ועדת חקירה לאן נעלמו 60 מיליון,סער עידן חקוק באבן,הסוס הטרויאני במרכז הליכוד, בשם החברות קטי שיטרית,גילה מול לפיד.
ליברמן – שק החבטות החדש בליכוד
נתניהו נראה זחוח השבוע, כאשר הוא נראה מחויך ונינוח ביום ההולדת של שמעון פרס. החיבוקים החמים שקיבל מקלינטון ומפרס – בעבר יריבים – עזרו לו כפי הנראה לשכוח לרגע את המתחולל בממשלתו ובליכוד והנעימו את זמנו.
ליברמן, מנגד, זוכה למעמד “מיוחד” בליכוד, בעת הזאת. הוא מצטרף אל שמעון פרס ואהוד ברק. בעת ממשלת שרון, היה פרס שק החבטות בתוך הליכוד – מי לא זוכר את הכנס הענק שעשה סילבן נגד כניסת העבודה לממשלה? בממשלת נתניהו השניה, שימש דווקא ברק כשק החבטות. ככל שהכית בברק, כך עלית בסקרים – מי לא זוכר כיצד השר שטייניץ היה נכנס לעימותים מול ברק, רק כדי להוריד ממנו את ההתנגדויות למדיניות הכלכלית שלו?
והנה כי כן. בעת הזו, שק החבטות בליכוד הוא לא אחר מאשר ליברמן , את הכישלון בבחירות הפילו באמנות על ליברמן אלו שהובילו את הקמפיין ההזוי – ארדן וסער, וכך, ליברמן הפך להיות שק החבטות, כאשר כל מתמודד על המוסדות בליכוד, טוען כי הוא למעשה רץ בכדי לבלום את ליברמן.
סער מחפש אשמים
השבוע הגיע השר סער ללשכתו בכנסת. הוא חזר מסיור בבני ברק, שם חטף מפעילי ליכוד על שנותק הקשר ואי אפשר להשיגו. את זעמו שפך דווקא על הסגל שלו, על כך שהם לא עונים לפעילים ולא חוזרים אליהם.
המצב הזה הוא תוצאה ישירה של דרך החיים של סער. הוא יצר מצב שבו הוא זורק את הצוות שלו בתחילת הקדנציה, מתנתק לשנתיים ואז מאשים את הצוות שלא היה בקשר. מה השתנה עכשיו? סער, שהחליף את רוב צוותו – אלו שהיו הקשר והדבק לשטח – נמצא עכשיו במצב לא טוב כי מבחינתו. ההתמודדות מול נתניהו קרובה מאוד. מקורבים לסער אמרו כי תוך שנה וחצי הוא מתכונן להשתלט על הליכוד. לטענתו, נתניהו איבד את העם ורק הוא יכול להציל את הליכוד. הוא מתייחס בסרקזם לטענת חבריו וחוזר ואומר ש”רק אני יכול”. וכך יצא קצפו על עובדי הלשכה – וזאת למרות שאין ספק כי הם אינם אשמים (סער תמיד קובע את המילה האחרונה).
השבוע נוצר קשר בין ליברמן לשר סער. ראוי לציון כי בעבר, היחסים בין השניים לא היו “גן עדן”, כפי שליברמן אוהב להתבטא, אך העדות של רעיית סער, גאולה אבן, הביאה לעידן חדש בין השניים. עידן שחקוק באבן.
המאבק על מוסדות הליכוד נכנס להילוך גבוה
במאבק במרכז הליכוד על תפקידו של השר לשעבר, משה כחלון, מתמודדים סגן שר הביטחון, דני דנון ומיכאל פואה מ”מנהיגות יהודית”. לשכת נתניהו חיפשה מועמדים שירוצו לתפקיד. הם פנו לשרים שסיימו במקומות הראשונים בבחירות המקדימות לכנסת, אך כאשר הם בדקו בשטח, התברר להם כי דני דנון הוא המועמד המוביל לתפקיד והם פשוט פחדו להפסיד לסגן שר הביטחון. וכך נולדו מועמדים נוספים – שמעון סוסן, מי שהוביל את השר כחלון לפארסה של הקמת מפלגה מול הליכוד ועוד יותר גרוע, הוא הדביק לכחלון את הבכיינות על “הקורבן הספרדי”, מה שלא נכון בעליל לגבי כחלון. המועמד השני, שכפי הנראה הוא הסוס הטרויאני של נתניהו להשתלטות על מרכז הליכוד, הוא יוסי שבו, ראש עיריית נס ציונה. שבו מכהן בתפקיד ראש עיר כעשרים שנה. במשך שנים היה צחי ברוומן מלחך הפנכה של משפחת נתניהו בתפקידו בנס ציונה. בנוסף, יש לזכור כי כאשר נכשל בבחירות האחרונות והשאיר את הליכוד עם גירעון (תוך שהוא עוזב עם כיסים מלאים), חזר צחי ברוומן לחיקו החם של יוסי שבו. כעת הגיח שבו להתמודדות על מרכז הליכוד (כשלצידו ברוומן). האם נכניס את ברוומן בדלת האחורית לתוך מוסדות הליכוד? הספיק לנו מהמעונב הזה.
