מה מסתתר מאחורי הסכם נתניהו-הרצוג?
לאחרונה רוחשות שמועות על צירוף מפלגת המחנה הציוני לממשלת נתניהו. ביבי ובוז’י מכחישים שקיימו לאחרונה מגעים בנושא זה, וכנראה הם דוברים אמת. כי לפי מקורות יודעי דבר הם סגרו הסכם כבר לפני כחצי שנה, רק לא ביצעו אותו עדיין.
במבט ראשון ושטחי אין הגיון בשותפות של הליכוד עם המחנה הציוני. במחשבה שניה נראה שמתחת לפני השטח מסתתר דבר גדול, אולי אפילו מאיים על עקרונות הליכוד. המהלך הפוליטי הזה נראה תמוה ומוזר בעיני כל ליכודניק. הרי לנתניהו יש קואליציה יציבה, אז לאיזה צורך הוא זקוק עכשיו לבוז’י ולמפלגתו? ובכלל, מהם הבסיס והאלמנטים המשותפים שלאורם יכולים ללכת יחדיו ראשי הליכוד וראשי מפלגת המחנה הציוני?
שאלות אלה ניתן להסביר באמצעות תרחיש גדול והיסטורי שכנראה מתבשל בסתר בחדרי המגעים בין נתניהו לבוז’י.
ובכן, אחרי עשר שנים בראשות המדינה מעונין כל מדינאי ותיק כמו נתניהו להטביע חותם אישי גם בהיסטוריה. בן גוריון הקים את המדינה, לוי אשכול ניהל את מלחמת ששת הימים, מנחם בגין עשה שלום עם מצרים וסיפח את הגולן, יצחק רבין עשה שלום עם ירדן. אבל מה עשו ראשי הממשלה משה שרת, גולדה מאיר, יצחק שמיר, אהוד אולמרט, אהוד ברק ובנימין נתניהו? מה ייכתב ליד שמם בספרי ההיסטוריה? שאלות כאלה מזמזמות גם בראשיהם של בניו של ההיסטוריון הדגול פרופסור בנציון נתניהו ז”ל.
ברור שלמהלכים היסטוריים בהוויה הלאומית -כמו מלחמה ושלום- נדרשת הסכמה לאומית. למשל, 105 ח”כים הצביעו בעד חוזה השלום עם ירדן, ו87 ח”כים הצביעו בעד הסכמי השלום עם מצרים. לעומתם, בעד הסכמי אוסלו הצביעו רק כמחצית מהח”כים, ולכן הם קרסו בגלל העדר לגיטימיות ציבורית רחבה, ולא רק בגלל הפרות מהצד הפלסטיני.
גם ממשלתנו הנוכחית נשענת על רוב דחוק של ח”כים, ולפיכך כיום אין לנתניהו לגיטימיות ליזום מדיניות ארוכת טווח בנושאים מרכזיים. אבל אם תהיה לנתניהו קואליציה גדולה, כמו ממשלות האחדות הלאומית שקמו ב1984 וב1988 שנשענו על יותר מ90 ח”כים, אז הוא ירגיש חופשי ליזום מתווה היסטורי. כדי להגיע לתמיכה של כתשעים ח”כים חסרים כיום לנתניהו עוד 24 ח”כים, וזה בדיוק מה שיכולה מפלגת המחנה הציוני לספק לו.
המהלכים המדיניים ארוכי הטווח העומדים על הפרק כיום הם סיפוח אזורים ביו”ש (כמו חוק הגולן), או פינוי התנחלויות וגירוש יהודים (כמו חוק ההתנתקות). לא קשה להעריך שבוז’י ומפלגתו יצטרפו למהלך גדול שיכונה “תהליך שלום”. תמיכת כ90 ח”כים צפויה במהלך מדיני שכזה. אומנם תהיה התנגדות של ח”כים אחדים מהליכוד, מהבית היהודי ומישראל ביתנו, אבל הצבעותיהם יתקזזו ע”י מפלגת מרץ והח”כים ערבים.
ידוע שנתניהו ובוז’י ואנשיהם הקדישו בשנה האחרונה עשרות (אולי מאות) שעות לפגישות. במהלכן הגיעו להסכמות על קווי היסוד של ממשלת האחדות הלאומית שהם מתכוונים להנהיג יחדיו. למרות חשאיות המגעים, ישנן הדלפות ושמועות על מה שהתרחש בחדרי חדרים, ולפיהן הולכת ומצטיירת לעינינו תמונה מדאיגה.
נודע לי שהסכמות אלה נוסחו בשני מסמכים. האחד הצהרתי שעדיין לא פורסם ברבים, ועוסק בעניינים פרטניים של חלוקת תיקים וג’ובים וסמכויות. בנוסף לו מסמך סודי שעוסק בנושאים בינלאומיים מהותיים, שלא נועד לפרסום. את המסמך הסודי ניסחו עו”ד יצחק מולכו ותא”ל מייק הרצוג, אח של בוז’י. ידיד שלי שנחשף לאחת הטיוטות אומר שבהכנת המסמכים המדיניים היו מעורבים גם טוני בלייר מבריטניה, והנשיא המצרי עבד אל-פאתח א-סיסי.
