14 C
תל אביב
8 בדצמבר 2019
ליכודניק
זוכרים את בגין

צוואת מנחם בגין – 20 שנה למותו

יוסי אחימאיר במאמר מיוחד לרגל 20 שנה למותו של מנחם בגין

 

הספר "יהודים מפורסמים" (בתורה, במדע, במדיניות ובאמנות) ראה אור ב-1954 בהוצאת שמואל זימזון (היתה פעם הוצאה כזו בתל-אביב). פעם, כאשר לבר-מצוות העניקו שי לא צ'ק כי אם – ספר, או ספרים, גם אני זכיתי לקבל לבר-מצווה שלי ספרים רבים עם הקדשות. הספר "יהודים מפורסמים", בעריכת שלמה סקולסקי, הוא אחד מהם, ומונח אפוא על המדף בספרייתי כבר 56 שנה. הוא נושא בשערו את ההקדשה בכתב ידו של יהודי מפורסם מאוד:  "ליוסף דב אחימאיר מוקדש ספר זה להיכנסו לעול מצוות, באהבה – מ. בגין".

באותו זמן היה מנחם בגין פחות מפורסם. "רק" ראש האופוזיציה, התקיף, היעיל, הלוחמני, ו"רק" בעל התואר מפקדו האחרון של האצ"ל. יעברו עוד 21 שנה עד שיהיה לראש הממשלה הראשון מן המחנה הלאומי. במאי 1977 נהפכה ישראל לדמוקרטיה אמיתית.

בבר-מצווה שלי התחיל אפוא הקשר האישי שלי עם מנחם בגין, אשר הלך לעולמו לפני 20 שנה, תשע שנים לאחר שאמר "איני יכול עוד" ועזב לבלי שוב את משרד ראש הממשלה.

היו לי עמו עוד נקודות מגע רבות, אבל אספר רק על שתיים. הראשונה כמובן היא מהפך ה-17 במאי 1977, שהחל את שלטונו של מנחם בגין.

הייתי במוצאי אותו יום היסטורי עורך החדשות בעיתון "מעריב", אשר עמודו הראשון נסגר עם בוקר. "מה יהיה על המדינה?" – ניבטו אלי בדאגת-אמת מבטי החברים לדסק-החדשות, לאחר שבאה בשורת המהפך המהממת מפי חיים יבין.

הם לא יכלו לעכל את מכת השינוי הדמוקרטי – זו הפעם הראשונה בתולדות המדינה, ואם תרצו – גם היישוב, המדינה-שבדרך.

עם בוקר, גיליון "מעריב" בידי, עיני טרוטות, שערי פרוע, חשתי ל"מצודת זאב", לראות מקרוב את ההתרחשות הפוליטית ההיסטורית, שמצאה ביטוייה בכותרות הראשונות של עיתוני אותו בוקר.  באתי מלווה בחברי שמוליק רחמני, צלם "מעריב". בקומה 14 הוא הנציח את בגין מחבק אותי ואומר לי בחום: "עשינו זאת, יוסי, מה חבל שאביך לא זכה"…

שימו לב לנימוס ה"פולני": "עשינו זאת…". ושימו לב לרגישות: מה חבל שאביך, שהלך לעולמו 15 שנה קודם לכן, לא זכה לראות בהגיע היום, שהוא לא האמין כי בוא יבוא.

לאחר פרישתו העגומה של בגין מראשות הממשלה, הצטרפתי אל צוות היועצים של מחליפו, ראש הממשלה יצחק שמיר. לשם כך, עזבתי את "מעריב", לאחר 15 שנות חברות במערכת העיתון. עוד תשע שנים חלפו עד שמנחם בגין, המסתגר מרצון בביתו מפני הציבור, הלך לעולמו. בתשע שנים אלה היתה לי משימה קבועה מטעם מערכת "מעריב" –  להכין את מאמר ההספד ("חבצלת") "למקרה של…", ולעדכנו מפעם לפעם.

המאמר הענקי, שעידכנתיו אחת לכמה חודשים, בעוד אני ממלא את תפקידי כמנהל לשכת ראש הממשלה שמיר, הופיע בראש הגיליון עם הכותרת המודיעה על מותו בתל-אביב של ראש הממשלה הששי. כעבור כמה חודשים נהפך המאמר לחוברת, על "המנהיג שהביא את השלום", בהוצאת מרכז ההסברה. זו היתה הביוגרפיה ראשונה של מנחם בגין, שיצאה לאחר מותו.