קטי שטרית באה לעזרת חבר
במזכירות הליכוד מתנהל מאבק בין השר, ישראל כץ, לבין חברת הכנסת, מירי רגב. קדם למאבק הזה מסכת של נסיונות חודשים למנוע מהשר כץ להתמודד. לאחר בחירת הועידה, עשה השר ארדן בדיקה והבין כי לא יוכל לנצח את ישראל כץ וכך נולדה המחשבה להעביר בחוקה הצעה, שלא יהיה מצב של כפל תפקידים. השר ארדן ניסה בכל כוחו להוביל להפרדה בבחירת ראשי המוסדות כדי לבצע מחטף. אחרי שהבין שלא יוכל, ניסה להוביל להצבעה ממוחשבת, למרות שאנו זוכרים היטב מה קרה בפריימריז האחרונים בליכוד (מפלה במערכות המחשבים). לאחר מכן, עלתה הצעה הזויה, שמזכירה את סלאח שבתי – הצבעה דרך הדואר. כל ההצעות נפלו וכעת נשאר לו ולחברו גדעון סער, להירתם ולתמוך במירי רגב.
מול סער וארדן נעמדה קטי שטרית [ראש המטה של סער בחינוך], אשר הייתה חברת מזכירות ואמנם לא הייתה מאנשי כץ, אך קטי זכרה כי בעת שהייתה בצערה, כאשר הליכוד לא קיבל מספיק מנדטים, מי שקרא לה ועודד אותה היה השר ישראל כץ, ולכן היא נרתמה לעזור לו במטה.
קטי הגיבה על כך “לליכודניק” וטענה ש”מעולם לא הייתי במחנה של כץ, אך הפגנת החברות והאכפתיות שלו כבשו את ליבי”.
אגב, קרב הרב שמתרחש בוועדת חוקה ובנשיאות הליכוד, שם רבים מתמודדים על החברות, הביא את המצודה להצטער בחוכמה שלאחר מעשה, שלא גבו אגרת התמודדות.
גמליאל מול לפיד
יוסי ורטר חושף את התהליך של התפתחות הקרב בין שר האוצר, לפיד ובין חברת הכנסת, גילה גמליאל. גמליאל מכהנת כמרכזת הקואליציה בוועדת הכספים והיא אמורה להגן על הקואליציה, אך מתברר כי יש נושאים שבהם גילה עומדת על המשמר ואינה הופכת להיות חותמת גומי של האוצר. כך נוצר העימות בינה ולפיד. הרף הורם עוד יותר, כאשר לפיד דורש את הרחקתה מועדת הכספים.
“המרידור” החדש
בשבוע שעבר התראיין השר גלעד ארדן בערוץ ,10 בתוכנית “המטה” והצהיר על הכרה בשתי מדינות לשני עמים. אמנם בהתניה, אך מה שברור הוא, שארדן הופך לדן מרידור. באותה תוכנית הוא לא דחה על הסף את התחנה הבאה שהוא רוצה בה – השגרירות בוושינגטון. כאשר הוצע לו התפקיד בעבר, היסס. הוא ציפה לתפקיד בכיר בממשלה, אך בפועל הוא הלך אחורה. ב”הגנת העורף” אין סמכויות ויש אחריות, ובתקשורת מתברר כי המלך הוא עירום. את הכל עשה כחלון ועכשיו הוא יכול רק לתת את ההדרן של כחלון. לטענת ארדן, נתניהו מינה אותו לקבינט בכדי לקבל אצבע תומכת. עם ההרגשה הזאת הוא מעדיף את וושינגטון, אך מתברר כי נתניהו מעדיף את רון דרמר. מי שכפי הנראה יכריע, יהיה נשיא ארה”ב, שסביבתו הטילה וטו על רון דרמר, שפעל כנגד אובמה בבחירות.
השר כץ פועל להקמת ועדת הנוגעת לכישלון הבחירות
מתברר כי השר כץ הולך להוביל ועדת בדיקה על כל תהליכי הבחירות המקדימות ובעיקר ועדת בדיקה על ההתנהלות במערכת הבחירות לכנסת. כאן ב”ליכודניק” דרשנו כבר שלשה חודשים את הקמתה של ועדת בדיקה. הרי ברור הוא שלא יעלה על הדעת כי מערכת בחירות שבה נעלמו 60 מיליון שקלים וצברה כשלון כולל, לא תעבור בדיקה מקיפה. השר כץ הגיב ל”ליכודניק” וטען כי “הוא לא נגרר, אלא רוצה שתהיה הפקת לקחים לעתיד לבוא”.
אנחנו חושבים שחשוב שתהיה ועדת בדיקה שתבדוק לאן הלך הכסף וכיצד מונה צוות הבחירות, שהרי הצוות המקצועי הפך לנחיל חפרפרות .
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
