שוב צה”ל פעל ברצועה, ושוב הוא עשה את זה, ושוב התגובות הכאילו נדהמות, ושוב אותן קריאות, ממש כמו בפעם שעברה, או בפעם שעברה שעברה, או כשהיא גם עשתה את זה כמה וכמה פעמים, או כשהשותף שלה למפלגה עשה את זה בכנסת הקודמת וברח לחו”ל.
כשעזמי בשארה מסר ידיעות לחזבאללה וברח לחו”ל זה לא תפס אף אחד בהפתעה. גם כשחנין זועבי הפליגה במרמרה, או נפגשה עם נציגי החמאס בעזה או הביעה תמיכה בהשמדת מדינת ישראל שוב ושוב ושוב. וגם הנאמנויות של אחמד טיבי אינן מוטלות בספק- הוא נאמן לאויב. הוא הוכיח זאת כשבתפקידו הקודם היה יועצו האישי של רוצח ההמונים יאסר ערפאת. הוא הוכיח זאת שוב לפני מספר שבועות כששיבח את ערך האסתשהאד (ההפיכה לשהיד על קידוש אללה ורצח יהודים) והוא הוכיח זאת פעם נוספת כשכתב בדף הפייסבוק שלו “قوية يا غزة..صامدة يا غزة..” (עזה, את חזקה. עזה, את עומדת איתן).
ובכל זאת, בכל פעם מחדש, בשם הפוליטיקלי קורקט, אנחנו מעמידים פני נדהמים. ושוב אנחנו שולפים את אותם תירוצים. אנחנו לא מסוגלים לתפוס שח”כ מח”כינו, בשר מבשרינו, מביע הזדהות ותמיכה עם אויב שרוצה לראות את גופותינו המבותרות מהדרות את הרחובות. זה הרי בלתי נתפס שמי שנבחר להנהיג את המדינה בכנסת ישראל הוא גם מי שמנסה להשמיד אותה. והרי, הוא/היא אמנם ערבי/ה, אבל זה לא אומר שהם כולם רעים. והם בטח לא אמרו את מה שאמרו שהם אמרו. זה בטח היה משהו אחר. הוא לא התכוון לשהידים שהורגים יהודים, רק שהידים שמתו על קידוש אללה (יש הבדל?). היא אמנם הייתה במרמרה, אבל אולי היא לא ידעה מה הולך להיות ואולי היא לא השתתפה ואולי ואולי. ואולי הוא לא באמת מסר ידיעות לחזבאללה, אולי הם סתם קרובי משפחה שלו והוא נסע לאכול איתם חומוס ברובע דאחיה בביירות.
שלא תבינו אותי לא נכון, מטרת הפוסט הזה היא ממש לא להכפיש את כל הציבור הערבי-ישראלי. חלקים גדולים מהציבור הזה הם נאמנים למדינה. אוכלוסיות מסוימות אף משרתות בצה”ל.
אבל הגיע הזמן שנתעורר ונבין שהערבים שחיים באום אל-פחם והערבים שחיים בדיר אלאסד והערבים שחיים באבו דיס והערבים שחיים בג’נין ורמאללה ועזה הם אותם ערבים. שני דברים בלבד מפרידים ביניהם- אזרחות ישראלית והקו הירוק. ולכן כשבעזה התותחים רועמים, הסטודנטים הערבים באוניברסיטה העברית בירושלים נוהגים להפגין בעד הצד השני, לרוב תוך כדי שריפת צמיגים. באקדמיה כבר מזמן עברו לקרוא לכל הערבים שממערב לירדן פלסטינים (שם די מגוחך, במיוחד לאור העובדה שהם אפילו לא מסוגלים לבטא אותו בפ’ דגושה, אבל זה כבר נושא לדיון אחר).
