בן יניב הצעיר בניתוח על היחסים בין ראש הממשלה לבין הח”כים הצעירים של התנועה. המסקנות עלולות להפתיע
בתשעת החודשים האחרונים, מאז שהתחילו השיחות בין הישראלים לפלסטינים אנו עדים למתיחות רבה בין ראש הממשלה ויו”ר הליכוד, בנימין נתניהו, לבין סגני השרים וחברי הכנסת הצעירים של התנועה. לכל התפתחות בשיחות ישר פונה התקשורת לתגובות משר הכלכלה וחבריו והן לנציגי “הימין בליכוד” כפי שהם נקראים על ידה. אם אלו הם חוטובלי ודנון ואם אלו לווין ואקוניס. כאשר פונים אל קבוצה זו מציגים אותם כאילו הם מייצגים זרם אחד בתנועה, למרות שלפי דעתי, המצב בשטח הינו שהם מייצגים את כל זרמי התנועה גם יחד. אומרים כי הם מתנגדים לנתניהו ולעמדותיו, אך המצב האמיתי הוא שהם מייצגים נאמנה את עמדותיו והשקפותיו של ראש הממשלה כפי שהוא בעצמו ביטא אותן במשך 20 השנים האחרונות. במאמר הקרוב אנסה להציג את הרקע ההיסטורי והאידיאולוגי, כפי שאני רואה, לעלייתם של נציגי ליכוד בעלי השקפה ימנית, עלייה של דעות שעמן אני מסכים באופן נלהב.
שני האירועים שהשפיעו באופן קרדינלי על כניסתם של הנציגים הצעירים היום בליכוד, היו האירועים שהשפיעו על כל החברה הישראלית, והם “הסכמי אוסלו”, ומדיניות ממשלת רבין השנייה, ו”ההתנתקות” בקיץ 2005 מגוש קטיף וצפון השומרון בהנהגתו של יו”ר הליכוד אריאל שרון. המאורעות הללו שהתרחשו ב-20 השנים האחרונות נגעו בנקודות הכי רגישות לכל ישראלי בכלל, ואיש ימין בפרט וחרטו בהם צלקות שעדין לא הגלידו.
הח”כים הצעירים ברובם ילידי שנות ה-70, שצפו עוד בהיותם ילדים גם בהסכם השלום עם מצרים, היציאה מסיני, וגם בהתפתחות ההתיישבות ביהודה ושומרון בימי “ממשלת המהפך”. חלקם, היו פעילים עוד מהיותם נערים, בעולם הפוליטי, בתנועות נוער שונות, כתבו בעיתונאי הנוער ואף היו חברים כבר בליכוד או בנגזרותיו מימין, דוגמת מפלגת “התחייה” . בשנות ה-90, לאחר האינתיפאדה הראשונה, ולאחר מכן הפיגועים הנוראים שהתרחשו באותם הימים עיצבו ועוררו את מחשבתם המדינית. מאמרו של ז’בוטינסקי – “קיר הברזל” – נחשב לאבן נטבח עבור אלו שגדלו בתנועה ועבור אלו שהצטרפו אליה לאחר מכן. בנימין נתניהו, אז יו”ר האופוזיציה וממובילי המחאה כנגד הסכמי אוסלו, סחף אותם אל עבר עמדותיהם הבלתי מתפשרות בדבר ארץ ישראל השלמה, ירושלים מאוחדת וחיזוק ההתיישבות בהרי יהודה ושומרון ובחבל עזה. כאשר נתניהו עמד על המרפסת בכיכר ציון וכאשר עמד בראש ההפגנה בצומת רעננה הם היו חלק מאותה רוח אידיאולוגית שביטאה באופן נחרץ וללא חשש התנגדות גורפת לכל וויתור והתרפסות בפני הפלסטינים.
השלב הבא, התרחש כאשר קבוצת הצעירים היו בתחילת שנות ה-30 לחייהם בעת האינתיפאדה השנייה, והוא ההתנתקות. באותה עת רובם היו עסוקים או בעשייה פוליטית בתוך הכנסת ובמסדרונות הממשלה או בפעילות אקטיבית בתוך מוסדות המפלגה ומרכז הליכוד. בשנים אלו הגיע הליכוד בראשות שרון בבחירות 2003 ל-38 מנדטים בכנסת, בפריימריז של אותן בחירות אף היו כאלו שכבר ניסו למצוא את מקומם ברשימה אך ללא הצלחה. כאשר הכריז אריאל שרון על “הגיע הרגע להתנתקות מהפלסטינים”, החלו אותם צעירים, בפעילות הסברתית/ מפלגתית מסיבית ומקיפה בתוך מרכז הליכוד, הם שיתפו פעולה עם “המורדים” שישבו בכנסת, שבחלקם היו קרובים לגילם, ויחד עם פעילים נוספים הן ממרכז המפלגה והן מסניפים התנועה, הובילו את ההתנגדות הפנימית לתוכניותיו של אריאל שרון וחבריו. בנימין נתניהו באותה העת לא התנגד באופן אקטיבי אך תמך בשקט במתנגדי שרון ובאופן פומבי ביטא את התנגדותו רק בחודשים האחרונים לפני ההתנתקות.