אם לחזור אחורנית אל שנות ההסתגרות של מנחם בגין בדירה ברחוב צמח 1 בירושלים, היתה לי הזכות, אחד מני מעטים, לבקרו שמה לפחות עשר פעמים. הזכות נפלה בחלקי בתוקף תפקידי כעוזרו הקרוב של ראש הממשלה שמיר. אחת לחודש, חודש וחצי, נהג שמיר לבקר את קודמו מנחם בגין, לדרוש בשלומו, ולספר לו על ענייני המדינה.

זו היתה שיחה בארבע עיניים של שני ראשי הממשלה, זה המכהן וזה שקדם לו, זה שהיה ממפקדי לח"י וזה שהיה מפקד האצ"ל, בנוכחות זוג העיניים של מנהל הלשכה של ראש הממשלה. בגין, חלוש ורך, הקפיד בפתח כל פגישה כזאת לשאול בנימוס ובכנות את המלווה של ראש הממשלה: "מה שלום אמא? – מסור לה שלום ממני".

שניהם נתנו בי, העיתונאי לשעבר, אמון מוחלט. ואכן עלי לציין, כי מעולם לא דלפו פרטים משיחות מרתקות אלה. שיחות? – לאו דוקא. המשוחח היה דוקא האיש הממעיט בדיבור, שמיר, ואילו בן שיחו, לעתים יושב בכורסה, לעתים שרוע במיטתו, ערימת ספרים מתגבהת לידה, לעתים במקטורן, לעתים בחלוק בית, רק מאזין ברוב קשב, ומפעם לפעם מעיר או אומר דבר-מה, ובלבד שלא יפורשו הדברים כרצון להתערב, להנחות, להכתיב.

לא היה צורך בכך. ההבנה, ההסכמה, בין שני האישים, בנושאים שעל סדר היום המדיני, היתה מוחלטת, ובמיוחד באשר לרעיון האוטונומיה לתושבים הערבים של יהודה ושמרון, ששמיר אימץ מבגין. אני זוכר בבירור אמירה אחת של מנחם בגין ליצחק שמיר: "ראש הממשלה, עשה הכל לשמור על ארץ ישראל המערבית כולה בריבונותנו".

אז הנה, כעבור עשרים שנה אני מרשה לעצמי, בכל זאת, להדליף משהו מאותן פגישות שהייתי עד ראייה ושמיעה להן. בזמן אמת כל שאמרתי לעיתונאים הסקרנים היה בנוסח: "היתה שיחה טובה, ידידותית ביותר, השניים רואים עין בעין, דיברו על נושאים שוטפים" – והכל כמובן אמת.

צוואתו של מנחם בגין, כפי שאני יכול להעיד עליה מאותן שיחות "פנימיות", היא ברורה: ירושלים השלמה והמאוחדת, יהודה ושומרון – בריבונות ישראל! מדינה פלשתינית – בשום פנים ואופן לא! לפלשתינים – אוטונומיה בכל ענייניהם הפנימיים , מלבד חוץ וביטחון!

חלפו עשרים שנה מאז הלך מנחם בגין לעולמו. השנים הנוקפות רק מיטיבות עם זכרו ומורשתו. הגם שהגיע מאוחר מדי לשלטון – (להערכתי, אילו היה בשלטון עשר שנים קודם לכן, היה מחיל מיידית את החוק הישראלי על יהודה ושומרון, ובכך שם קץ לרעיון המדינה הפלשתינית) – הצליח מנחם בגין בשנות שלטונו הלא ארוכות להטביע חותם עמוק על ההיסטוריה של המדינה, שלמענה לחם כל ימיו, במחתרת, באופוזיציה, כפרלמנטר וכראש הממשלה.

בכל התפקידים הללו הוא פעל, כדבריו , "בסגנון יהודי". ועל מדף הספרים בבית ניצבת תמונתו ועליה עוד הקדשה בכתב ידו: "ליוסי אחימאיר היקר – בידידות מ. בגין".

Related posts

נבחרי הליכוד זוכרים את בגין – ח"כ מירי רגב

אריק זיו ויזר

ריבלין חושב שנבחרי הליכוד חוטאים למורשת בגין

אלי חזן

נבחרי הליכוד זוכרים את בגין – סגן יו"ר הכנסת אופיר אקוניס

אריק זיו ויזר

לזכור את מנחם בגין

אלי חזן

נבחרי הליכוד זוכרים את בגין – השר יוסי פלד

אריק זיו ויזר

נבחרי הליכוד זוכרים את בגין – משה פייגלין

אריק זיו ויזר

השאר תגובה

דילוג לתוכן