15.6 C
תל אביב
7 בדצמבר 2019
ליכודניק
אלי חזן

משמעות הבחירות – ניצחון הדמוקרטיה

הכנסת העשרים תושבע ביום שלישי. אלי חזן בטור מיוחד לליכודניק מסביר מה היה לנו בארבעת החודשים האחרונים ומה עוד עשוי או עלול להיות לנו 


כבר עם תחילתו של המו"מ הקואליציוני החלו לכאורה, ורק לכאורה, סדקים בין השותפות הקואליציוניות אך מי שמכיר את הדינמיקה הפוליטית יודע שמטרתן של המפלגות המצטרפות לקואליציה היא לעשות שרירים על מנת לנסות לקבל יותר. בסופו של יום הן לא רוצות בחירות חדשות ולא למצוא עצמן באופוזיציה ולכן יש להניח שעד תום המועד החוקי להרכבת ממשלה יציג בנימין נתניהו, ראש הממשלה שקיבל אמון ניכר מהעם, את ממשלתו הרביעית ויירשם בדפי ההיסטוריה הקצרה שלנו. אך עוד לפני כן, יש להסתכל על הבחירות הללו מכמה זוויות שעשויות לפתוח לנו צהר, ולו מעט, על המערכת הפוליטית בישראל.


בחירות 2015 ייזכרו כבחירות של "איפכא מסתברא". הן מזכירות מאוד את בחירות 1981 ו – 1996 בכך שעיתונאים מרכזיים בתקשורת וגורמים רבים בשמאל יצרו מציאות שהתבררה בסופו של יום כמציאות מדומיינית. כל מה שחשבנו שעלול לקרות – קרה, אלא שרק ההיפך. לעניות דעתי, משמעות בחירות 2015 הן לא פחות ולא יותר בחירות המבשרות את ניצחונה של הדמוקרטיה הישראלית או למעשה את הצלתה מכוחות האופל של השמאל.



משאל עם וחוסר אמון

כבר מההתחלה מי שעמד במוקד הבחירות הללו, לטוב ולרע, היה ראש הממשלה בנימין נתניהו. בדיעבד, לא יהיה זה מופרך לומר שהיה מדובר בבחירות שהן למעשה משאל עם על המשך תפקידו כראש ממשלה. שהרי, הוא יצא לבחירות הללו משום שלפיד, לבני, בנט, סער וליברמן ביקשו להטיל ספק בלגיטימיות שלו ובעצם להחליפו. אין זה משנה שמצבה של מדינת ישראל בנסיבות החמורות שבהן אנחנו חיים – מצוין. אין זה משנה שנתניהו עשה רבות ויש לו עוד הרבה מה לעשות. השמאל הפך אותו לדמון. אז הפך. נתניהו קיבל אמון מלא. כתב צרפתי אמר לי שראש הממשלה הישראלי מזכיר לו את הלמוט קוהל, קנצלר מערב גרמניה ששלט שם 16 שנים ברציפות. מצד שני, בבחירות הללו הביע העם חוסר אמון מופגן בחבורת המאתרגים משמאל בראשות ידיעות אחרונות וכתבים מרכזיים של כלי התקשורת. ראוי להדגיש : לא כל כלי התקשורת נוטים שמאלה. בשנים האחרונות ישנם עוד ועוד כלי תקשורת שנותנים מקום לאנשי ימין אולם אין להתכחש לכך שהגוורדיה הישנה בראשות נחום ברנע, אמנון אברמוביץ', בן כספית ושות' עדיין קובעים את הטון בצורה מובהקת.


אז למה ניצחון הדמוקרטיה ?

מן הידועות בפוליטיקה הישראלית היא תופעת המוסר הכפול של השמאל – ממפלגת העבודה ועד לרשימה הערבית. ביטוי מובהק לכך קיבלנו בנושא הרכבת הממשלה על ידי ראש הסיעה הגדולה ביותר. במהלך "העימות המתוקצר"  שנערך בין הרצוג לבין נתניהו במוצאי שבת בתוכניתה של רינה מצליח בערוץ 2, שלושה ימים לפני הבחירות, שאל הרצוג את רה"מ : "האם תתחייב שראש הרשימה הגדולה ביותר ירכיב את הממשלה"?