ההתנתקות הובילה לסערה ,לאי-יציבות ואף לשבר בתוך המפלגה שהובילה בסופו של דבר לניתוק בין “המתונים” כביכול, ל”קיצוניים” כביכול. אותם מתונים, נחשבו בחלקם “לדור הצעיר” בימי ממשלות בגין ושמיר שהיו צריכים לשמור על אותה מורשת לאומית, אך הם טענו כי מה שהם עושים זה בדיוק מה שבגין היה עושה, ובהמשך לכך פרשו מן הליכוד והקימו את הכישלון בשם “קדימה”. הפורשים לקחו עימם חברים רבים מן הליכוד, כאשר ניסו לצבוע עצמם בצבעי מרכז-ימין מה שהתברר אחר כך כצבעי שמאל בוהק. בשלבים הראשונים לאחר הקמת קדימה, הליכוד נשאר מוכה וחבול בראשות נתניהו כאשר בבחירות 2006 כידוע קיבל הליכוד רק 12 מנדטים ונתניהו הפך ליו”ר האופוזיציה. שלוש השנים מאותן בחירות ועד בחירות 2009, שימשו עבור אותם צעירים זמן להיבנות ולהיערך לקראת היבחרותם לרשימת המפלגה. הם כבר היו בעלי ניסיון, והכירו רבים מאנשי התנועה. כאשר חלק מן הוותיקים עזבו, התפנה להם ולעמדותיהם מקום בציבוריות הישראלית נוכח כישלון ההתנתקות, מלחמה אחת בצפון ומבצע אחד בדרום, ובנוסף כישלון השיחות בין אולמרט ואבו-מאזן. באותו הזמן, החלו גם רבים מהציונות הדתית להצטרף אל תוך התנועה הלאומית, דבר ששימש להם בסיס אלקטוראלי אוהד .
השקפת עולמם הלאומית, הינה השקפת העולם הבסיסית של הליכוד והמחנה הלאומי כולו. כאשר יש כאלו האומרים כי “הליכוד של היום, הוא הליכוד של פעם”, אני מציע להם שיקראו מחדש את העיתונים של שנות ה-90 ושל תחילת שנות ה-2000. נציגי הליכוד הצעירים מתבטאים ופועלים בדיוק לפי רוח הגותם של ז’בוטינסקי ובגין, ביטויים כמו: ” אף שעל “, “כולה שלי”, ו”עוד ייבנו עוד הרבה אלוני מורה” הם הליכוד האמיתי, כי הליכוד הינו מפלגת ימין אשר מעולם לא הכירה במדינה פלסטינית. קראתי למאמר זה בשמו משום שאני מאמין כי פעולותיהם של הנציגים הצעירים נובעות מאותו מקור שממנו בא ראש הממשלה. נתניהו הוביל פעמים רבות בתוך הליכוד ומחוצה לו את ההתנגדות למשא-ומתן ולוויתורים על חלקי מולדת ואותם חברי כנסת שצפו ואף שיתפו עמו פעולה באותם הימים עושים את מה שנתניהו היה מצפה מהם לעשות אילו היה מביט מן הצד.
אינני חושב שנתניהו, מכיר במדינה פלסטינית ושהוא בכלל לא נמצא בכיוון של התפלגות מן הליכוד.הדברים שאמר לפני קצת יותר מעשר שנים בנאום שנקרא “האזרח המודאג” תקפים גם להיום ומייצגים את עמדותיו של יו”ר הליכוד בצורה הברורה ביותר:
“כן למדינה פלסטינית, פירושו לא למדינה היהודית. וכן למדינה היהודית פירושו לא למדינה הפלסטינית” .
נתניהו הוא בן המפלגה הרוויזיוניסטית וממנהיגי המחנה הלאומי לדורותיו. השיחות המתקיימות היום בין ישראל לרשות אינם אלא מצג שווא שנועד להרגיע את הלחץ המגיע מכיוון הממשל האנטי-ישראלי של אובמה. אם אכן, השיחות ימשיכו לעוד שנה, וישראל תמשיך להציג את עמדותיה הבלתי מתפשרות יוכיח נתניהו עד כמה הוא עמוק בתוך הימין הישראלי ומייצג את עמדות ישראל בצורה מובהקת. אם לא, ונראה כי נתניהו עובר מפנה אידיאולוגי אז כנראה תעמוד התנועה הלאומית שוב בפני צומת דרכים. בדיוק כפי שעמדה לפני עשר שנים.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
