אלי חזן על התקווה הסוציאליסטית שנמוגה. או שלא.
בזיכרון הקולקטיבי של ספרד נתפסת מלחמת האזרחים שהתרחשה בין השנים 1936 – 1939 כמלחמה שבה הימין ניצח ופרנקו עלה לשלטון. ואולם, מעקב אחר השתלשלות האירועים יכול להוביל בנקל למסקנה שאם השמאל היה מתאחד וניצב כחזית אחידה הרי שהוא היה יכול לנצח ואולי ההיסטוריה של המדינה הייתה שונה לחלוטין.
המקרה של השמאל בספרד מזכיר, אם כי בלי האלימות, האימה וזוועותיה של המלחמה, את הפיצול בשמאל הישראלי בבחירות האחרונות. באופן ממוקד הרבה יותר המקרה הכי מעניין הוא עמיר פרץ. עם הקמת הממשלה החדשה השר להגנת הסביבה בממשלת נתניהו השלישית – עמיר פרץ.
ומדוע המקרה של השר פרץ הוא הכי מעניין ? משום שהשר פרץ הוא הדוגמא הטובה ביותר לפוליטיקאי מפוספס אשר האינטריגות האישיות והקנאה בהצלחתו הובילו אותו לעשות דבר והיפוכו ועקב כך לביקורת ציבורית אשר כרגע לא נשמעת למרחוק אבל יש סיכוי שהיא תתפרץ בזמן מסוים.
כזכור, לאחר פריימריז לא קלים שבהם לא סיים פרץ במקום הראשון הוא עזב את מפלגת העבודה. לאחר שבמשך מספר ימים בהם הפציר, דרך צינורות ישירים ועקיפים, ממנהיגת מפלגתו שלי יחימוביץ’ להתחייב לא להיכנס לממשלת נתניהו ולאחר שלא קיבל תשובה ברורה ממנה הוא החליט לעזוב לתנועה של ציפי לבני. ואולם, אלו הנמצאים בביצה הפוליטית יודעים מה הייתה הסיבה האמיתית. עמיר לא יכול היה לסבול שני דברים : הדבר הראשון שהוא הפך למעשה לכינור שני לאישה שהוא הביא וטיפח – שלי יחימוביץ’ שאף הצליחה לנצח אותו בפריימריז. ואילו הדבר השני שהוא לא יכול היה לסבול הייתה העובדה שהיא קובעת קו ומעלימה אותו לגמרי. אז נכון, התירוץ שלו היה שהיא לא התחייבה לא להיכנס לממשלה. אחרית הדבר ידועה : פרץ עזב, שלי לא נכנסה ואילו לבני אצה רצה לממשלה ועל מנת לשכנעו להאיץ את הכניסה פנימה דאגה לו למשרת שר, גם במחיר עימות עם עמרם מצנע, שיהיה יו”ר ועדת החינוך של הכנסת.
שלושת האנשים הללו מוכיחים כי הפוליטיקה היא בסופו של דבר לא רק מקום להגשמת מאוויים אידיאולוגיים אלא גם ואולי בעיקר, משחק סכום אינטרסים מיידיים. ואולם, בעוד מלבני לא הייתה כל ציפייה, שהרי מיסיס קלין היא בוודאי שלא (תשאלו את ח”כ ליצמן ואת העבריין חיים רמון), ולמצנע לא באמת הייתה היכולת להתנגד להיכנס לממשלה, הרי שהמקרה של עמיר פרץ הוא המקרה המובהק ביותר של אמון מפוספס וזוהי הפעם השנייה שבה הוא חוטא לאמון הבוחר.
