אלי חזן שמע את יאיר לפיד אומר ש”מעולם לא היה מצבנו המדיני גרוע יותר, מעולם”. הוא גם קרא בעיתון הארץ את ברק רביד שכתב : “מדובר בשחיקה יומיומית של מעמדה של ישראל בעולם”. הוא החליט לבחון את מצבה המדיני של ישראל בעולם והגיע למסקנה הפוכה לחלוטין. האחראי לכך : ראש הממשלה בנימין נתניהו. אתם תשפטו
במרץ 2011 טבע שר הביטחון דאז את המונח “הצונאמי המדיני” ומאז הוא נהפך למשהו שהוא מעבר למטבע לשון. ברק הזהיר אז שאם לא נצא מהקיפאון המדיני ישראל תבודד בעולם. בדיוק כמו בהסכמי אוסלו כך גם במונח הזה, השמאל ניסה לבצע אינדוקטרינציה שיטתית לציבור דרך המערכת הפוליטית והמערכת התקשורתית וממש בדיוק כמו בהסכמי אוסלו, אלו שחלקו על ההנחה הזאת נתפסו כלא רציניים. כך למשל כתב ברק רביד, הפרשן המדיני של עיתון “הארץ”, ב – 18.12.2014 : “התחושה שנוצרה היא של צונאמי מדיני, אבל התהליך יותר דומה להמסת קרחונים: למעשה מדובר בשחיקה יומיומית של מעמדה של ישראל בעולם”.
מקרי או לא אך בינואר 2015 הזהיר משרד החוץ במסמך מסווג כי “יחריף הסחף באירופה לעבר העמדות הפלסטיניות, עוד פרלמנטים יכירו במדינה פלסטינית, חשש מסנקציות וסימון מוצרים ולא בטוח שארה”ב תשתמש בווטו אחרי הבחירות”. במערכת הבחירות של 2015 השתמשה האופוזיציה בטיעון “הבידוד המדיני שהביא עלינו נתניהו” כאילו מדובר באמת צרופה למרות שהמציאות הייתה מאוד רחוקה מכך. בהמשך, בפברואר 2016 הגדיל לעשות ח”כ יאיר לפיד כשטען בפומפוזיות פאתטית : “מצבנו הבינלאומי מעולם, מעולם, בכל תולדות המדינה מאז 1948 ועד היום, מעולם לא היה גרוע כל כך”.
מצבה הבינלאומי של מדינת ישראל הוא אחד הנושאים המרכזיים שעומדים על סדר היום בצורה מתמדת ובצדק. כישלון מדיני משמעו כישלון כלכלי ולהיפך. לפיכך, בעיצומו של חודש ספטמבר 2017, כמה רגעים לפני השנה העברית החדשה ורגע לפני נאומו הקרוב של ראש הממשלה שוב באו”ם, נאום אליו תופנה מלוא תשומת הלב, ראוי לבחון את מצבה המדיני של ישראל ולשאול, האמנם צודק יאיר לפיד מבחינה אמפירית ?
אחת הטענות שמושמעות תדיר כנגד ראש הממשלה היא ש”הוא נעדר חזון”. אך האמת היא שנתניהו מלא כרימון בשורה של חזונות שהוא עמל על מנת להשיגם. אחד מהם הוא מדינת ישראל חזקה, משגשגת ומשמעותית עבור העולם כולו. מקורו של הרעיון נעוץ במדיניות טיפוח העוצמה הכלכלית טכנולוגית מחד ומודיעינית צבאית מאידך אותה הוביל.
המונח “ישראל היא מעצמת היי טק וסייבר” מתקבל היום כמובן מאליו. הוא לא היה כזה בעבר והוא תולדה במידה רבה של המשאבים האדירים שהפנה נתניהו לנושא. המשאבים שהושקעו במחקר ופיתוח, כמו גם בענפים אחרים, יחד עם הצלת מערכת ההשכלה הגבוהה בקדנציה השנייה של נתניהו כראש ממשלה, לצד ההון האנושי המיוחד כאן, הפכו את ישראל למעצמה בקנה מידה עולמי וכל אלו מסייעים למצב אותה מחדש בעולם.