בואו לא נשכח : באותן השעות הוביל הרצוג בשיעור ניכר בסקרים והיה לו אינטרס מובהק לשאול את השאלה הזאת. ואולם, על אף הניצחון הברור של נתניהו הציע הרצוג לכחלון, מספר ימים לאחר אותו ניצחון, להקים ממשלה ברוטציה!


יותר ויותר אנו מוצאים כי הרצוג לא מתאים כלל וכלל להיות ראש ממשלה אלא מתאים להיות לוליין בקרס הפוליטי הישראלי. מה זה אומר על הדמוקרטיה שלנו אם מנהיג של מפלגה בעלת 10 מנדטים, פחות מעשרה אחוזים בפרלמנט, הופך להיות ראש ממשלה ? כך לא יוצרים אלטרנטיבה. זאת לא דמוקרטיה.


הרצוג התאהב ברוטציה. כשחושבים על כך, הוא בכל זאת ביצע התקדמות. אפילו ניכרת. אם לפני הבחירות העניק רוטציה למועמדת שבקושי עברה את אחוז החסימה הרי שכאן הוא מבקש לתת את המפתחות למועמד עם פחות מתריסר מנדטים. מרשים.


מכל מקום, זהו ניצחון הדמוקרטיה בראש ובראשונה משום שהתוכנית של המחנה הציוני לסגור ערוץ תקשורת מאוד מרכזי בישראל – ישראל היום – תיגנז לשנים כה ארוכות. בואו נחשוב על כך ברצינות : במדינה דמוקרטית, ממשלה שעלולה הייתה להיבחר עלולה הייתה לסגור כלי תקשורת משום שהוא לא תואם את השקפתה. שלא להזכיר שמי שהיה עלול לעמוד בראשה משתייך למפלגה שמנהיגיה חוזרים שוב ושוב על חשיבות חופש הביטוי. אירוני שהם פועלים בדיוק הפוך.


אדלוזר

כשבוע לפני הבחירות אמר לי איש מאוד בכיר בעולם התקשורת : "הליכוד יפסיד משום שמי שמוביל את הקמפיין הוא ניר חפץ ובכל מה שחפץ נוגע הוא מתפרק". אז הנה, האבחנה של אותו איש תקשורת התבררה הפעם כשגויה. מאוד. חפץ הפך לוינר אולטימטיבי. השבתי לו ש"הפוליטיקה היא דבר מאוד דינמי ויש לקוות שהפעם כך יהיה". כך היה.

מאידך, יש לשים לב שזאת מערכת הבחירות השנייה שהאסטרטג ראובן אדלר מוביל מפלגה להפסד בבחירות. ושלא יהיו טעויות : אדלר הוא אסטרטג מחונן שלרוע מזלו נכנס הפעם לקמפיין בשלב מאוד מאוחר ונאלץ להתמודד עם בוקה ומבולקה אנושית במטה מפלגת העבודה. אך עדיין, ברקורד שלו נרשמים שני הפסדים. ההפסד השני הוא למעשה תבוסה. ואילו חפץ ? רושם באמתחתו הישג.


03 – 30

אחד התחביבים הידועים של לא מעט אנשי תקשורת בשמאל, אשר טוריהם הפוליטיים מוכתבים על ידי פוליטיקאים ופוליטיקאים בהפסקה, היה ללגלג על נתניהו בכך שהוא הוביל את הליכוד בשנים שבהן הוביל את התנועה, להיות מפלגת שלטון שמעולם לא חצתה את רף 30 המנדטים. הביקורת הסמויה היא שנתניהו לא פופולארי. יש מהם המוסיפים כי נתניהו "נהנה" להקריב את התנועה על מנת שיוכל לשלוט כראש ממשלה. כך היה ב – 1996 : הליכוד קיבל 32 מנדטים אבל למעשה זכה ב – 22 מנדטים בלבד משום שבתוכו ניתנה נציגות בכנסת ל – 5 נציגים של צומת ול – 5 נציגים של גשר. ב – 1999 זכה הליכוד ב – 19 מנדטים בלבד, ב – 2006 ב – 12 מנדטים בלבד וב – 2009, על אף שנתניהו ניצח בבחירות, זכה הליכוד ב – 27 מנדטים בלבד. אז זהו, שהנתון הזה, דווקא בשעה גורלית זאת, נשבר. הליכוד בראשות נתניהו הגיע לרף 30 המנדטים ואם תתבצע מדיניות נכונה הרי שבבחירות הבאות הוא עשוי לגדול אף יותר.


