שבהגיע רגע חלוקת השלל, על

כבוד הנשיאה בפועל דורשת הקמת ממשלת אחדות לאומית משום שהיא רוצה לדחות ככל האפשר את הבחירות הכלליות   פורסם באתר נענע

מעסקת הטיעון עליה חתם מני מזוז, נודף ריח מסריח. לא בגלל שיצר ציפייה אצל רבים שקיוו לרוות את צימאונם מדמו של אנסי קצב, אלה בגלל

המשאל האחרון לחברי המרכז בנושא הקדמת הפריימריז עמד בסימן חוסר החיבה ההדדית בין אריאל שרון ובנימין נתניהו. למרות האנטגוניזם המשותף, שרון ונתניהו הם כנראה צוות

הפרסומים האחרונים לפיהם אולמרט שוקל וויתורים לסוריה התקבלו בשוויון נפש על ידי מנהיגי ההתיישבות ברמת הגולן. הסיבה לא הייתה מוכנות לוויתורים כמובן, אלא אימוץ קו

שנים אני מתבונן בהתפעלות- לעיתים אפילו בקנאה- ביכולת של אחיי מהשמאל לסלוח לפלשתינים שגרמו לריסוקם בקלפי. זה מוכיח- מחלת, סליחה- גדלות נפש. הדיבורים האלה על