מיד נשאלת האלה מה הם מתערבים בענין פוליטי-פנימי של ישראל? ובכן, התשובה המתבקשת היא שזה לא ענין פנימי, אלא בינלאומי.
לפי מקורותיי, נקבעה תוכנית שתחילה יחתמו נתניהו והרצוג על המסמך המוסכם. אח”כ יצאו יחדיו למצרים לפגישה עם א-סיסי ובלייר, ושם יכריזו על חידוש המחויבות הישראלית לשתי מדינות, ברוח היוזמה הסעודית. בקהיר יכריזו נתניהו הרצוג וא-סיסי על התנעה מחודשת של תהליך השלום, על ידי הקמת ועידה בינלאומית שאליה יוזמנו 6 מדינות: סעודיה, ירדן, האמירויות, מצרים, וכמובן גם ישראל והפלסטינים. ועידה זו תהיה בנוכחות ארצות הברית והאיחוד האירופי, או אף בהשתתפותם.
התוכנית המדינית הזו סוכמה כבר בחודשי החורף בשנה שעברה, אבל נעצרה במאי 2016 והוקפאה בגלל פרסומים על חשדות לפלילים של בוז’י הרצוג. הנשיא א-סיסי שלא ידע על פרשת הרצוג החדשה, נשא נאום שבו הזמין את הרצוג ונתניהו למצרים. כעת אנחנו מבינים שנאום זה היה חלק מהתוכנית שנגנזה יום לפני כן, ומתחדשת בימים אלה.
התקשורת עוסקת השבוע בעיקר ב8 תיקים מיניסטריאליים שסוכם שיועברו למפלגת המחנה הציוני. אבל זה רק קצה הקרחון שמעל לפני המים. לפי מקורותיי, הסכמי נתניהו-הרצוג כוללים גם נקודות אלה:
- התנחלויות- הרצוג קיבל זכות וטו בכל הקשור להתנחלויות. זכות וטו זו כוללת הכרזה על אדמות מדינה, הפקדת תוכניות בניה, ותשובות המדינה לבג”ץ. למעשה, נתניהו שוב התקפל, ונכנע לכל דרישות בוז’י, חוץ מהדרישה לזכות וטו על ישובים שטרם הוסדר מעמדם.
- החטיבה להתיישבות- תיק החקלאות יינתן למפלגת המחנה הציוני, והחטיבה להתיישבות תעבור ממשרד החקלאות למשרד רה”מ.
- חילופי שטחים- הוכנה הסדרה עלומה של חילופי שטחים ביהודה ושומרון. בדיון בפורום בטחוני דיווח נתניהו על חלק מההבנות עם הרצוג בענין גושי התנחלויות, ובסיומו הפתיע את הנוכחים באומרו “הפתרון האמיתי הוא חילופי שטחים עם ערביי ישראל”. (כנראה ברוח ‘תוכנית ליברמן’, שאיננו צד להבנות).
- ירושלים- בנושא מעמד ירושלים אמר נתניהו “בירושלים יש באמת רק בעיה אחת- האגן הקדוש”. מכלל ‘הן’ אתה שומע ‘לאו’: בעיני נתניהו השכונות הערביות במזרח ירושלים אינן בעיה. כנראה שכבר ויתר עליהן. הייתכן שביבי יחלק את ירושלים?…
“לא יתכן!” מגיב כל ליכודניק ששיתפתי אותו בהדלפות מההסכם. “לא יכול להיות שביבי יעשה דברים כאלה נגד האידיאולוגיה שלנו, וגם יפעל בניגוד למצע ולחוקת הליכוד”.
האומנם?!
גם נאום בר-אילן וההכרזת נתניהו על “שתי מדינות לשני עמים” מנוגדים לערכי הליכוד. הוא כבר פעל בעבר בגישה הפוכה לאידיאולוגיה שלנו שלמענה בחרנו בו.
שנית, כידוע לפני כשלוש שנים נתניהו ניהל שיחות עם ג’ון קרי, שבסופן נכנע לדרישותיו שעיקרן ויתורים מפליגים לפלסטינים ופגיעה אנושה במפעל ההתיישבות ביו”ש. ברגע האחרון סירב נתניהו מלחתום על ההסכם הנורא ההוא, בגלל שצפה התנגדות רבתי בליכוד. ואז ג’ון קרי כעס, ובתסכולו נשא את נאום ה”פוף!”, שעורר תרעומת בישראל. רק כעבור חודשים אחדים בשנת 2013 דלפו פרטי אותו הסכם, ואז נודע עד כמה הרחיק לכת נתניהו בנטישת ערכי הליכוד. לאור זאת לא נתפלא שעכשיו עם הצטרפות המחנה הציוני לקואליציה יבשילו אותן הבנות של נתניהו וקרי.
החורף מתקרב, ומתחילות לנשוב גם רוחות סערה מדיניות. אני חש צינה מקפיאה מההסכם הסודי של נתניהו ובוז’י.
חברים, התעוררו!!!
הכותב חבר במועצת הביטחון לישראל
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