הפעם הראשונה והיא החשובה מכולן הייתה כאשר נכנע לאולמרט וקיבל על עצמו את תיק הביטחון. זאת על אף שרץ על מצע חברתי. ואסור לטעות בדבר הזה : לפרץ לא היו יותר מדי ברירות אבל הוא יכול היה למשל לקחת את תיק רווחה מורחב. יותר מכך, ההיסטוריה עשתה לו עוול. שכן, הוא לא אשם בתוצאות מלחמת לבנון השנייה. האחריות כולה וכל כולה חלה על שניים : על שר הביטחון לשעבר שאול מופז ועל הרמטכ”ל לשעבר בוגי יעלון אשר הופקדו על מערכת הביטחון בשנים שקדמו למלחמה. אלא מאי, שפרץ נשאר תקוע בזיכרון הקולקטיבי כאבי הכישלון. אך כאמור לא כך היא. מכל מקום, דווקא ההתעקשות שלו על כיפת ברזל החזירה את אמון הציבור אבל זה ירד בחזרה שאולה לאחר ההצטרפות לממשלה והבעיה האמינות.
פרץ מפוספס מעוד סיבה : בניגוד לתיאורים הקשים על האישיות הבעייתית של שלי יחימוביץ’ אשר באים לידי ביטוי ביחס מנוכר לסובבים אותה, הרי שפרץ הוא אדם לבבי ועממי. לפני כשנה הוא השתתף באזכרה לעוזרו לשעבר ערן שפרמן שנפטר ממחלת הסרטן בגיל 35 בלבד. באי האזכרה נדהמו לראות את עמיר כאחד האדם. הוריו של שפרמן מעריכים אותו לאין שיעור. ובכלל, בניגוד לפוליטיקאים שמנותקים מהווית העם היושבים במגדל השן, פרץ מחובר גם כלכלית לפשוטי העם. כך למשל לפני מספר שנים נדהם אחד מחברי מפלגת העבודה כאשר באמצע פגישה עם פרץ צלצל הטלפון ועל הקו היה הבן. חבר המפלגה סיפר שעמיר התחיל להסביר לבן את החשיבות של קניית חבילה סלולארית זולה ולא יקרה וכי כל שקל חשוב. “הייתה לי ההרגשה שאני יושב מול פועל המתקשה להרוויח את לחמו ומעריך כל שקל שעשה בחייו. זאת בזמן שבמפגש עם חברי כנסת אחרים של העבודה אתה חש שאתה יושב לעיתים עם תאומים של עידן עופר”. הפעיל הוסיף : “המעבר של עמיר לתנועה שבר לי את הלב. זה כאילו אבא עזב את הבית והשאיר אותנו עם אמא חורגת ושלא יהיה לך ספק שלי היא אימא חורגת שתמצא את עצמה בחוץ מהר מאוד”.
מכל מקום, פרץ הוא איש ביצוע מעולה. מי שזוכר את ימיו כראש עיריית שדרות זוכר איש שהעלה את העיר מעלה מעלה. זאת ועוד, פרץ גם השתייך לשמינייה, אותה קבוצת צעירים שהתארגנה במפלגת העבודה – המערך של שנות השמונים, חלמה על חברה סוציאל דמוקרטית ועל שתי מדינות לשני עמים ויישמה בדיוק את המדיניות הזאת בעוד חבריה מכהנים כחברי כנסת של מפלגת העבודה.
לפיכך, יהיה מעניין לראות כיצד יפעל פרץ בתוך הממשלה ובכנסת? שכן, על אף שמפלגת העבודה של ברק הצטרפה לקואליציית נתניהו ולפרץ כח”כ ניתנה האפשרות לשבור את המשמעת הקואליציונית ולהצביע נגד החלטות הממשלה, הרי שעתה כחבר בממשלה הוא ייאלץ ליישר קו עם ההחלטות אליהן הוא מתנגד בכל רמ”ח אבריו. כך למשל הוא ייאלץ ליישר קו עם הקיצוץ הנרחב בתקציב. הוא ייאלץ להסכים להאטה נוספת בתהליך המדיני ומי יודע לאיזה החלטות נוספות עליהן הוא חולק אשר בופו של דבר הוא ייאלץ להצביע בעד. מצד שני, זאת ההזדמנות שלו להחדיר, ולו במעט, אידיאולוגיה סוציאליסטית לממשלה. שהרי, את לבני זה לא ממש מעניין וכך הוא יוכל לעמוד בקדמת הבמה.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