אירופה היא יבשת חשובה. אפילו מאוד ואחזור אליה בהמשך אך ראש הממשלה הבין, הרבה לפני כולם, שעלינו לבטל את התלות ביבשת אחת או שתיים ולהשקיע מאמצים בחיבור ליבשות אחרות בעולם תוך שהוא ממתג את מדינת העם היהודי בתחכום כפי שאף אחד לא מיתג אותה מעולם.
מה באמת נשתנה
אז נתחיל דווקא מהסוף : לפני הגיעו לניו יורק יבקר ראש הממשלה בביקורים רשמיים בארגנטינה, בקולומביה ובמקסיקו. שם הוא ייפגש לא רק עם שלושת ראשי המדינות הללו, אלא גם עם נשיא פרגוואי. אדגיש : מעולם לא ביקר ראש ממשלה ישראלי מכהן לפני כן במדינות המרכזיות של אמריקה הלטינית.
בינואר 2015 ביקר בארץ ראש ממשלת יפן שינזו אבה. התקשורת הישראלית, זאת שהטיפה לנו בצדקנות מאוסה אך כוזבת במשך שנים על “הבידוד המדיני”, התעלמה מהביקור ההיסטורי הזה במופגן. אך לא רק ארץ השמש העולה מהמזרח מתעניינת מאוד בישראל. ראש הממשלה התקבל בביקור רשמי בסין. את החשיבות ביחסים איתה אין צורך להציג. הוא התקבל בחום גם באוסטרליה לאחר שהתקבל בחום בסינגפור. זאת ועוד, לא רק שראש ממשלת הודו ביקר לראשונה בישראל אלא שנרנדרה מודי רואה בנתניהו חבר אישי ובישראל בת ברית מעבר ליחסים הרגילים שבין שתי מדינות. למעשה, נתניהו הביא את ישראל, בצורה כזאת או אחרת, לכל יבשת, כולל זאת שהשקענו בה משאבים בעבר והפנתה את גבה אלינו : אפריקה.
שני הביקורים ההיסטוריים של ראש הממשלה באפריקה הם למעשה השקעה במדינות מתפתחות שאת פירותיה נקצור בעתיד. בהקשר הזה, במסגרת המשך האינדוקטרינציה אותה הזכרתי קודם, התעלמה התקשורת הישראלית כמעט לחלוטין מהעובדה שמנהיגי אפריקה העדיפו נוכחות של ראש ממשלה ישראלי על פני נוכחות של מלך מרוקו. אותם מנהיגים גם התעלמו לחלוטין מההתנגדות הערבית לדיאלוג עם נתניהו.
במקביל, מעולם לא היו לישראל יחסים עם מדינות ערביות ומוסלמיות מסוימות כשם שיש לה עכשיו. ידוע למי שמעורב בתחום שמתקיים שיתוף פעולה בדרכים שונות וברמות שונות עם מדינות סוניות שבעבר שללו את ישראל מכל וכל. אזרבייג’אן השיעית היא היוצאת דופן בכך שקיבלה בביקור היסטורי את נתניהו וגאה בקשרים הללו אתנו. ומה עם המעצמה הערבית הראשונה שחתמה איתנו על שלום ? הנה כי כן, מצרים שבעבר ייצאה לנו גז ועקב התנגדות אלימה הפסיקה זאת עומדת לייבא מאיתנו גז. שלא לדבר על שיתוף הפעולה הבטחוני המצוין במלחמה בדאע”ש בסיני ובמאבק מול החמאס בעזה.