הצדק הפואטי כנגד ליברמן ובנט

השמאל ומפלגת העבודה הפסידו אך מפסידי המשנה, שלא לומר מפסידי הימין המובהקים הם בנט וליברמן. בנט הלך עם לפיד וחסם גוש ימין בבחירות האחרונות. ליברמן מנע הקמת ממשלת ימין חרדים לאחר פיטורי לבני לפיד וכך מצא עצמו ממפלגה בת 13 חברי כנסת ו – 5 שרים למפלגה מוקטנת בת 6 חברים. ייתכן ויישאר שר החוץ אך חלומותיו להגיע לרחוב בלפור כראש הממשלה קיבלו מכה אנושה.


בנט הוא מפסיד לא פחות מליברמן. הפוליטיקאי שראה עצמו כבר בקדמת הבמה לראשות הממשלה עם 18 מנדטים בסקרים מוצא עצמו עם מפלגה קטנה בת 8 מושבים. בבית היהודי באים בטענות לליכוד על המניפולציות הפוליטיות לכאורה שהליכוד עושה אך ראוי שיפשפשו טוב טוב במעשיהם. מי שנתן ידו לחוק ישראל היום ומי שניסה ליצור את ספין הבלוק הטכני (כאילו שיש דבר כזה), יצטרך לעשות חשבון נפש נוקב עם עצמו איפה טעה.


שניהם עכשיו דורשים את תיק הביטחון. שני הפירומנים, שבגללם עוד היינו עלולים לספור בימים אלו גופות של חיילים בעזה, נענשו על ידי הבוחר הישראלי שביקש בין השאר להצביע למתינות ולא לקיצוניות הרפתקנית. שני אלו שהתכוונו ומתכוונים יום אחד להגיע לראשות הממשלה ביקשו בצורה מאוד פופוליסטית לכבוש את עזה. הם ידעו היטב שהדרישה הזאת אולי נשמעת טוב אך יש לה משמעות הרסנית. בניגוד למדיניות השקולה והאחראית של נתניהו ויעלון במהלך מבצע "צוק איתן" הם לא הפסיקו, יחד עם שרים אחרים בממשלה,  לדרוש את הפלת החמאס. כאילו שנתניהו ובוגי אוהבים את החמאס. המציאות היא הפוכה לחלוטין. אז הנה, מצביעי הימין באקט מאוד אחראי לא חזרו על טעויות 1992 ו – 1999 והביעו אמון בנתניהו תוך שהם מחלישים את הבית היהודי ואת ישראל ביתנו. להחלשת הבית היהודי היה חיסרון אחד משמעותי : שולי מועלם – ח"כית שהפכה לשעבר, תיעדר מהבית. חבל.


בנט הודיע שהוא לא מתנצל. דווקא נתניהו התנצל, אפילו פעמיים. אחריות ובוגרות מישהו ?



הפרח לצמח וגרבוז

המחקרים על הסיבות לניצחונו הרביעי והמופלא של נתניהו עוד ייכתבו באותיות של זהב. יש לניצחון גורמים רבים אך לעניות דעתי, היו שני זרזים משמעותיים שהוציאו את הליכוד מהבוץ בו היה שרוי בפיגור אל מול מפלגת העבודה : הסקר של מינה צמח שבו הראתה כי להרצוג יש יתרון של 4 מנדטים על פני נתניהו. הדבר נבנה לאחר הצהרותיו של יאיר גרבוז כמה ימים לפני כן בדבר מנשקי הקמעות. גרבוז, דודו טופז המיניאטורי של בחירות 2015, הצליח במחי נאום קצר אחד לפרוט על מיתרי הרגש של מצביעי הימין. לא בכדי אמר-שאל הח"כ הותיק ביותר עמיר פרץ : "איך אפשר לנצח כשיש לך גרבוז"?

