אדוני היושב ראש חבריי חברי הכנסת.
אני מכיר את הבית הזה כמה שנים. כמה שנים טובות. את המסדרונות, הועדות, הפשרות והנאומים.
ולמרות זאת בכל תפקידי הייתי צופה מן הצד. עכשיו אני ניצב כאן בענווה וביראת כבוד, מול המליאה ואל מול פני האומה. אני אוחז באותו דוכן שמאחוריו עמדו ענקי האומה: מנחם בגין, דויד בן גוריון, יצחק שמיר, יצחק רבין, לוי אשכול וגדולים אחרים.
חבריי הכנסת,
המשימה הפרלמנטארית והציבורית העיקרית שנטלתי על עצמי היא להחזיר את עטרת הציונות ליושנה. כולנו יודעים שבשנים האחרונות חלה נסיגה בהתייחסות בערכי הציונות. הגישה הפוסט ציונית שנחשבה בעבר לנחלתם של קיצוניים וסהרוריים סוחפת אחריה צעירים רבים, וצעירים פחות.
הפטריוטיות, אהבת הארץ וטובת המדינה הפכו למילים גסות כמעט ולמרות שהן נמצאות בלבבות של כולנו, הן נדחקו לקרן זווית. עלינו להחזיר אותן לקדמת הבמה ולסדר היום הציבורי ולבית המחוקקים תפקיד מרכזי בכך. גם בשיח הציבורי וגם בעבודה הפרלמנטארית כולל בחקיקה: היום הנחתי על שולחן הכנסת את הצעת חוק הראשונה שלי: חוק חובת ביקור באתרים לאומיים וסמלי המדינה כמו הכותל המערבי, יד ושם, מוזיאון העצמאות, חצר תל חי ומרכזי המורשת של ראשי ממשלה לשעבר.
סגנון הפעילות והעבודה שלי בכנסת תהיה ברוח משנתו של מנחם בגין זכרו לברכה שאותה הביא ליד ביטוי בנאומו הראשון לאחר הכרזת המדינה:
“ובמדינתנו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה. בל תהיה רודנות. יהיו נושאי המשרה משרתי החברה ולא רודיה. בל תהיה טפילות. בל יהי ניצול. בל יהיה בביתנו איש רעב ללחם, חסר קורת גג, חשוך בגד או נטול השכלה ראשונית. ‘וצדק צדק תרדוף – צו עליון יקבע את יחסינו בין איש לחברו”. (סוף ציטוט).
אלה הם דברים של נבואה. דברים שנאמרו לפני שישים ואחת שנים כמעט ומתאימים כל כך לימינו אנו.
חבריי חברי הכנסת. אני מאמין גדול ביחסים של שכנות טובה עם הסובבים אותנו. שלום עדיף על מלחמה. זו השקפת העולם שלי. אבל לצערי לא כל הסובבים אותנו חושבים כך. ובמקום לקדם את עצמם ואת כולנו לשגשוג כלכלי, תרבותי ואישי, ישנם סביבנו אשר מקדשים את המלחמה ואת שפיכות הדמים, את הקנאות הפונדמנטליסטית והטרור.
לאחרונה עלה על סדר היום הציבורי עניין הקמתה של מדינה פלסטינית וע”י אחדים מאיתנו – ואני אומר זאת בצער- אפילו בחדווה רבה כל כך.
ואני אומר ומקווה: לא תקום ולא תהיה מדינה פלסטינית בין הים לבין הירדן!
לא בימיה של הכנסת הזו וגם לא בכנסות הבאות אחריה.
אני מאמין בזכותו של העם היהודי על ארץ ישראל שבירתה הנצחית היא ירושלים המאוחדת.
וזכותו הבסיסית של העם היהודי בישראל,היא להגן על עצמו מפני התקפות שממשיכות לפגוע בשגרת יומם של אזרחי המדינה, בדרום הארץ ובכל מקום בה.
זו השקפת העולם שלי!
אדוני היו”ר.
המצב הכלכלי העולמי מכה גם בנו בעוצמה. אני מאמין בכלכלה חופשית תוך כדי רגישות חברתית. אני מאמין שהכנסת הזו תתאחד ותפעל לפתרון הבעיות הכלכליות כשבראש ובראשונה טובתם של האזרחים שעומדים מאחורי כל נתון סטטיסטי שמתפרסם מידי יום. מימדי האבטלה מבהילים והם הולכים ותופחים. לרוע המזל, המצב הקשה מגיע לשיאו תמיד במשמרת של ממשלות הליכוד. ולכן, אם זה אפשרי, אדוני היושב ראש להשתמש בבמה הזו ולבקש מחבריי האופוזיציה המתגבשת לזכור שכאשר יבואו לבקר את מדיניותיה הכלכלית של הממשלה הבאה, יזכרו תמיד. תמיד. באיזה מצב כלכלי קיבלנו את המדינה…
“נוער טוב מזה לא ראתה עוד התולדה העולמית”, אמר זאב ז’בוטינסקי מהאבות המייסדים של התנועה הציונית. הוא צדק. במדינת ישראל חיים צעירים מוכשרים, חכמים, אכפתיים, לוחמים אמיצים ואחד מהם, גלעד שליט, מחכה שנמלא את חובתנו המוסרית ונשיבו הביתה ולהוריו נועם ואביבה.
הבית הזה, חייב לשמש דוגמה ומופת לצעירי ישראל. אנחנו, נבחרי הציבור, מכל המפלגות, צריכים למשוך לתוך המערכת הפוליטית והציבורית את מיטב הנוער. “האח הגדול”, “הישרדות” ו”המירוץ למיליון” ו”ארץ נהדרת”, זה בסדר. כולנו צופים מדי פעם ולפעמים גם נהנים, אבל אסור שזה יהיה במקום ועל חשבון ערכים.
בתלמוד מסופר שרבן גמליאל הטיל על שניים מתלמידיו תפקידי הנהגה, והם לא באו. שלח להם רבן גמליאל מסר ואמר:
“כסבורים אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם”.
כך אני מרגיש היום לגבי התפקיד החדש שלי. בעיניי, העבודה הפרלמנטארית היא לא פרס, לא שררה, אלא משימה שהוטלה עלי, עלינו. אני רואה עצמי עבד לריבון. והריבון שלנו הוא הבוחר. הריבון שלנו הוא עם ישראל!
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