ראוי להדגיש : גם כשישראל ויתרה על נכסים אסטרטגיים והקריבה מעל 1000 נרצחים בעבור הסכם אוסלו שהיה כל כך רע היא לא השיגה מעט מהיחסים הקיימים עכשיו עם מדינות ערביות תוך שהסוגיה הפלשתינית נדחקת לקרן זווית. זאת, גבירותי ורבותי, היסטוריה שמי שמתעלם ממנה לוקה בחוסר יושר אינטלקטואלי. שכן, כל כינון יחסים או חיזוק יחסים מתורגם באופן מידי לחוזקה של ישראל לא רק מבחינה מדינית אלא גם מבחינה כלכלית. למשל, זה בא לידי ביטוי בכך שבשנה האחרונה שבר הייצוא הישראלי שיא של יותר מ – 100 מיליארד דולר. במקביל, נשבר שיא של כל הזמנים בכניסת תיירים לישראל. צונאמי מדיני ? הסימנים מראים על תהליך הפוך.
מה שלא פחות חשוב הוא שנתניהו שינה במקביל ללא היכר את היחסים עם מעצמות ותיקות יותר ומדינות שמוכרות יותר במרחב הישראלי. מעולם לא זכה ראש ממשלה ישראלי ליחס כה חם מנשיא רוסי. למרות חילוקי הדעות שיש לישראל עם רוסיה לגבי איראן והמתרחש בסוריה הרי שפוטין רואה בנתניהו שותף אסטרטגי חשוב. יבגני סטנובסקי, מקורב לנשיא פוטין ונשיא המכון הרוסי לחקר המזרח התיכון העיד בשידור בטלוויזיה הרוסית : “נתניהו יכול להיפגש עם פוטין מתי שירצה…. אין עוד יחסים כאלה עם אף אחד”. במקביל, חזו עינינו בביקורו המרגש של טראמפ בישראל והיחסים עם ארצות הברית איתנים מאוד. כאמור, אירופה לא פחות חשובה וגם שם מושקעים מאמצים מיוחדים על אף הביקורת האירופית בנוגע לסוגית שתי המדינות : לא רק שהיחסים השתדרגו על ידי ביקורים של נתניהו במדינות כמו בריטניה, צרפת והולנד אלא גם שבשל התגברות הטרור מתהדקים שיתופי הפעולה הביטחוניים עד מאוד. בספטמבר 2016 הגיש שגריר ישראל הראשון לנאט”ו את כתב האמנתו. נתניהו גם היה אורח הכבוד בכנס מדינות וישוגרד, קבוצת מדינות הכוללות את פולין, צ’כיה, הונגריה וסלובקיה, וסוכם שהועידה הבאה תתקיים, כן כן, בירושלים, אותה ירושלים אליה הגיעו במהלך השנתיים האחרונות מעל מאה ראשי מדינות מכל העולם, גדולות כקטנות, שגאות להיות בקשר עם ישראל. מיותר לציין שהתקשורת הישראלית לא דיווחה על כל הפגישות הללו. היא מעדיפה לעסוק בחמגשיות.
אני סבור שכל זה לא היה קורה לולא נתניהו. ההתעקשות שלו על מדיניות נבונה שעיקרה שיקול דעת, אחריות וזהירות תוך קבלת החלטות שנראות לא פופולאריות בזמן אמת אך כה תבוניות בדיעבד, מובילה את ישראל לפתיחת מרחבים דיפלומטיים שכל ראש ממשלה אחר רק היה חולם עליהם.
מתווה הגז יכול למשל לשמש כמקרה בוחן. ראש הממשלה נלחם על מנת להעביר את מתווה הגז ואף הגיע לבית המשפט העליון על מנת להסביר מדוע. הוא הואשם במכירת נשמתו לבעלי ההון אך התעקש על כך כי הבין לא רק כמה חשובות ההכנסות שיגיעו למדינה אלא גם מה שהדבר יעשה לישראל מבחינה גאו אסטרטגית. ב – 2015 נבחרה ביוון מפלגת סיריזה האנטי ישראלית. ראש הממשלה היווני אלכסיס ציפראס היה ידוע כפוליטיקאי אנטי ישראלי. לאחר שנבחר יצר ברית אסטרטגית במשותף עם ישראל וקפריסין. מתווה הגז הוביל גם לשדרוג היחסים עם ירדן כאשר ישראל הפכה ליצואנית גז אליה. עד סוף השנה אמור להיחתם הסכם גז עם טורקיה לאחר שזאת האחרונה, אשר נשיאה ארדואן ידוע בשנאתו התהומית לישראל, חתמה אתנו על הסכם פיוס לאחר שנים של ניתוק פוליטי. ראוי להזכיר שטורקיה חברה בכירה בנאט”ו והיא הסירה את התנגדותה למעמד המיוחד שקיבלה ישראל.