אז הליכוד יוכל בנקל לברר איזה פרחים מעדיפים השניים ולבצע משלוח לבבי.


מערכת בחירות שקרית

יותר מכל יכולה להיזכר מערכת הבחירות הזאת כמערכת השקרים, הספינים והמניפולציות. כל הצדדים, ללא יוצא מהכלל, ניפחו נתונים, עיוותו בפראות פרטים, שיקרו במצח נחושה והספינו ספינים מבלי להניד עפעף. דומה שיאיר לפיד מוביל לפני כולם. כאילו לא היה שר אוצר שנתיים וכאילו לא היה שר אוצר גרוע – זרק את כל תחלואות החברה והפוליטיקה על נתניהו והציג מצג שווא של הצלחה בתפקיד. אין תימה שבארץ נהדרת הגחיכו אותו עד אימה.

והרצוג ולבני ? זאת באמת הייתה בדיחה עצובה. במהלך הקמפיין הוטחה ביקורת כנד נתניהו שהוא לא מגיע לעימות ולא מפרסם מצע וזאת בעצם פגיעה בדמוקרטיה. יש לשים לב, אלו המבקשים להרוס את אותה דמוקרטיה הטיפו לכיבוד עקרונותיה.


פרסום מצע זה זלזול באינטיליגנציה של הבוחרים. במערכת הפוליטית שבה יכולת הביצוע שלך מוגבלת, אם אתה מיישם אחוז בודד מהמצע שלך הרי שזה נחשב לנס. אז למה להבטיח ללא כיסוי? למה להבטיח למרות שאתה יודע שאין לך יכולת ממשית לקיים? התשובה : כי זה קל. לציבור הישראלי יש זיכרון קצר. מכל אלה נדמה שנתניהו בנושא המצע כיבד את הציבור יותר מכל הפוליטיקאים האחרים.


הרשימה הערבית המסובכת

הקריאה של ראש הממשלה ביום הבחירות לצאת להצביע משום שהערבים נוהרים אל הקלפי בהמוניהם זכתה לביקורת קטלנית. אירוני להביט באלו שמזהירים חדשות לבקרים מפני נחלי המתנחלים מבקרים את נתניהו (מוסר כפול כבר אמרנו?). ראש הממשלה עשה בתבונה כשהציב מראה סמויה על הסכנה שברשימה הערבית אשר בקרב חבריה ניתן למצוא שונאי הומואים, שונאי יהודים, כאלו שמבקשים להקים חליפות איסלאמית בישראל וטרוריסטית אקטיבית. זאת אולי הפחדה אך אם הרשימה הערבית הייתה חלק מהקואליציה הרי שמצבנו היה רע. מאוד.


כישלון מסיבת התה

לפני מספר שנים קיימתי שיח מרתק עם משה פייגלין. הוא אמר לי אז שאם בליכוד יהיו גורמים כמוהו הרי שאנחנו יכולים לנצח בבחירות עם מספר מנדטים מקסימאלי. אז הנה, כאשר פייגלין הוצב ברשימה ניצחנו בקושי עם 20 מנדטים וכאשר הוא נעדר ממנה קיבלנו 10 מנדטים יותר. הליכוד בחר להדיר מתוכו פוסט ציוניים מימין בזמן שמפלגת העבודה מתהדרת בנציגות מכובדת של חברי כנסת פוסט ציוניים ובהם זוהיר בהלול, יוסי יונה וסתיו שפיר.


וזאת תמצית ההבדלים בין השתיים.



 

Related posts

היורשים של כחלון

אלי חזן

מורשתו של אלטרנטיביסט – אלי חזן

אריק זיו ויזר

זן נדיר בצפון השומרון

אלי חזן

החוק לפגיעה בקוראים

אלי חזן

אסכולת שפייזר

אלי חזן

חזית הסירוב

אלי חזן

השאר תגובה

דילוג לתוכן