16.2 C
תל אביב
22 בנובמבר 2024
ליכודניק
דעות

הצונאמי של ספטמבר- מה אנחנו בעצם רוצים להגיד?

וכמה מילים על תג מחיר

אין צורך להכביר במילים על עד כמה הצונאמי של מחר הוא לא צונאמי, מקסימום הקצף של גלים בשפל, כבר כתבו על זה רבים וטובים ממני כמעט כל יום בשבוע האחרון ב”ישראל היום” ובמקומות אחרים.

לקראת ההצבעה באו”ם עובדים כל זרועות ההסברה הישראלית בניסיון להסביר את עמדתה של ישראל. נראה שכמו בקמפיין פרסומי טוב, הוחלט על מסר אחד קצר שאותו ינסו לפמפם טובי הדוברים לעולם העוין. המסר הזה נשמע בדבריו של שגריר ישראל בארה”ב, מייקל אורן, בראיון נחמד שנתן לCNN, ולפיו, הבעיה שיש לנו עם הפנייה הפלסטינית לאו”ם היא שמדובר בשבירה של מסגרת המשא ומתן, ושמדינה פלסטינית אמורה לקום באמצעות משא ומתן ולא באופן חד צדדי.

זהו מסר חשוב, אבל יש לי איתו בעייה. הצופה מבחוץ, שלא כל כך מבין על מה כל המהומה פה במזרח התיכון עלול לחשוב שכל מה שמפריע לנו זה השבירה של המסגרת של המשא ומתן (שהרי, אנחנו ידועים כעם קפדן ופדנט, שעושה הכל לפי הספר. עם הספר, נו…), ואילו כולנו מסכימים שבסופו של תהליך שלום מסתורי, נמסור בשמחה ובששון את יהודה ושומרון לפלסטינים, והם יוכלו להקים עליהם את מדינתם, עם או בלי ירושלים כבירה. הצופה מבחוץ עכשיו מבולבל, אז בעצם למה לא לסיים עם המשא ומתן כבר עכשיו, לתת להם להכריז על המדינה שלהם ולגמור עם זה?

הצופה מבחוץ מבולבל ובצדק, כי בין כל ההסברה על חשיבות התהליך ועל שמירה על בטחון ישראל וכל הקשקשת שאנחנו מפיצים לעולם כדי להסביר להם למה אנחנו צודקים והם טועים, יש דבר אחד שאנחנו מפחדים להגיד בקול רם, גם לעולם, ורוב הזמן גם לעצמנו בויכוחים הפנימיים שלנו בין שמאל לימין- שיש לעם היהודי זכויות על יהודה ושומרון. אנחנו לא צריכים לתרץ את עצמנו ביכולת לשמור על הבטחון או בכך שהתהליך לא בוצע בצורה נכונה. אנחנו נמצאים ביהודה ושומרון כי זה הבית שלנו. גם בסרטונים היפים של סגן שר החוץ דני איילון, מוזכרים כל מיני מספרים באחוזים- 77% משטח פלשתינה שהובטחו על ידי חבר הלאומים ליהודים נמסרו לממלכת ירדן (למתקשים במתמטיקה -נשארו 23%), אחוז כלשהו מה23% שנשארו הם יהודה ושומרון שאותם דורשים הפלסטינים (שזה לא שווה פלשתינים, שהם בעצם אנחנו), אבל המספר שבולט בהיעדרו, הוא ששטחי יהודה ושומרון מהווים קרוב מאוד ל100% מממלכת יהודה ההיסטורית. אם זה לא שלנו, אז מה כן?

אני לא מתיימר לנהל את מדינת ישראל (בינתיים, בכל אופן), ויכול להיות שיום יבוא וחלקים מיהודה ושומרון יעברו לידי מדינה פלסטינית, אבל אני מציע לראש הממשלה בנימין נתניהו להתייצב בפני שגרירי העולם באו”ם מחר, ולהגיד בלי בושה- השטח הזה הוא שלנו- לא בגלל שעוד לא ויתרנו עליו במשא ומתן, אלא בגלל שזו המולדת ההיסטורית שלנו.

מפת ישראל בתקופת אליהו הנביא- לינק לאתר ממנו נלקחה המפה


ומעניין לעניין באותו עניין- השבוע התלהט הדיון בנושא פעולות “תג מחיר”. הגיע לידי גם הבלוג הזה, שנכתב ע”י חייל מילואים ובו הוא מתאר עולם שבו צעירים יהודים מיישובים יהודים מתעללים על בסיס יומי בחיילי צה”ל. נתעלם רגע מכך שהבחור מגזים בכך שהוא מכנה את מבצעי הפעולות ‘מחבלים’, שכן אי אפשר להשוות בין רוצחי משפחת פוגל לבין נערים שמרססים כתובות נאצה, או אפילו אנשים שמחבלים במערכת הבלמים של ג’יפ צבאי (או אולי בעצם מי שמבצע ‘חבלה’ הוא מחבל, ואילו מי שרוצח תינוקות בדם קר ראוי למילה קשה יותר?). אבל המעשים שמתוארים כאן הם חמורים (בשורוק, לא בחולם).

יותר משהם מהווים עבירה פלילית, הם מהווים הידרדרות מוסרית ופגיעה ערכית בהתיישבות שעליה הצעירים האלה חושבים שהם מגנים. ייתכן שזהו תוצר של ההתנתקות התודעתית שחלק גדול מהציונות הדתית עשתה מכלל העם. כשמסתגרים בתוך יישובים שבהם אין חילוניים ואין שמאלנים וגם אין מגע עם העולם שמחוץ לבועה הגבעתית, זה לא צריך להפתיע אותנו שהנערים האלה מתחילים לראות בחיילי צה”ל ובכלל העם כאויב שאפשר ללסטם אותו, ובכלל כמושא לפעולות נקמה.

המעשים שמתוארים כאן צריכים להדליק נורה אדומה אצל ראשי הציבור הדתי-לאומי, ועליהם להוקיע ולהקיא את הנערים האלה ואת המעשים האלה. זו לא דרכנו, זו לא תורתנו, זו לא אומנותנו, זו לא אמונתנו.

ואין במעשים האלה כהוא-זה כדי להפחית מזכותנו על יהודה ושומרון.



אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר

אולי גם זה יעניין אותך

עוצמת תושבי הדרום היא הניצחון האמיתי

אריק זיו ויזר

ההפתעה של סער לנתניהו

עינר אביב

גם הנכים צריכים ליהנות מהדרך.

אריק זיו ויזר

פרשת נצבים- דע לפני מי אתה עומד למשפט

אלי כהן

אמיר אוחנה – שר לביטחון פנים הבא!

דניאל נחמיה

“הסחר הסודי”

מנדי ספדי
דילוג לתוכן