במשך תקופה יותר מדי ארוכה מדינת ישראל נרדמה בשמירה. בשם הפוליטיקלי קורקט, הרב-תרבותיות והרצון להתחנף לציבור הערבי על מנת שייטמע בתוכנו, התעלמנו מכך שהוא ממש לא נטמע. התעלמנו מכך שחלק גדול מהציבור הערבי מזדהה ואף משתף פעולה עם האויב, התעלמנו מכך שרמת הפשיעה במגזר הערבי היא הגבוהה ביותר במדינה, התעלמנו מכך שבמגזר הערבי יש תאונות דרכים הרבה מעבר למשקלם הפרופורציונלי באוכלוסיה (מי שלא מאמין לי, מוזמן להקשיב לגלגלצ ביום ראשון בשעה 13:00 כשמקריאים את שמות ההרוגים בתאונות הדרכים באותו שבוע), התעלמנו מכך שברשויות המקומיות הערביות השחיתות גואה, התעלמנו מכך שבכפרים ערביים נשים ערביות מקבלות הבטחת הכנסה בתואנה ש’הבעל לא מרשה לי לעבוד מחוץ לכפר’ והרי אין עבודה בכפר, והתעלמנו מכך שבכנסת ישראל יושבים נציגים מוצהרים של הרשות הפלסטינית והחמאס שכל מטרתם היא לסיים סופית את הפרוייקט הציוני.
לערבים בישראל מגיעים אותם זכויות המגיעות לכל אזרח במדינה- אבל – החובה לציית לחוק והשוויון בפני החוק חלים עליהם גם כן ואת זה שכחנו. לא יכול להיות שנתעלם מעבירות של אלימות, של רצח על רקע כבוד המשפחה, של ידויי אבנים, של נסיונות לינץ’ בסטודנטים שתעו בדרכם להר הצופים ונכנסו לעיסאוויה, של הטרדות מיניות סביב אותה אוניברסיטה, של כמעט-רצח של שני חיילים בחיפה או של בגידה וסיוע לאויב על ידי חברי כנסת, בין אם מדובר בהתעלמות על רקע ‘רב-תרבותיות’, בין אם התעלמות על רקע ‘זה ערבים, ככה זה אצלם’ שזה עוד יותר חמור, או הכי חמור על רקע אוזלת ידם של רשויות החוק.
כל איש חינוך יודע, שכשתלמיד עושה משהו לא בסדר והמערכת לא מגיבה, הוא ימשיך לעשות את זה. על העקרון הזה בנויה כל מערכת שלטונית, על פי הובס. המטרה של השלטון היא להציב סנקציות בפני מי שיפגע באחר. הסנקציות שהשלטון מסוגל להטיל צריכות להיות מספיק חמורות, כדי שפשוט לא ישתלם לעבור את העבירה. בלי זה תשרור אנרכיה.
קיימות היום גישות שונות לגבי היחס של המדינה למיעוט הערבי בישראל. הגישה שבה נוקטים המרכז והשמאל מבקשת לנתק מגע כמה שיותר. זו הגישה שהקימה את גדר ההפרדה וזו גם הגישה שמבקשת להיפרד מאוכלוסיית הרשות הפלסטינית ויפה שעה אחת קודם, מטעמים דמוגרפיים ולא גזעניים, כמובן. גם חלקים בימין אימצו את הגישה הזו, למשל, הרעיון המוזר של ישראל ביתנו למסור את אום אל-פחם לרש”פ במסגרת חילופי שטחים. זוהי גישה של הטמנת הראש בחול ואיננה מתמודדת עם מציאות מורכבת- אנחנו נהיה פה, הם יהיו שם והכל יהיה בסדר ואין צורך ללמוד לדבר ערבית.
הגישה שאני מציע היא גישה הפוכה- היא מקבלת את העובדה שהערבים אזרחי ישראל הם פה להישאר, ולכן עלינו להתייחס אליהם כאל אזרחים רגילים. מצד אחד, יש להשקיע באוכלוסיה זו בדיוק כפי שאנו משקיעים באוכלוסיות אחרות- בחינוך, ברווחה, בבריאות, בתעסוקה, בתשתיות. מצד שני- מערכת הציפיות מהאוכלוסיה צריכה להיות זהה. אנו מצפים מכל אזרח להיות אזרח נורמטיבי, שומר חוק ולא אלים, ללא קשר למוצאו.
ובאשר לטיבי, זועבי וחבריהם, יואילו נא להיות אזרחים נאמנים למדינה, לשמור חוק, לא לתמוך בטרור. אם זה קשה להם, שייצאו נא בחוץ, או ייכנסו בפנים לכלא. אין באמצע.
***
ואם כבר דיברנו על עזה- כבר יומיים מדברים בלי הרף בתקשורת על שקט שהופר על ידי ירי רקטות. מישהו שם לב שהיה פה שקט? מתי היה שקט? בין אזעקת צבע אדום אחת לשנייה? או שיש שקט מוחלט, או שיש לחימה. גם כאן, אין באמצע.
שבת שלום!
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
