האם “בשורה לעם הפלשתיני” תופשת מקום במרחב תודעתו של הראיס, שלאורך הקריירה הארוכה שלו עשה בעיקר לארמונו ההולך ומוקם בפאתי רמאללה
ההבטחה של אבו מאזן להטיל “פצצה” בנאומו לפני העצרת הכללית של האו”ם ואשר נסתיימה בקול ענות חלושה, מזכירה את העסקן שבא אל העשיר לבקש צדקה לעניים, אך במקום צדקה קיבל סטירת לחי מצלצלת. העסקן החליק בידו על לחיו ואמר לעשיר: טוב זה בשבילי, אך מה אתה נותן לעניים? בפרפרזה מתאימה למציאות, אבו מאזן ביקש לסטור לישראל, אבל השאלה היא מה יוצא מזה לעם הפלשתיני?
באדיבות הלחץ האמריקאי, נאלץ אבו מאזן לדחות לפי שעה את הטלת הפצצה ולגנוז את האפשרויות שבין ביטול הסכמי אוסלו ופירוק הרשות הפלסטינית. אולם, בעוד שאפשרויות אלה אינן בלתי מוגבלות, אפשר תמיד להתנחם בדברי הסתה ואשמות שווא, שלגביהם השמיים הם הגבול. בסופו של נאום, השאלה היותר חשובה היא האם מהלכיו נושאים בשורה עבור הפלשתינים, או שהם מהלך נוסף להשיב לעצמו את תשומת הלב, ועל הדרך לנגח את ישראל. זה גם המקום לשאול האם “בשורה לעם הפלשתיני” תופשת מקום במרחב תודעתו של הראיס, שלאורך הקריירה הארוכה שלו עשה בעיקר לארמונו ההולך ומוקם בפאתי רמאללה.
בנאומו, הוא הביע חשש מכך שאירועי ירושלים מוכיחים שישראל מבקשת להפוך את הסכסוך ממדיני לדתי. וכך תוך שהוא חוסך מבאי העצרת את הבטחותיו שלא לאפשר לישראלים ללכלך את הר הבית “ברגליהם המטונפות,” הוא מתעלם מההיסטוריה ומבקש לקעקע את הזיקה בין מדינת ישראל לכל מה שהוא יהודי. אבל זה לא חדש. בדברים שהוא נשא בעצרת האו”ם בספטמבר 2011, הוא אמר “באתי אליכם עכשיו מארץ הקודש, ארץ פלסטין, אדמת הנביאים, מן המקום שבו היו הנביא מוחמד וישו הנוצרי…”. קצת מביך שהמקורות היהודיים של ישו נשכחו לרגע, מצד שני גם למומחים יש תקלות.
אז בפעם הבאה שאתה שוקל פצצות, תרשה לי, אדוני הראיס, פצצה למחשבה. אולי, בכל זאת, הגיע תורה של ההכרה במדינת ישראל כמדינת העם היהודי?! ההתנגדות העקרונית שלך לעניין זה מוכרת היטב, ואפשר שיש מן הצדק בטענה שאין זה מתפקידך להגדיר אותנו. אבל אתה יודע אדוני הראיס, זהו בדיוק העניין, זה לא בשבילנו, זה בשבילכם. הכרה היסטורית בזכות העם היהודי להתקיים כאן, היא סוג של פניית פרסה בלתי נמנעת שבכוחה להניע את השאיפה לבנות ולהיבנות. פניית פרסה כזו תאתגר את כל הניצים בתוכנו ותחליף את הדיסקט אצלכם, כך שאולי תסכימו להתחייב על סיום הסכסוך. הסירוב להכיר במדינת ישראל כמדינה העם היהודי לא הוכיח שהוא משתלם, והחלום הפלשתיני, בין אם להיבנות ובין אם להרוס, רחוק היום יותר מתמיד. כידוע, כשמגיעים לדרך ללא מוצא רצוי לחשב מסלול מחדש. בהקשר לכך, ראוי להזכיר שאפילו שר החוץ הסעודי המנוח סעוד בן פייסל אל סעוד, קרא לך בוועידה בג’דה בסוף אוגוסט 2014 “לנרמל את הקשרים עם המדינה היהודית”. אם הוא יכול אז גם אתה יכול.
בשלהי האינתיפאדה השנייה, אדוני הראיס, פגשתי בבוסטון את כאמליה ביתו של אנואר סאדאת. כשנתוודענו אחת לשנייה היא לחשה לי שאבא שלה “עשה ‘יו טרן’ בהיסטוריה.” והוסיפה שלצערה, “הפרטנר הנוכחי שלכם אינו מהזן הזה.” לא, היא לא התכוונה אליך, הימים היו ימי ערפאת. מאז באמת אף פצצה לא סיפקה את הסחורה. הגיע הזמן להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית ובזאת לחייב את מטילי הפצצות בקרבכם להכיר בזכות הפלשתינים לחיות חיים נורמליים.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