האו”ם ואונסקו
הוטו האמריקאי וההצבעה של מדינות מערביות ובהן בריטניה וגרמניה בהחלטה 2334 לצד ההחלטות השוללות את הקשר שבין ירושלים לעם היהודי וישראל יוצרות רושם כאילו מצבנו גרוע באו”ם ובמוסדותיו. ואולם, מבט שכזה הוא מבט חד ממדי דרך פריזמה עד פריזמה צרה מאוד.
חשוב להדגיש : הסכמי אוסלו היוו כישלון לדורות לא רק בשל מעשי הרצח וחוסר הבנת המציאות של השמאל הישראלי אלא גם משום שאותו שמאל הפך רוצח בשם יאסר ערפאת וארגון טרור בשם פת”ח לשחקנים לגיטימיים בקהילייה הבינלאומית. מהרגע שערפאת קיבל הכרה וזכה בפרס נובל מדינות המערב נתנו לו מעמד שווה לזה של מדינה. המדינות הללו מעדיפות באופן קבוע להתעלם מהאידאולוגיה המסוכנת של הרשות הפלשתינית והיא רואה בעיקרון שתי המדינות כעיקרון על שיש ליישמו באופן מידי. מצד אחד, הצליח נתניהו למנוע הקמתה של מדינה פלשתינית אך מצד שני נאלצת ישראל להתמודד עם ההשלכות של המדיניות הזאת. נוסיף לכך את העובדה שגוש המדינות הערביות הוא מלכתחילה גוש גדול שבשל אינטרסים מובנים נאלצות מדינות המערב להצביע יחד איתו וכך אנו מקבלים נוסחה מאוד מורכבת לפתור.
ובכל זאת, דומה כי ראש הממשלה מפלס לאט לאט את ישראל למקום טוב יותר מבעבר ויש להניח שהמצב ישתנה בעתיד לטובה. כך למשל, מספר מדינות שינו את אופן הצבעתן לטובת ישראל במספר הצבעות קריטיות. הממשל האמריקאי של טראמפ שהחל לכהן ב – 2017 הוא ממשל פרו ישראלי מובהק ושגרירת ארצות הברית באו”ם ניקי היילי היא בעצם כוח המגן החדש של ישראל. עוד הרבה לפני כן, נבחר לראשונה דני דנון, שגריר ישראל באו”ם, לעמוד בראש הוועדה המשפטית של האו”ם ברוב של 109 מתוך 193 המדינות החברות באו”ם. דבר שלא קרה לפני כן מעולם.
לסיכום, לא יהיה זה מופרך לומר שבמבחן האמפירי מצבנו המדיני מעולם לא היה טוב יותר. זה לא אומר שהדבר לא עלול להשתנות לרעה אך במבחן הזמן יש להניח שהמצב רק ילך וישתפר. זה כמובן יצריך מאתנו לדבוק בעקרונות שקבע ראש הממשלה : להיות מצוינים, יצירתיים, להאמין בעצמנו וללכת נגד הזרם. מכל מקום, המציאות מראה שיאיר לפיד, בדיוק כמו חלקים ניכרים מהתקשורת הישראלית, חיים במציאות מדומיינת והם יכולים להאשים רק את עצמם במה שהם מאשימים את ראש הממשלה : בניתוק. העובדות מאששות את ההנחה הזאת.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
